השכול הוא זה שקירב בין מרי דן גור, שבנה ערן נהרג בהתקלות עם מחבלים בעזה לפני יותר מעשור, לבין עמי ליבוביץ' ששתי בנותיו הורחקו ממנו בשל הליך גירושים. שניהם כבר עברו את גיל 50 והם נמצאים בגיאורגיה, ממתינים לילד שצפוי להיוולד להם בהליך פונדקאות שעשו במדינה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מרי עבדה במרפאה להפריה חוץ גופית ועזרה בהבאתם של יותר מ-200 ילדים בישראל, אך חייה השתנו מקצה לקצה כשבנה נהרג במרס 2008 והיא החליטה לעזוב הכול. "אחרי שערן נהרג לא יכולתי לחוות עוד צער, לראות שהאישה לא נכנסת להיריון", סיפרה והסבירה למה החליטה לעזוב את עבודתה. "אמרתי אני הולכת לעשות משהו נייטרלי - בלי רגשות".
מרי הסתגרה בביתה ולא יצאה. החברות ניסו לעזור לה ורשמו אותה לאתר היכרויות, שם היא הכירה את עמי. "הוא כתב לי: אני מעוניין להיפגש מה אומרת?", היא משחזרת. מה שחיבר את השניים היה הכאב המשותף וחווית האובדן, מה שהביא אותם לחלום על ילד משותף, דבר לא שגרתי לזוג בגילם. מרי סיפרה על המחשבות שקדמו להחלטה החריגה: "תינוק זה הדבר שהכי מסמל חיים ויכול להיות שיגידו שאני אגואיסטית שאני מביאה אותו כאמצעי שיחזיר אותי לחיים".
למרות הגיל המתקדם ובעזרת הידע שצברה מעבודתה בתחום, מרי חלמה שתישא את הילד החדש בבטנה, אבל אז היא חלתה במחלת הסרטן והרופאים נאלצו להסיר את הרחם שלה. מרי הבינה שהחלום להביא ילד נוסף לעולם הולך ומתרחק: "פונדקאות זה הליך מאוד יקר ועם כל הרצון והתשוקה לילד, זה לא משהו שהייתי עומדת בו כלכלית".
אבל אז, היא נתקלה בעמותת "אור למשפחה" שעזרה לה ולעמי בהגשמת החלום באמצעות הליך פונדקאות. לאחר שהשניים בחרו תורמת, הביצית שלה הופרתה עם זרעו של עמי והעובר הושתל ברחם של פונדקאית שנבחרה בקפידה בגיאורגיה. "היא ממש בלב שלנו", אמרו בני הזוג, "החלום הוא שנהיה סוף סוף משפחה".
את הזמן המתוח עד הלידה הם מנסים להעביר כמו תיירים רגילים ומסתוביים בים הנופים המרהיבים - אבל דווקא שם עולות השאלות הקשות שנמנעו לחשוב עליהן בארץ. "אי אפשר להתעלם מזה שעדיין עולה לי הסדרה 'סיפורה של שפחה'", אמרה מרי בפתיחות לבן זוגה אחרי הפגישה עם האם הפונדקאית. "שכאילו אתה משתמש בבן אדם, במצוקה שלו, לצרכים האליטיסטיים שלך, האריסטוקרטיים שלך".
"בואי נעשה הבחנה קטנה", עונה לה עמי. "פה זה WIN-WIN. היא עושה את זה מבחירה, מרצון טוב, ומעוד שיקולים פיננסיים". מרי מביעה חשש נוסף, זה שמזיקה, האישה שנושאת את תינוקם רוצה לשמור על קשר. "איפה שמים את הגבול? איך היא תשתלב", היא שואלת.
אבל כל החששות נמוגו כשהרגע המיוחל הגיע והשניים מקבלים שיחת טלפון שבה נאמר להם שאם הפונדקאית החלה בהליך הלידה. כמה שעות אחרי ו"הפרס" בידיהם: "הוא מושלם, עמי", מתגאה מאי. "אנחנו זוכים לגדל אותו" מסבירים הזוג כשהם מלאי הערכה למזיקה, אותה צעירה שהיוותה הפונדקאית לבנם. "הצרחה הראשונה שלו החזירה אותנו לחיים", הם מספרים באושר כשהם יוצאים לדרך חדשה עם תקווה לחיים - שוב.