כשנולדה לפני שישים ושתיים שנה, הוענק לה שם שכולו תקווה וטוהר - קריית מלאכי. מחווה לעיר המלאכים לוס אנג'לס שיהודיה תרמו את הכספים הראשונים לאחות הקטנה. אבל מהר מאוד היא הפכה לקריית מלאכי, שם על שלט שחולפים על פניו בצומת קסטינה.
בשבוע שעבר חשף תמיר סטיינמן במהדורה המרכזית, תיעוד של תושבים המתבטאים בחריפות נגד התושבים האתיופים. "אתיופי טוב זה אתיופי בקבר", "הבישולים שלהם מסריחים" ו"הם מורידים את ערך הדירות היו רק חלק מהאמרות הגזעניות של תושבי המקום הוותיקים.
באותו לילה, עם חשיפת הכתבה, החליט הצעיר האתיופי גדי יעקב שהוא מזעזע את העיר. הוא לא ניפץ מכוניות ולא שרף ניידות, ולכן מבחינתו הוא הלך הכי רחוק שאפשר. "לקחנו ספריי צבע וריססנו תג מחיר אתיופי. הלכתי לישון עם סיפוק באמת אדיר וקיבלתי תגובות טובות מהחברים בעדה שהיו שמחים שמישהו עשה משהו כדי להתנגד לזה", סיפר.
"מישהו יגיד לי למי למכור?"
שמעון משה, לשעבר ראש המועצה, גר בדירת גג בפרויקט הזה שבו ניסו להחתים בעלי דירות על איסור מכירה לאתיופים. "אני לא מתכנן למכור, אבל אם היה בא לי ויש לי למי למכור - אני מוכר. מישהו יגיד לי למי למכור?" תוהה משה.
משה היה ראש מועצת קריית מלאכי כשהעולים מאתיופיה החלו לאכלס אותה במספרים גדולים. אבל כששיעור האתיופים הגיע ל-20%, הודיע שהוא לא מוכן לקלוט יותר. הפוליטיקאים והתקשורת ברפלקס מותנה האשימו אותו בגזענות, אבל השרים הממונים הבינו את העניין. "אי אפשר לקלוט 50-60% עולים מאתיופיה כי אין תקציב, הרי מישהו צריך לתקצב את לשכת הרווחה שצריכה לטפל במחצית מהאוכלוסייה בקריית מלאכי", הסביר.
מי הרוב? הגזענים או הנאורים?
"מה זה משנה אתיופי או ישראלי?", סיכם אחד מהתושבים הוותיקים של קריית מלאכי, אותו פגשנו במרכז המסחרי. "זה שדיבר בטלוויזיה הוא טיפש. אני חי עם האתיופים, גרה מולי משפחה ואנחנו כמו אחים. הוותיקים לא יסכימו לגזענות!". לגדי ולאחיו קסאי לא נותר אלא להסכים איתו. "האדון הזה יותר מייצג את תושבי קריית מלאכי".