קרב האבנים והירי בשערי סורוקה היו תולדה של עוד חשבון פתוח מיני רבים. הוא נפתח בשכונה אחת ברהט - שבה התגוררו שני הצדדים. מצד ימין של הכביש חמולת אל-קסאסי - מצד שמאל חמולת אל-טלאלקה. הסכסוך בין שתי המשפחות התחיל, לא תאמינו, מפוסט של ילד. פוסט של הילד ממשפחת אל-טלאלקה כלל גידופים כלפי האל-קסאסים, בגלל תמיכתם במועמד שנבחר לראשות העיר. בתגובה, כמה מבני אל-קסאסי תפסו את הילד והכו אותו קשות.
"שתי המשפחות האלו הן נשמות, משפחת אל-קסאסי שהיה מהם ראש המועצה רהט. הם אנשים מאוד מאוד מכובדים", הסביר איברהים חסנאת, פעיל חברתי תושב העיר. "דרך אגב, גם המשפחה השנייה הם אנשים מאוד מכובדים, באמת. לא מהמשפחות המופרעות ולא מהמשפחות הבעייתיות. קרה".
הנקמה של אל-טלאלקה על הכאת הילד התרחשה בנובמבר 2018, בשעת לילה. פהד אל-קסאסי, בן 29, נרצח בדקירות סכין על ידי חבורת אלמונים. "כולם הופתעו, בגלל השכנות - הם גיסים וגם גרים באותה שכונה", הסביר ראש העיר רהט פאיז סהיבאן. מחותנים, חברים טובים, לא משנה - עכשיו התחיל לתקתק השעון הסבלני של נקמת הדם.
מיד לאחר הרצח, גלתה חמולת אל-טלאלקה אל מחוץ לרהט. יש אנשים שאיבדו עסקים, יש אנשים שאיבדו את הבתים שלהם", הסביר שיח' איברהים אל-עתיקה, מגשר ועורך סולחות. שילמו מחיר. "המשפחה כולה שילמה מחיר בגלל שטויות של אחד או שניים". אל-עתיקה היה מעורב בניסיונות למנוע שפיכות דמים נוספת.
"אני בעצמי הייתי קורבן לזה, בעניין נקמת הדם", סיפר ראש עיריית רהט פאיז סהיבאן. "ירו על הרכב שלי והייתי מאוים בדרגה שש - הכי גבוהה. הייתי מסתובב עם מאבטח צמוד לבית וצמוד אליי". הסיבה? "כי השם שלי אבו סהיבאן", הסביר ראש העיר. "זה שייך למשפחה שהיא מעורבת בקטטה". אפילו ראש עיריית רהט היה מטרה לגיטימית רק בגלל שיוכו המשפחתי. הסכסוך שדיבר עליו כלל מספר אירועי ירי. באחד מהם, לפני שנתיים, חוררו גם ניידות משטרה ונפצעו שני שוטרים.
שיח' קאעד אל-אטרש מהפזורה הוא מגדולי משכיני השלום ועורכי הסולחות במגזר. יחד עם נכבדים אחרים היה מעורב בניסיונות הסולחה בין אל-קסאסי ואל-טלאלקה, "סולחה עושים בין אנשים שרוצים סולחה", הסביר אל-אטרש את הכישלון. "אנשים שלא רוצים סולחה - לא עושים ביניהם סולחה. אנחנו רק נטחן מים ונמשיך לדבר ונמשיך לחייך, אבל לא נגיע לחוף מבטחים".
ברהט יודעים לספר שאמו של הנרצח מתריסה בפני בני משפחתה: "מה עם הנקמה על דם בני? אתם לא גברים". נקמת דם ממחישה באופן הכי מובהק את הביטוי הידוע - סבלנות של בדואי. "יש הרבה מקרים ששמענו עליהם שאחרי 20-30 שנה היה רצח, כנקמה", אמר אל-אטרש. במושגי הזמן האלה, הסכסוך בין אל-קסאסי לאל-טלאלקה טרי לגמרי - רק שלוש שנים.
קילומטר אחד בלבד מתחנת המשטרה בצומת שוקת יש סניף ארומה. ביום ראשון בערב, חבורת צעירים ממשפחת אל-קסאסי שמחה להיתקל כאן בשני אל-טלאלקה שהגיעו מגלות חורה. הם התנפלו עליהם, דקרו אותם, ואחד הפצועים פונה לסורוקה.
משפחת אל-טלאלקה נהרה לבית החולים ומשפחת אל-קסאסי הגיעה גם כן – כשהיא ערוכה לקרב. "התביישתי מאוד. הרגשתי לא נוח, אני מכיר חלק מהרופאים שם, אנשים נפלאים, ואני מכיר את החברה הבדואית שלי", אמר שיח' קאעד אל-אטרש. "השבטים שרבו ליד בית חולים סורוקה, כל תושבי באר שבע יודעים שזה לא מיועד לפגוע בהם, אבל מה לעשות? יש כאן טעויות חמורות, קווים אדומים ש... שנפרצו, מה שנקרא".
"אצלנו, במגזר הבדואי, פעם היה למקום כבוד", הוסיף שיח' איברהים אלעתיקה. "בכבוד של בית החולים, בכבוד של המסגד, בקדושתו, אפילו שאתה חייב או לא חייב לי - צריך לכבד את המקום הזה. אבל לצערי הרב, אנחנו היום בתקופת מעבר משבטיות ליישובי קבע. חלק מההורים גם איבדו שליטה", הוסיף.
"אנחנו נלחמים בדבר הזה כבר שנים", אמר ראש העיר. "נלחמים - במסגדים, בבתי הספר, מטיפים בכל מיני מקומות, במתנ"סים, בהכול. כנראה שהמסורת יותר חזקה מהכוונות הטובות", הוסיף אבו סהיבאן בייאוש. "עם כל הצער, אני אומר את זה - המסורת יותר חזקה גם מהדת אצלנו".