חשבת פעם אולי להחליף שם משפחה?
"לא. חשבתי, שאני לא רוצה להחליף. אני חושבת שזו מי שאני. אני לא בורחת מזה", עונה סיוון אברג'ל (בלי יו"ד). "אני בתור ילדה עד כיתה ו' לא ידעתי בכלל מה זה אומר להיות הבת של מאיר אברג'יל. לא ידעתי ששם המשפחה שלי שונה משל אחרים".
כשאת נכנסת לחדר יש שקט?
"ממש לא, וואו, כל כך רחוק".
וכשמישהו מכעיס אותך הוא מבקש סליחה מהר יותר מבמקרים אחרים?
"אולי כי אני מפחידה בעצמי. זה חבר שלי יעיד".
"עד כיתה ו' לא ידעתי בכלל מה זה אומר להיות הבת של מאיר אברג'יל. לא ידעתי ששם המשפחה שלי הוא שונה משל אחרים"
סיוון, בת 24, היא הבת הבכורה של מאיר אברג'יל ורינת, אשתו ב-25 השנים האחרונות. רוב העבירות שבהן הורשע מאיר בוצעו עוד לפני שהתחתן עם רינת, אשתו השלישית - אבל בשנים שלהם ביחד הוא ריצה את המאסר עליהן. והיא נשארה אחראית לגדל את הילדים כשלנגד עיניהם מטרה ברורה - להרחיק אותם מכל מה שקשור לעולם הפשע.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בבת המצווה שלי הוא לא היה"
"אני יכולה להגיד לך שבאמת בהרבה אירועים משמעותיים יצא שהוא כן היה", מספרת האם רינת, וסיוון מתערבת: "בבת המצווה שלי הוא לא היה. אימא שלי גם הרגישה שאין צורך לחגוג כשהוא לא יכול להיות חלק". והאם מודה: "נכון. זה פתטי לעמוד ככה בכניסה כשבאים אורחים ואת במצב כזה שבעלך בבית סוהר".
מאיר אברג'יל הוא האח הבכור במשפחת הפשע. במשך רוב שנות ילדותה של סיוון הוא לא היה אבא שמגיע לטקסים ואוסף מבית הספר, אלא אבא שנכנס ויוצא מהכלא. ב-2011 כשסיוון הייתה בת 14, מאיר הוסגר לארצות הברית, לאחר שהואשם בסחיטה באיומים, הלבנת הון, וחברות בארגון פשע. "אני מוכן לחתום על הסגרה אם הם תופסים אותי שאני שיקרתי", הצהיר אז – וחתם שם על הסדר טיעון וחזר לארץ. "אנחנו מתים עליו והוא האבא הכי מקסים בעולם", הצהירה אז אחת מבנותיו הקטינות, עם שובו.
אבל גם אחרי שחזר לארץ הסתבך עם החוק, והואשם בפרשה 512 בקשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות סמים במסגרת ארגון פשיעה והלבנת הון. הוא חתם על עסקת טיעון, הפעם בארץ, ונכנס למאסר נוסף של שנתיים וחצי. לפני שנה השתחרר מהכלא ועכשיו הם מקווים שהפרק הזה בחייו של מאיר ומשפחתו נגמר. באחת התמונות על הקיר סיוון הצעירה מחופשת לשוטרת.
מה פרויד היה אומר על זה שהתחפשת לשוטרת, סיוון?
"לא יודעת, שאלה טובה".
מה אבא שלך חשב על זה?
"הוא לא מה שאת חושבת, אבטיפוס עברייני כזה, שעכשיו אסור להתחפש לשוטרים ועניינים, מה פתאום?", עונה אימה רינת. "בן-אדם הכי פתוח שיש והכי באמת... לא עבריין, באופי, באישיות, אני לא יודעת איך הוא התגלגל לשם".
רוב ילדותה סיוון לא הבינה שאביה נכנס ויוצא מבתי סוהר. היא חיה במציאות אלטרנטיבית, לכאורה נורמלית. "אימא שלי ואבא שלי ניסו להסתיר את זה ממני. ועד כיתה ו' אני בכלל לא ידעתי מזה. כי אני תמיד חייתי בסיטואציה שאבא שלי עובד בחו"ל - אנחנו באמת היינו טסים לבקר אותו בגרמניה".
ולא הבנת שזה בית סוהר?
"לא. לא הבנתי. הביקורים מאוד שונים מהארץ. אני פשוט זוכרת שהיה חלל נורא גדול של מלא משפחות, שיושבים סביב שולחנות עגולים ויש חטיפים על השולחן - חוויה ממש נעימה הייתה לי בתור ילדה. אני יודעת שאבא שלי לא אהב את זה שאימא שלי מסתירה את זה מאיתנו. אבל בגלל שאימא שלי בסופו של דבר היא זאת שחיה איתנו בבית וצריכה לחנך אותנו ולהתמודד עם ההשלכות של מה יקרה אם אנחנו נגלה, אז הוא נתן לה את הבחירה".
