תיק אלאור אזריה בשלבים המכריעים: היום (שני) הגישה התביעה נגד החייל היורה את הסיכומים - וטענה כי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט מצדיקות את הרשעתו של אזריה בהריגת המחבל ובהתנהגות בלתי הולמת. עוד האשימה התביעה את אזריה בשינוי גרסאות ובשקר. הסכין לא הייתה במרחק נגיעה מידו של המחבל, הצעקה נשמעה שתי דקות לפני הירי, המעיל לא היה עבה ומזג האוויר לא היה חם, כתבו - וסתרו בכך את גרסאותיו של החייל.לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוקהתביעה הצבאית בסיכומיה פירטה, לאורך 145 עמודים, את הטענות שמוכיחות כי הוא אזריה אשם. לדברי התובעים, הסרטונים שתיעדו את האירוע הינם ברמת האותנטיות הגבוהה ביותר ולא נערכה בהם כל עריכה או שינוי כל שהוא. על פי התביעה, החייל שיקר ושינה את גרסתו 5 פעמים: כך למשל מוצגים דבריו לשני אנשים שונים כי המחבל היה צריך למות. ובמקרה אחר שהוא אמר לפרמדיקית כי הוא ירה עם כולם.עוד הדגישו בתביעה כי החייל דיבר מהרגע הראשון בבית הדין על חשש ממטען, אך לדבריהם גרסה הזו הופיעה רק לאחר שאזריה שוחח עם עורכי דינו. טענתו שכולם משקרים היא בעייתית. לא יתכן שגם המפ, המגד המחט וחלק ניכר מחבריו לפלוגה משקרים והוא היחיד שאומר אמת, דבר שעל פי סיכומי התביעה פוגע באמינות גרסתו, נכתב.ירה במחשבה פליליתעל דברי אזריה לפיהם הוא פעל בדרך חוקית, מוסרית וערכית – בעוד מפקדיו שיקרו בבית המשפט – אמרו בתביעה הצבאית: טענות אלה של הנאשם הן טענות הבל ושקר, מופרכות ומגוכחות. עוד נטען כי מעשי הנאשם מתועדים היטב בסרט, והם מדברים בעד עצמם. כל הצופה בסרט מבין מיד את שאירע. אי-החוקיות שבירי זועקת למרחוק וזעקה זו לא ניתן להחריש.כמו כן נכתב בשלב הסיכומים כי הנאשם ירה במחשבה פלילית, לעבר מחבל שנוטרל דקות ארוכות לפני הירי, כתגובה על מעשי המחבל בעבר ולא כדי להסיר סכנה עתידית. הוא פעל באופן חריג, שלא על פי פקודות הצבא. על גרסתו הראשונה לאירוע אמרו: הנאשם נשאל מיד לאחר מעשה, מה הסיבה לירי. הראשון לקבל הסבר היה רבט תומר מסיקה שעמד בסמוך לנאשם בעת הירי. השני היה המפ רסן תום נעמן. דבריו לשניהם שוללים מכל וכל את טענתו, כאילו ירה בשל חשש לסכנה כלשהי. המניע שמסר לשניהם נעוץ בכך שמטרת הירי הייתה המחבל, מכיוון שהמחבל דקר את חברו של הנאשם, ובגלל שלדעת הנאשם מגיע למחבל למות.המילים 'סכנה', 'סכין' או 'מטען' לא נזכרו כלל בדבריו, ואף לא כל מסר של סכנה, הצלה או הגנה, הוסיפו הפרקליטים סאל מיל' נדב ויסמן, רסן תאה שליט, סרן אבישי קפלן וסרן נדב גלס. עדות המפ אמינה ונתמכת מכל כיוון, ואילו עדות הנאשם שקרית וכבושה, ונסתרת מכל כיוון.שינויי הגירסאות מלמדים על חוסר אמינותהם ציינו כי חמש פעמים הנאשם שינה ופיתח את גרסתו באשר לאירוע: בתחילה טען שלמחבל מגיע למות, אחר כך העלה חשש לסכין, לאחר מכן דיבר גם על חשש במטען – לאחר השיחה עם עורך הדין. הגרסה הרביעית צצה לדבריהם בבית המשפט, כאשר אזריה אמר שעדכן את המפ והמגד על סכנת הסכין והמטען – ואמר כי המפ תום נעמן סטר לו. בגרסה החמישית אמר כי הדברים נאמרו גם לפרמדיקית וגם לחברו ליחידההנאשם מבין היטב ששינוי הגרסה התכופים ביום האירוע מלמדים בבירור על חוסר אמינותו, ציינו הפרקליטים. המסקנה היא שהנאשם שינה את גרסאותיו ושיקר. המסקנה היא שהנאשם לובש גרסה ופושט גרסה, סותר את גרסאותיו שלו ומתנגש חזיתית עם גרסאותיהם של כל יתר העדים. טענת הסטירות שהנאשם העלה היא שקר גס, שאין לה כל בסיס.התובע הוסיף כי גרסת הנאשם סותרת ממצאים אובייקטיביים בזירה – מיקום הסכין שהוזזה ולא הייתה במרחק נגיעה. טענתו זו של הנאשם במצח קרסה כליל במהלך המשפט - אין אפילו עד אחד, שטען כמו הנאשם שראה את המחבל מזיז את ידו לעבר הסכין.לגנות ולהוקיע את דברי אלוף דייןכל צורת ההתנהגות שלו על פי הסרטון, לא מצביעה על ביצוע ירי אינסטינקטיבי דחוף, סיכמו התובעים. אופן התנהגותו של הנאשם בשלב זה מוכיח, שהוא לא חשש לרגע שיש על המחבל מטען. לא ניתן לתלות את ההסבר להתנהגותו של הנאשם בעת האירוע בנסיבות פסיכיאטריות כלשהן - הנאשם בעדותו בבית הדין המציא בדיות, אשר מוכיחות ביתר שאת את שקרנותו ואין שום קשר בין הסברי הנאשם לבין מניעיו האמיתיים לירי.על הטענות לפיהן החקירה והמשפט נבעו מלחץ ציבורי כתבו: ההגנה לא הניחה תשתית ראייתית, ולו ראשונית, לטענה כאילו ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית בעניינו של הנאשם נבעה משיקולים לא ענייניים כלשהם. הנאשם לא נרדף - הנאשם הועמד לדין משום שהצטברו ראיות מספקות להוכחת אשמתו.עוד התייחסו לעדויות מפקדים בכירים לשעבר בהם סגן הרמטכל לשעבר עוזי דיין שאמר כי יש להרוג מחבלים: אמירה זו מן הדין לגנות ולהוקיע. היא מנוגדת לחוק ולערכי צהל, ועלולה לכוון חיילים למעשים פסולים. מחבל הוא אויב שמן הדין להלחם בו בכל עוז ובמלוא הנחישות כאשר הוא פעיל ומסכן את כוחותינו, אך מחבלים אין דינם מוות ללא סייג. חיילי צהל לא יורים במחבל נכנע, במחבל מנוטרל, במחבל אזוק ובמחבל כלוא. חיילי צהל שומרים על טוהר הנשק, ומשתמשים בו רק כשהדבר נדרש, תוך שמירה על צלם אנוש והאלוף דיין באמירותיו חצה בבירור את הקו.