"מה אם אנחנו לא זונות, אם אנחנו לא נעשה סקס? זה בעיה, יהיה אונס ברחוב". זה מה שאמרו לנו השבוע לורן ודניאל, שתי נשים שעוסקות בזנות, לגבי החוק שאושר בקריאה טרומית - הפללת לקוחות שירותי מין.
האם באמת קרב היום שלורן ודניאל ילבשו משהו עם קצת יותר בד ויחפשו פרנסה חדשה? זו הרי המטרה של החוק שעבר שלשום, חוק שיהפוך כל אזרח שישלם עבור מין לפושע שמסתכן במאסר. יצאנו לשאול האם לא נסחפנו בכל הנאורות הזאת ומאיפה בכלל באה היומרה לחסל את הביזנס הכי עתיק בעולם.
בתור התחלה, קיבלנו בראש. "מה הקללה הכי נפוצה?" שאלה אותנו נעמה זאבי-ריבלין, מנהלת "סלעית", מרכז סיוע לנשים מוכות. "מהיום שהילד בן שנתיים, מה הוא אומר לחבר שלו? זונה, או בת זונה או אמא שלך זונה. אומרים 'המקצוע העתיק בעולם'. זה המקצוע הכי מקולל בעולם".
"בוא כל אלה שאוכלים המבורגר עם גבינה, נירה בהם"
את כריסטניה שטרן אנחנו פוגשים במרכז סיוע אחר, "דלת לתקווה" בדרום תל אביב. "להפוך אדם לעבריין כי הוא צרך שירות מין?", שואלת אותנו מי שהייתה נערת ליווי כ-10 שנים. "אז בוא כל אלה שאוכלים המבורגר עם גבינה, נירה בהם".
שטרן הייתה שם, ראתה הכול וחטפה הכול. "כי הייתי אישה יפה והייתי גרושה עם ילדה, והייתי צריכה לממן את חיי הפאר שצרכתי אז". אחרי כמה שנים כנערה עובדת, החליטה לעלות כיתה. "עליתי לירושלים כי ידעתי ששם העבודה היא אש, פתחתי ארבע דירות והבאתי בחורות מתל אביב, מכל אזור גוש דן שהיו עובדות בתוך הדירות האלה ואני הייתי עונה לטלפונים. הייתי מצליחה לעשות עד 1,500 שקל ביום, לפעמים גם יותר".
נשמע כמעט זוהר, מה? אבל לפני 5 שנים כריסטינה הייתה מסוממת, חסרת בית, בדרך למוות בטוח. התמונה הזו היא הטיעון הכי חזק של תומכי החוק החדש. כל זונה תשלם את המחיר בסבל כזה או בסבל אחר, למשך שארית חייה, ממש לא משנה מה היא מספרת לעצמה.
"מנסים ליצור אווירה של פאן. זה לא"
על השאלה האם היא רואה את שנותיה בזנות בתור טעות חייה או בתור מסלול לגיטימי, משיבה כריסטין: "מסלול לגיטימי. בתור זונה הוא מסלול לגיטימי. בוא לא ניקח את זה כזה הארד-קור. יש דברים יותר גרועים מזה. רופא שיניים למשל".
עד לפני כחמש שנים ישראל תפסה מקום גבוה ובזוי ברשימת המדינות שבהן שגשג הסחר בנשים. רובן אמנם הגיעו לכאן מלכתחילה כדי לעסוק בזנות, אבל מצאו עצמן מנוצלות בתנאי עבדות ממש. המשטרה ובתי המשפט עשו את שלהם, והסחר בנשים ממזרח אירופה נעלם כמעט לגמרי. נשארנו עם בנות הארץ, חלק גדול מהן משווקות דרך האינטרנט.
צ' עבדה בעסק דומה. "אם כל העסק נוהל בהסכמה, איפה הפשע?" אנחנו שואלים. "זה פשע כי אני נמצאתי שם, ממקום של לא ממש בחירה מושכלת. ממקום מעורפל, ממקום לא רציונלי. ויש שם ניצול. קודם כול יש שם את הסרסור הזה שמנסה ליצור איזו מין אווירה שזה נורא פאן וזה נורא כיף. וזה לא".
"בעיה של הזונה, לא של הגבר"
את המחיר היא משלמת עכשיו. היא רזה מאוד, מקיאה כבר שנים כל מה שהיא אוכלת. "זה מין מעגל כזה של שנאה עצמית", מספרת צ'.
"אנחנו רואים מוות בערך פעם בחודש, משהו כזה", מספר דייב פיקווט, שפתח את "דלת לתקווה". אין הרבה אנשים שמכירים טוב כמו דייב את נזקי הזנות, אבל דווקא הוא רואה בחוק המפליל את הלקוח - איוולת.
לדבריו, "כשיוציאו את החוק פתאום כולם עומדים לחזור בתשובה? 'כן אני אהיה ילד טוב עכשיו'. בוא נגיד שאני אומר לך, 'אל תחשוב על גלידה. אסור לך גלידה! אני אתן לך עונש אם אתה חושב על גלידה!', בסוף אתה תהיה בקריזות על גלידה".
גם הבחורות במקלט של דייב חושבות שהחוק המוצע אבסורדי לגמרי. "בגלל הבחורה הוא ייכנס בבית סוהר ואחר כך הוא יהיה עבריין? זה לא בעיה של גבר,
זה בעיה של בחורה שהיא עובדת בזנות, היא זונה".