"משהו בי לא הופתע מזה שאבא בכלא"
כשהבועה התפוצצה, היא הייתה תלמידה בכיתה ו': "אחותי הגדולה למחצה באה אליי ואמרה לי 'את יודעת שאבא לא באמת הלך לעבודה, עצרו אותו והוא בכלא'. ואני כל כך נפגעתי וכל כך היה לי קשה להכיל את זה - לא את העובדה שהוא בכלא אלא את העובדה שלא אמרו לי את האמת".
"אבל אני יודעת שמשהו בי לא הופתע מזה שאבא שלי היה בכלא, כי הרבה ילדים היו אומרים דברים: 'אבא שלך עבריין', 'אבא שלך רוצח', 'אבא שלך פושע', 'הינה, הינה זאת שאבא שלה...' ולא הבנתי אפילו שהם מדברים אליי, עד שהבנתי שהם מדברים אליי. גם אם בחרתי לא להאמין או לא להתייחס, כנראה משהו בתוכי בתת-מודע הבין שאם הרבה אנשים אומרים משהו אז אולי יש אמת.
וזה גרם לך לכעוס על אבא שלך?
"לא. קודם כול, אני לא יודעת אם אבא שלי עשה. אני נוטה להאמין לו כי הוא אבא שלי, וכשהוא אומר שהוא לא עשה ושנופלים עליו התקשורת אז בא לי להאמין לו".
"בא לי" זו נראה לי מילת מפתח פה, לא?
"לא".
כי זה קצת כמו שאת אמרת: אני לא כל כך יודעת ואני גם לא רוצה לדעת. את עושה גוגל, עוברת על גזרי דין, הסדרי טיעון - זה דברים שאת קוראת?
"אני עושה גוגל, אני... קראתי. האמת שרוב הדברים שקראתי גם בפרשת 512, זה הרוב לא על אבא שלי. את מבינה?"
זה על דוד שלך, יצחק אברג'יל.
"נכון. אני ראיתי אותו, נראה לי, פעם אחרונה בגיל עשר".
"לא יודעת אם אבא שלי עשה. אני נוטה להאמין לו כי הוא אבא שלי, וכשהוא אומר שהוא לא עשה ושנופלים עליו התקשורת אז בא לי להאמין לו"
"יודעת שאתם לא קיבלתם אותי בגלל אבא שלי"
כשסיימה תיכון, אחרי שזכתה בתחרות ארצית למדעים, סיוון התקבלה ללימודי עתודה באלקטרוניקה ומחשבים ואחרי שנתיים התגייסה ליחידת 8200 היוקרתית. אז בפעם הראשונה היא הבינה שהשם שלה הוא לא רק מקור להצקות של ילדים וגורם לפחד אצל הורים - הוא גם עלול להפוך למחסום של ממש, כאשר כל החברים מהטירונות הגיעו ליחידות מסווגות והיא המצטיינת - לבסיס שלא הולם את ההכשרה שקיבלה.
"אני ישבתי בחדר של הסיווג במשך חמש שעות כשאנשים עושים סיווג של חצי שעה-שעה. ישבתי חמש שעות ודיברתי על המשפחה שלי, על אבא שלי, על הקשר איתו. בסוף הצלחתי להגיע ליחידה והייתה לי שיחה עם אותו בחור שהוא היה ראש ענף. ואמרתי לו 'אני יודעת שאתם לא קיבלתם אותי בגלל אבא שלי, וזה לא פייר'".
אחרי הצבא, ולמורת רוחה של אימה רינת, סיוון ויתרה על קריירה בהיי-טק והחליטה ללכת על החלום האמיתי שלה - משחק. היא התקבלה לניסן נתיב, עברה לגור בירושלים, אבל עדיין מקפידה להגיע לארוחות בבית בכפר טרומן.
"אני לא אשקר, אני רציתי שהיא תמשיך ותתמיד במה שהיא למדה, במה שייעדו לה", מודה האימא וסיוון קוטעת: "ייעדו – את ייעדת'". והאם רינת ממשיכה: "לא, לא אני ייעדתי. הצבא ייעד לך, הציונים שלך ייעדו לך. אנחנו בעצם כיוונו אותם לחיים נורמטיביים. הרגלתי אותם מגיל קטן לעבוד, כסף לא בא בקלות. צריך לעבוד להעריך את הכסף. כי זה החיים הנורמטיביים. בסופו של דבר אתה צריך לתת לילדים כלים".
"המשפחה שלו קודם הכירה אותי ואז את הייחוס"
וסיוון מסכימה: "אף פעם לא היה מוצג לנו איזה עולם טוב כזה של פשע, בחיים לא. תמיד הציגו לנו את החרא שבזה ולא את מה שמוצג נגיד בטלוויזיה, בסרטים, סדרות או בתקשורת - נגיד, שיש הרבה כסף - אף פעם לא הרגשתי את זה". סיוון, שמבינה היטב שהיום לא מספיק רק כישרון וצריך גם עוקבים, מתפעלת עמוד טיקטוק מצליח. גם עומר, בן הזוג בחמש השנים האחרונות, חייל ומאמן כושר, נרתם למאמץ.
איך היה להיכנס למשפחת אברג'יל?
