בית המשפט המחוזי בתל אביב שמע הבוקר (ראשון) את טיעוניהם של הצדדים לעונש של אלי בר זכאי, דורסו של אילון שלו אמסלם ז"ל, בתל אביב לפני כשנתיים. הוריו של אילון, דקלה וקובי פרצו בבכי בזמן הדיון וביקשו מהשופט בני שגיא להטיל על הנאשם את העונש המירבי. האם התפרצה על הסניגור שניסה להציג את מרשו באור חיובי. הפרקליטות ביקשה להשית עונש של 13 שנים בבית הסוהר: "נדרשת ענישה מהדהדת". בר זכאי התנצל בפני המשפחה וביקש את רחמי בית המשפט.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"חלפו כמעט שנתיים והגיעה העת לה חיכינו בה ניתנה לנו הרשות לדבר בפני בית המשפט", פתחה אמו של איילון ז"ל את דבריה. "לא רק לשבת לשמוע את שקריו ולשתוק. האם אמא יכולה לחכות לדבר במשפט של מי שהרג את בנה? אין אם שמחכה לרגע כזה, עלי נכפה רגע שאין נורא ממנו"
היא סיפרה על שיחת הטלפון הנוראית שקיבלה בזמן שהייתה בחופשה: "לקחתי את הטלפון ואמרתי זאת אמא של אילון מה קרה? בנכם אילון עבר תאונת דרכים. הוא מת? אני מצטערת. כך- באבחת טלפון קצרה נהפכו חיי".
"כך, במשך שעה-שעתיים צעקתי 'הוא מת לא אוכל להמשיך לחיות'. מעבר מוחשי מגן עדן לגיהנום. ואז חיכה לי בני בכורי האהוב שוכב מת בחדר המתים רחוץ עם חיוכו המתוק על פניו אך כולו קר וצפוד. הוא לא קם ולא פקח עיניו ולא שמח לראותי ולא חייך רק שכב חסר נוע".
"עברו שנתיים ושלושה שבועות ואני עדיין מתקשה להבין שאתה אינך. אני מגדלת את ילדי המת. אתה פוגש בי בלילות ועדיין אינך. הכאב גדל, הגעגוע אלייך מר מייסר את הנשמה. לעיתים לובשת את החולצות שלו, פוגשת בהן בכביסה ולבי מחסיר פעימה. כל כך מתגעגעת לשמוע את קולו אומר לי שוב: 'אמא את מלכה'. הקול הולך ומתעמם וזה נורא מפחיד. אחותך בכתה שהיא מפחדת לשכוח את הקול והריח שלך. אני רוצה אותך כמו שאתה, ואין אתה אינך, נלקחת על ידי נבל אפל".
"אני מתקשה להבין כיצד השפל הזה הניצב מולנו, סוציופת חסר כל מוסר שגדע את חייו, נטול כל רגש של חרטה, משולל מכל עול חרפתו. באדישות מצמררת ראה את אילון וחברו עולים לאמבולנס. שמענו כיצד זו לא הפעם הראשונה שנסע שיכור".
"זו לא הייתה טעות, זו לא הייתה תאונה אלא התנהלות חוזרת ונשנית של אדם שנהג לשתות ולנהוג ודבר לא עניין אותו פרט לעצמו. היה ברור כי האסון הבא בו יבוא. אף צעד שביצע לא היה בלתי נמנע, הכל מבחירה חופשית מקולקלת מיסודה. אדם זה הנראה כיציר של סרט אימה ניצב שנתיים לעיננו, אדם זה היה חייב לנהוג לאחר ששתה להגיע למועדון שלוותה. אדם זה צריך להיות מאחורי סורג ובריח לאורך שנים רבות אולי רק כך נמנע את האסון הבא".
גם אביו של איילון קובי הקריא את דבריו, תיאר את רגעי הבשורה בפני בית המשפט, ונשבר בבכי: "בכל השעה שקדמה לשיחת הטלפון מהקונסוליה חיפשנו את אילון. הטלפון שלו לא היה זמין. שאלנו בווטסאפ מספר חברים שלו האם הם יודעים היכן הוא. הסימנים הכחולים על ההודעות לימדו שהם לא רוצים לענות. קוראים ושותקים".
