עשרות מחבלים נתפסו בשטח ישראל בטבח של 7.10 ובימים שאחריו. אליהם הצטרפו עוד מאות עצורים שנתפסו או נכנעו במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה, שעדיין נמשך בימים אלה. בחדרים הסגורים מתנהלים דיונים כיצד להתמודד עם העצורים – נגד מי יוגשו כתבי אישום? וכיצד ייראה המשפט? ישראל כבר שפטה מחבלי חמאס בעבר, אך המקרה הפעם חריג - והתשובות אינן פשוטות כפי שנדמה.
הדיונים שנערכים בימים אלה יעצבו במידה רבה את משפטי שבעה באוקטובר: אלה מסוג ההליכים המשפטיים שהם גם חלק מההיסטוריה עצמה, והם גם משפיעים על האופן שבו ההיסטוריה תיחקק בזיכרון הלאומי. סיפור הטבח הנורא ייחקק, בין היתר, דרך העדויות בבית המשפט וקביעות השופטים. אך עדיין לא ברור איך ייראו משפטי שבעה באוקטובר, ובכירי מערכת המשפט יצטרכו להתמודד עם שורה של שאלות מורכבות.
מי יועמד לדין?
מדינת ישראל תצטרך להחליט את מי להעמיד לדין. האם הפרקליטות תתמקד רק בגרעין הקשה שביצע את הטבח עצמו? או גם באספסוף שנכנס מהרצועה וביצע מגוון עבירות? ומה לגבי מחבלי חמאס שנכנעו במהלך התמרון הקרקעי?
נגד כל הקבוצות הללו אפשר להגיש כתבי אישום, אבל הליך פלילי הוא לא המסלול היחיד. בישראל קיימת אפשרות לכלוא מחבלים באמצעות חוק כליאתם של "לוחמים בלתי חוקיים", מבלי להגיש נגדם כתב אישום. החוק נועד להתמודד עם המצב המורכב של לחימה מול צבא טרור: מצד אחד, ישראל אינה מעוניינת להכיר בחמאס כצבא לגיטימי, ולהעניק לעצורים מעמד של שבויי מלחמה. מצד שני, הליך פלילי שדורש הבאת ראיות גם אינו מתאים תמיד למצבי לחימה.
לכן, ייתכן שישראל תבחין בין הקבוצות השונות ולא תעמיד למשפט פלילי, למשל, מחבלים שנתפסו ברצועה במהלך התמרון הקרקעי אך לא השתתפו בטבח. ההחלטה נגד מי יוגש כתב אישום תשפיע על כמות הנאשמים, וכפועל יוצא על המשאבים ומשך הזמן שיתנהלו ההליכים המשפטיים.
הקשיים האפשריים – ואיך יתמודדו איתם?
לאחרונה הועלו טענות שונות לקשיים משפטיים וראייתיים שעלולים להתעורר. על פי הנטען, קיים חשש שהכאוס בשבעה באוקטובר יפגע בהליך המשפטי. אומנם לא חסרות ראיות כדי להעמיד לדין את מחבלי חמאס – סרטונים, עדויות והודאות נאספו. עם זאת, במשפט פלילי צריך להראות כיצד הראיות הופקו וכיצד הן הגיעו למשטרה, ובשבעה באוקטובר הסתובבו ברשת סרטונים רבים שמקורם אינו ידוע. בנוסף, כיוון שמדובר היה בזירות לחימה פעילות, הראיות לא נדגמו בצורה מסודרת כפי שנעשה בזירת פשע סגורה.
בסניגוריה הציבורית, למשל, הצביעו על הקשיים הללו וטענו כי ההליך הפלילי הסטנדרטי אינו מתאים, וכי יש להקים טריבונל מיוחד שידון בפשעי מלחמה. מנגד, רבים סבורים שלא מדובר בקשיים מהותיים שעלולים להשפיע על התוצאה. עו"ד נורית ליטמן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, טענה בראיון לפודקאסט "אחד ביום" כי מדובר בעיקר בקשיים פרוצדורליים.
