330 בני אדם החליטו השבוע להיות חלק משיא גינס חדש: הם ארזו את המזוודה, עלו על האוניה - ושמו את דרכם ללרנקה שבקפריסין, שם הם היו צריכים להיות חלק מהחתונה הגדולה ביותר בעולם.
חלק מהם נסעו לקפריסין, בעיקר בגלל שישראל לא מוכנה להשיא אותם, באף צורה. אחרים פשוט לא רצו לקחת חלק בנישואים כדת משה וישראל והעדיפו את הנישואים האזרחיים החופשיים במדינה אחרת.
בכל שנה אלפי זוגות ישראלים נאלצים להתחתן מחוץ לארצם בגלל ספק ביהדותו של אחד מהם. כך למשל במקרה של אלכסנדרה, שחלמה על חתונה גדולה באולם עם המשפחה וכל החברים, אבל ברבנות, מונופול חזק יותר מתנובה, לא סופרים כלות כמוה.
"אני יהודיה וזו הבחירה שלי, אבל אני צריכה לברוח למדינות אחרות כמו קפריסין וצ'כיה", היא אומרת בצער. "אחרי שסיימתי שירות בצבא והייתי בקבע - אני צריכה לברוח למדינה אחרת כדי להתחתן!", היא מוסיפה בזעם.
בסוף החתונה: כבר לא צריך את המדינה והרבנות
רגע לפני החתונה, מגיע הזמן למלא את כל הטפסים הנדרשים לחתונה. בחדר הפוקר של האנייה שתי הפקידות מעיריית לרנקה מתחילות לתקתק 165 זוגות. כל זוג בתורו מגיע, ממלא את הטפסים, וממשיך הלאה - ממש כמו סרט נע. כמעט כל אחד מהם מגיע עם הסממנים היהודים ומדבר על חשיבות הדת - שהקיאה אותו ממנה.
למחרת בבוקר, האוניה עוגנת בלרנקה, והגיע הזמן להוציא את החתונה לפועל - והלחץ בהחלט מורגש. כל הכלות, וגם החתנים, מקפידים על כל חלק קטן במראה, כדי ששום דבר לא יפגע בחתונה המושלמת.
בלרנקה מנהל ראש העירייה את הטקס בשפה הרוסית, נוכח העובדה שרוב המשתתפים בו הם ממוצא רוסי. כולם שם, מאושרים את השמיים, מחכים לרגע הגדול. "אני מכריז עליכם כבעל ואישה", מודיע ראש העירייה, והם מאושרים - וכנראה שלא צריכים יותר מזה, מהמדינה וממוסד הרבנות שעשו להם עוול גדול.