בזמן שסיפר על הרגע שבו היו צריכים לעמוד מול גופת בנם, דקלה האם התייפחה בבכי באולם: "אנו מתקרבים ומיד פורצים בבכי בלתי נשלט. התפרצות חזקה. זה כואב. מבע פניו שלו. המנח הניטרלי של פניו יצר חיוך תמידי. גופו קפוא וקשה. כשרק נולד כינינו אותו דולפין קטן, על שום מנח הלסתות המחייך של הדולפין. אחר כך יבואו החלומות. התמונה מאבו-כביר לא משה ממני. אי אפשר לגרש אותה".
הוא אמר כי אחד הדברים שעשה מאז האסון הוא להילחם בתמותה בכבישים: "השמעת קול זעקה על מיתות מיותרות ונפשעות. על רוצחי כבישים וההקלות הניתנות להם. על החובה של כולנו לשמור על חייהם של בני אדם בכבישים ועל המדרכות. להשמיע את קולו של אילון המת. למעלה משלושים ושלושה אלף בני אדם נדרסו למוות מקום המדינה, למעלה מאדם אחד ביום. ואחד מהם הוא אילוני שלי, שעמד עם דניאל המדרכה, שאמורה להיות המקום הבטוח עבור הולכי הרגל".
האב הראה תמונה קשה של צוותי מד"א מטפלים בבנו הפצוע בזמן שבר זכאי עומד בסמוך ושותה מבקבוק מים בניסיון לטשטש את עקבות האלכוהול: "התמונה שבה אתה, הרוצח של אילון, עומד על המדרכה בשעה שאנשי מד"א ועוברי אורח מטפלים בדניאל, היא לא רק עדות למעשי שיבוש הראיות בזירת הקטל. היא עדות לאטימות לכל רגש אנושי שקיים, עדות לכך שאתה נעדר רגשות אנושיים בסיסים. בסמיכות לילד שדרסת זה עתה, שנפצע מנהיגתך הפושעת, אתה עומד שלו ושותה מים. אתה, מכל האנשים בעולם, שאמורה להיות לך בחילה ממעשיך, ממה שאתה רואה, כל מה שקורה בזירה – פשוט לא עושה לך כלום. אטימות מוחלטת".
בפנייה לשופט בני שגיא הוא התחנן לצדק לבנו המנוח: "כבוד השופט, שלח אותו לשנים רבות בכלא. אין אדם זכאי לרחמים, מן השמיים ומן הארץ, אם אין הוא מבין ומפנים את מעשיו הנפשעים. המבקש חמלה אנושית, צריך לדעת לחמול, צריך להיות מסוגל לחמול. כבוד השופט, שלח אותו למירב השנים בכלא שניתן לגזור, לא רק כדי לגמול לו על המוות של אילון, אלא כדי להציל אותנו מפניו, אדם רע ומסוכן לבני אדם".
לטובתו של בר זכאי דיברו אביו, שפרץ בבכי ואחיו שביקש מבית המשפט להתחשב בו: "לעולם לא אשכח את השיחה עם אחי אלי האהוב הטוב שחשב תמיד על השני והכל בשקט בשקט ונקלע בעין הסערה הזו ללא מוצא. הוא אוכל את עצמו לבד בלי לשתף. בשנתיים האחרונות ראיתי אותו יושב חושב וחושב בלי לאכול".
"כשאתה גוזר את העונש כך בחשבון את המשפחה ששנתיים 23 נפשות חווים קושי, אין שבתות אין חגים, הכל סביב המקרה הטרגי הזה. שנתיים אחי במעצר עם תחושות תסכול".\
הנאשם בר זכאי דיבר אחרון ואמר: "מאוד קשה לי לדבר עכשיו. אני רוצה לבקש סליחה ממשפחת אמסלם. שום עונש לא יכפר על מה שקרה,. זה דבר שילך איתי כל יום, כל החיים, כל שניה, כל רגע. מאני רק מבקש את הסליחה שלהם. עשיתי מה שיכולתי. מקווה שבית המשפט ירחם עלי כפי שהוא חושב, מקווה משפחת אמסלם לא ידעו עוד צער ושיהיה להם רק טוב, גם משפחתו של דניאל (שהיה עם אילון). שידע רק טוב ושלא ידע עוד צער".