כך לדוגמה, יכול להיות שיתנהלו דיונים ארוכים לגבי חומרי החקירה במשפט: ההגנה תוכל לבקש מהפרקליטות אין-ספור חומרי חקירה כמו סרטונים, עדויות במשטרה ופרטים על מחבלים אחרים שהשתתפו בטבח, כדי להעלות טענות שונות במשפט.
עו"ד ליטמן טענה שלא מדובר כאן בקשיים ראייתיים. לדבריה, לפחות ביחס לגרעין הקשה, לא נדרש להצביע בדיוק מי עשה מה, וניתן להעמיד אותם לדין כשותפים לעבירה. כלומר, אם קבוצה של מחבלים נתפסה בבארי, או אפילו אם חוליית מחבלים התפצלה בין יישובים שונים – אפשר לייחס לכל אחד מחברי החוליה אחריות על המעשים שכל החוליה ביצעה. האפשרות הזו הופכת למורכבת יותר ככל שמתרחקים מ"הגרעין הקשה" ועוסקים בהמון שהצטרף ללא התארגנות מוקדמת.
לגבי הקשיים הפרוצדורליים, הם עלולים להוביל להימשכות ההליכים המשפטיים, וביתר שאת ככל שיועמדו לדין יותר מחבלים. כדי להתמודד עם קשיים אלו, ייתכן שיהיה צורך בהוספת תקנים ייעודיים, ואולי אף להקים בית משפט ייעודי. שאלה נוספת שנשאלת היא כמה הליכים משפטיים יתנהלו: כלומר, האם יתנהל משפט אחד גדול לכל המחבלים שהשתתפו בטבח? או הרבה הליכים מצומצמים יותר?
מי ייצג את המחבלים?
שאלה נוספת שעוד נותרה פתוחה היא מי ייצג את המחבלים שיועמדו לדין. בסניגוריה הציבורית, כאמור, סבורים שההליך הפלילי הרגיל אינו מתאים, ושיש להקים טריבונל מיוחד. לדבריהם, בטריבונל כזה גם סדרי הייצוג יהיו שונים.
אם הסניגוריה הציבורית לא תייצג את המחבלים, ייתכן שהמדינה תצטרך לשלם עבור ייצוג אחר. יכול להיות שהייצוג יינתן על ידי עורכי דין ישראלים, אם יהיו כאלה שיסכימו, ויכול להיות שיובאו עורכי דין מחו"ל. האפשרות האחרונה תעלה, ככל הנראה, יותר לקופה הציבורית.
סעיפי העבירה האפשריים – והעונשים
בתקופה האחרונה התנהלו דיונים סביב חוק עונש מוות למחבלים. נדגיש: אם החוק ישונה, התיקון לא יחול על המעשים שבוצעו בטבח אלא רק מעתה ואילך. מעבר לכך, אין צורך בשינוי החוק כיוון שהאפשרות לגזור עונש מוות קיימת כבר בחוק הקיים.
אפשרות אחת היא עבירות הבגידה, כמו סיוע לאויב במלחמה ופגיעה בריבונות המדינה. בעבירות אלה עונש מוות קיים כעונש אופציונלי ולא כעונש חובה. כלומר, לפרקליטות יהיה שיקול דעת אם לבקש עונש מוות, ואם היא תבקש - לבית המשפט יהיה שיקול דעת אם לגזור עונש מוות. אפשרות נוספת היא החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם. שם עונש המוות הוא עונש חובה. עם זאת, כרגע לא נראה שאפשרות זו תהיה המועדפת.
מלבד זאת, ניתן לייחס כמובן עבירות רצח, ולגזור מאסר עולם על כל עבירה כזו. כלומר, אם מחבל הורשע במעשי רצח רבים – אפילו אם את חלקם הוא לא ביצע בעצמו, אלא הורשע כשותף לעבירה – הוא צפוי לשנים ארוכות בכלא. כך גם עבירות אחרות שיכולות להתאים, בהתאם לנסיבות של כל מקרה.