"אתם ישנים פה היום? לגבי הוויטמינצ'יק יש אישור. אני רוצה לראות מה יש בתכולה של העגלה". הדיאלוג החריג הזה נשמע בכניסה לכלא "אופק" לנערים. אם רק הייתם יודעים או מדמיינים כמה בעלי דרגות בכלא עברו על רשימת הציוד הזו, כמה אישורים נדרשו (כולל לוויטמינצ'יק), כמה פעמים ספרו פה כל חבל או שק"ש, אולי אז הייתם מעריכים יותר את הרגע הזה - שבו חמישה "צופיפניקים" נרגשים מכניסים ערימות ציוד צופי אל מאחורי הסורגים.
15 נערים בני 14 עד 18 שיושבים בכלא אופק ונבחרו להשתתף, ככל הנראה בפעם הראשונה בחייהם, במחנה קיץ. "זו פעילות מדהימה מבחינתי - קחו את זה", אמר להם סג"ד ליאור לוי, מפקד בית הסוהר. "תהיו נערים, אל תחשבו על שטויות, פשוט תהנו". לא מדובר במחנה בחורשה מרוחקת או במאהל גדול במרחבים הפתוחים אלא במחנה קיץ במגרש הספורט המגודר של הכלא - ועדיין, הסוהרים שפשפו עיניים, כשפקודת המבצע הורתה להשאיר את הנערים 24 שעות מחוץ לתאים, תחת שמירה, כמובן.
"תראי, פעם ראשונה יוצאים מחוץ לבית הסוהר, ישנים בחוץ", סיפר אחד האסירים הצעירים. שירה, קצינת החינוך, עוברת בין התאים, שולפת את בני המזל החוצה. "יש לי רעיון אבל אל תחשבו שאני משוגעת", היא נזכרת ברגע שבו העלתה את הרעיון. "הייתי בטוחה שיסתכלו עליי ויגידו: 'מאיפה נפלת עלינו עכשיו?'"
"להסתכל לשמיים בלי לראות את הסורגים"
"בני נוער בגילכם שמשתתפים בצופים חווים ביולי או באוגוסט מחנה קיץ", הסבירה להם קצינת החינוך. "אז אנחנו יוצאים גם מחוץ לתאים שלכם ויוצאים למגרש החיצוני לעשות מחנה עם כל הפעילויות שיש במחנה בחוץ. יש מלא מלא ציוד שאנחנו צריכים לקחת".
"טוב, חברים. אנחנו היום עושים משהו שלא נעשה עדיין בבית הסוהר 'אופק'", הוסיף מפקד הכלא בתדריך לצוות הסוהרים. "מה שחשוב מבחינתכם - להקפיד על חיפושים, להקפיד בחיישנות, לשים לב שאתם עושים את העבודה שלכם כמו שצריך, שאתם מגיבים בזמן".
רוני, רכזת בתנועת הצופים, הודתה שהיא מתרגשת: "הם לא מבינים מה מחכה להם". היא נכנסה לתוך הכלא גם עם חששות - "שהם פשוט לא יבינו באמת מה אנחנו עושים, ושהם לא ירצו את זה. זו הפעם הראשונה שבאים ומוציאים אותם מהתאים". המדריכים לא ויתרו גם כשגילו שהחניכים לא יכולים להשתמש בסכין חדה - אלא רק בפיקוח.
"אני בצ'אנס האחרון, רוצה לתקן"
א', שמרצה עונש מאסר בכלא, קיווה שייסעו ליער - "אבל גם פה סבבה". חברו י' הודה: "התרגשתי, הרבה זמן לא הייתה לי את התחושה הזאת של לישון בשק"ש, להסתכל לשמיים בלי לראות את הסורגים, לראות כוכבים סוף סוף". חניכים אחרים הביעו תקווה "שיהיה בסדר", "שלא יהיו יתושים", ו"שתהיה גלידה טובה,. ואכן, הם למדו איך מכינים גלידת צופים - בעבודת צוות.
את רוני, הילה, נעם, דור ועידו האסירים - שכאן מקפידים לקרוא להם נערים - מכירים לא מהיום. כבר 18 שנה שיש בכלא שבט צופים. פעם בשבוע מגיעים המדריכים להעביר באגף פעולה. בקלות אפשר לשכוח שמדובר בעבריינים צעירים עם הרשעות בגנבה, אלימות ואפילו רצח - כשהם משתטים ומלכלכים את הידיים כמו בני נוער בגילם. אלו נערים שעד היום לא ממש הקשיבו להם או האמינו בהם, בטח לא עשו להם כיף. בין צביעת חולצה לאכילת שלוקים יש זמן גם לשיחות הקטנות: "אתם הרבה יותר בוגרים, השאלה היא מה אתם עושים עם הכוח הזה".
אחד הנערים האסירים מסביר: "זה כמו אח גדול כזה, אח גדול ושונה - באים אנשים מבחוץ, מעולמות שונים, לא מהעולמות שאנחנו מגיעים מהם ונותנים לנו סוג של מודל כזה מה בני נוער בגילנו צריכים לעשות ולהיות". המדריך דור מציין:"זה לא משנה מה המעשים שלהם, אין שום סיבה שנשפוט אותם. בסופו של דבר אנחנו כאן כדי להעביר להם חוויה שונה וכיפית".
"אני בשלב בחיים שלי שאני בין ילד לגבר, אני עוד מעט בן 18", סיפר י'. "אם אני לא תופס את עצמי עכשיו בידיים, אני אבוד". לרבים מהם זאת לא פעם ראשונה בכלא אופק, והם עוד לא בני 18. כאן נותנים להם הזדמנות להשלים 10- 12 שנות לימוד, ולגשת לבגרות, מעודדים אפילו להתגייס, כמו י' שחולם על שירות בשייטת: "אני בצ'אנס האחרון שלי רוצה לתקן, שיהיה לי מה לספר לילדים, שאבא גם היה בעייתי אבל הצליח לעשות שינוי".
אבל גם כשהפויקה מבעבעת וההכנות לכתובת האש בעיצומן, יש דברים בשגרת הכלא שאי אפשר בלעדיהם: מחנה קיץ או לא מחנה קיץ, את ספירת הערב לא מפספסים. אלו הרגעים האלה ששוב מזכירים לך שיש דברים, שרק בשבט אופק יכולים בגללם לעצור את הפעילות. אף אחד לא משלה את עצמו שיממה בצופים תרחיק אותם עכשיו מהפשע ולא תחזיר אותם שוב לדרך הרעה - אבל אולי חוויית המחנה הזו תנצנץ להם עכשיו, כמו אותו כוכב שזכו לראות סוף-סוף בלילה מחוץ לתא. התא שלמרות שחזרו אליו ולשגרת הכלא, יזכרו שאפשר גם לבחור אחרת.