"קיבלו אותי בצורה הכי כיפית וטבעית שיש בעולם", הוא עונה, "מהיום הראשון פה אני בן בית, וכולם אוהבים אותי, אני מקווה לפחות". וסיוון ממהרת להסכים: "אבא שלי מאוד אוהב אותו. אבא שלי לא בן-אדם שמביע חיבה, במיוחד לא לגברים שנכנסים הביתה והאמת שהוא לא מפסיק להגיד כמה שהוא אוהב אותו".
הייתה איזו רתיעה?
"יש חשש שהוא טבעי כזה, אבל את יודעת, ברגע שאני נכנס ואני מכיר את סיוון - אני יוצא עם סיוון, אני לא יוצא עם אבא שלה". והיא עונה: "מה שהיה יפה אצלו במשפחה זה שהמשפחה שלו קודם הכירה אותי ואז את הייחוס המשפחתי, אז כבר זה לא עניין בכלל".
את תתחתני עם עבריין?
"בחיים לא. קודם כול, אני אתחתן עם עומר. דבר שני, אני לא רוצה לרוץ מבית סוהר ליום הורים. זה קשה. אימא שלי - הכול על הכתפיים שלה, גם אם אבא שלי ירצה ללכת ולעבוד עכשיו בעבודה לגיטימית, תאמיני לי שזה לא פשוט בשבילו. הוא מנסה כל הזמן להמציא את עצמו מחדש ולראות איך הוא משתלב בעולם הזה. ואני מאוד מעריכה את המאמצים שלו על זה, כי זה לא פשוט להחליף חיים. הוא גדל במקום שאם אין - לוקחים. וזה לא ככה. ואני מאוד אוהבת את שני ההורים שלי, שהם תומכים בי".
"אני לא רוצה לרוץ מבית סוהר ליום הורים. זה קשה. אימא שלי - הכול על הכתפיים שלה"
"אין לי מה להסתיר, אני לא מתביישת"
בטח מלא אנשים אומרים לך: "איך זה שנשארת איתו כל השנים?"
"אומרים לי, אבל קודם כול אני אוהבת את מי שהוא", עונה אם המשפחה רינת. "הוא בן-אדם טוב, הוא בעל טוב, הוא אבא טוב. נכון, היו טעויות שהוא טעה, שהוא הודה בחלק מהטעויות".
אבל זה גם על חשבונך: זה לא שהמעשים שלו נגמרו במעשים שלו, בסוף את היית צריכה להקריב המון.
"נכון, נכון. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מבטלת את עצמי בשביל הבית שלי, המשפחה שלי, כי זה מבחינתי ערך עליון".
ועכשיו את מסתכלת ומאיר כבר משוחרר שנה וחצי והילדים שלך כבר גדולים והקטנה בת 16 ויש לך בן בצבא בגבעתי ואת סיוון
"ואני מאוד גאה בכולם, באחד-אחד מהם, ויש לי נחת, כי זה שלי. זה שלי והצלחתי".
היה לך רגע של ספק? שאמרת "אולי אני לא אצליח להסליל אותם לדרך הנכונה"?
"היו הרבה רגעים כאלו, בוודאי".
לפני שבועיים הגיע הרגע שבשבילו עבדה כל השנה - הסטודנטים של ניסן נתיב העלו קטעים פרי יצירתם ולמופע של סיוון הגיעה נציגות מכובדת מהמשפחה - גם אבא, מאיר אברג'יל, שמאז שחרורו האחרון מהכלא מתרחק ממצלמות."תראי לאן הובלת אותי, אני אמרתי שאני לא אדבר אף פעם, אבל בשביל לפרגן לך אז אני..." הוא אומר והיא ממשיכה את דבריו: "האבא הכי טוב".
רגע לפני העלייה לבמה הוא מייעץ לה: "מפרגנים לך ואת תצליחי וכשאת תעלי את תשתחררי. לא, רק תדעי ששילמנו כסף על הכרטיס" והיא עונה בחיוך: "עוד חמש שנים זה יעלה הרבה יותר כסף".
את לא מפחדת שעכשיו שהמשפחה שלך פה זה קצת יגנוב לך את הפוקוס?
"לא, אני על הבמה בסוף. וכל החברים יודעים, מכירים. כן, אין לי מה להסתיר, אני לא מתביישת, מי שלא יודע ולא הכיר, עכשיו יכיר וידע. זה חלק ממי שאני, זה מה שבנה אותי, אני משתמשת בזה, זה המנוע שלי גם כשחקנית. להגיד לך שזה לא מפחיד אותי? שאני לא אצליח? אבל אני מאמינה בעצמי ואני רוצה לטרוף את העולם".
את חושבת שיום אחד, את תחליטי שאת כן רוצה לצלול לתוך הסיפור של אבא שלך? לקחת מצלמה ובאמת לשמוע את כל האמת על מה שהיה?
"אני אגיד לך מה, כבר יצא לי לדבר איתו על זה. כבר אמרתי לו שפעם אני ארצה לעשות סדרה על החיים שלו. יכול להיות שיום אחד אני באמת אעשה את זה".