ירייה אחת שהולידה משפט סוער אחד, שיגיע מחר לרגעי ההכרעה: מחר (רביעי) תישא מדינה שלמה את עיניה לעבר בית הדין הצבאי בקריה שבתל אביב, בו יכריעו השופטים את גורלו של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. הפרשה הפכה לסוערת והמדוברת ביותר בתשעת החודשים האחרונים, מאז אותה ירייה של אזריה במחבל המנוטרל שנותר שרוע על הקרקע, לאחר שביצע פיגוע דקירה בחג הפורים האחרון בחברון. רגע לפני הכרעת הדין, כתבינו ברהנו טגניה וגלעד שלמור מגישים סיכום קצר של טענות ההגנה והתביעה: כך יכריעו השופטים אם אלאור אשם או זכאי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
שלבי המשפט מתחילתו כללו התמקדות במספר סוגיות מרכזיות, בהן טענו נציגי ההגנה והתביעה טענות שונות, כשלב הוויכוח היה האם אלאור אזריה ירה במחבל כתוצאה מצורך מבצעי - כיוון שחשש לחייו ולחיי חבריו, או שמא ירה בו בניגוד לנהלים רק על מנת לנקום בו ולגרום למותו, לאחר שפצע כמה מחבריו לפלוגה, בפיגוע דקירה שביצע לפני שנוטרל.
המטען על גוף המחבל
התובע במשפט סגן-אלוף נדב וייסמן, טוען שאלאור אזריה שיקר לכל אורך הדרך, שסיפק גרסאות שונות בחדר החקירות ובעדותו בבית המשפט - ושהעליל על מפקדיו ששיקרו. התביעה טוענת שאזריה המציא את הסיפור לפיו חשש ממטען על גופו של המחבל - ולכן ירה בו.
ההגנה, מצדה, טוענת שאזריה ירה כי באמת חשש ממטען שנמצא על גופו של המחבל שנוטרל. לטענת פרקליטיו, הוא הושפע מהתדריך המבצעי שעבר לילה לפני התקרית - בו הזהירו אותו מפיגוע משולב של דקירה ומטען או דקירה וירי. אזריה פעל כפי שהנחו אותו, וטוען שהמחבל לא באמת "נוטרל" אם לא הוסר החשש למטען על גופו.
התנאים בזירה בזמן התקרית
התביעה שבה וטענה לאורך המשפט שאזריה משקר במצח נחושה. הוא שיקר כשסיפר שהמ"פ שלו סטר לו לאחר התקרית, לגבי מיקום הסכין ביחס לגופו של המחבל, צעקות האזהרה ממטען ששמע לכאורה, המעיל שלבש המחבל ואפילו על תנאי מזג האוויר ששררו בחוץ.
ההגנה, לעומת זאת, מתעקשת שאזריה פעל מתוך רצון להגן על עצמו ועל חבריו, שירה לאחר ששמע צעקות על מטען חבלה, ועל כך שהמחבל חי ושהסכין שהשתמש בה לביצוע הפיגוע מונחת קרוב אליו. עוד מדגישים שם שאזריה לא פעל מתוך נקמה אישית או שנאה לערבים - הוא גדל ברמלה, עיר מעורבת, וחונך לערכי אהבת אדם באשר הוא.
אלאור אמר לחבריו שירה כי "המחבל צריך למות"
התביעה טוענת שאלאור אמר לשניים מחבריו שנכחו בזירה מיד לאחר האירוע שירה כי "המחבל דקר את חבר שלו" ולכן הוא "צריך למות". גם המח"ט, גם המג"ד וגם המ"פ שהעידו במשפט טוענים שאלאור אמר את המילים הללו לאחר הירי - ולא הגיוני ששני מפקדים בכירים משקרים ואף משתמשים באותם המילים בדיוק לתאר את מה שאמר אזריה.
ההגנה, מנגד, מכחישה בתוקף את הדברים הללו שמיוחסים לאזריה. לטענת פרקליטיו, התחקיר המבצעי שנערך לאחר התקרית לא היה מקיף מספיק ובוצע במהרה לדרישת הרמטכ"ל. הם טוענים שההליך זוהם על ידי שר הביטחון דאז, משה 0בוגי) יעלון, שאמר מיד לאחר התקרית שאלאור "סרח", בלי לבדוק את העובדות לעומק.
התנהגותו של אזריה לאחר התקרית
בתיעוד מהזירה לא רואים שאזריה חושש, מבוהל או לחוץ לאחר שהמחבל כבר היה שרוע על הקרקע. התביעה טוענת שאזריה לא אמר לחבריו דבר על חשש ממטען ואף נראה מתהלך איתם ברחוב בנינוחות ולא היה המום כפי שטען.
בצוות ההגנה טוענים כי המפקדים משקרים. הם אומרים שבזמן שהמח"ט, המג"ד והמ"פ טוענים שלא הייתה אווירת סכנה בזירה לאחר שהמחבל נוטרל, יתר העדים במשפט כן טוענים שהייתה אווירה כזאת - בדומה לאלאור עצמו, שהחליט לפעול עקב כך.
ירייה אחת שהולידה את אחת הפרשות הסוערות שידעו צה"ל והמדינה, תגיע מחר לשלב ההכרעה. אזריה אשם או זכאי? בית הדין שמע את העדויות ונחשף לראיות - והוא זה שיחליט ויביא את הפרשה הזו אל סופה. לפחות בינתיים.