ליטל ואורי היו בני זוג בשנות ה-30 לחייהם שיצאו כארבע שנים יחד. בתקופה זו ליטל סיימה תואר שני בתחום הביו-טכנולוגיה והחלה לעבוד בחברת סטארט-אפ ואורי היה מאבטח במועדונים עם כוונה להתחיל לימודי הנדסה מתישהו בעתיד.
חלק מהזמן גרו ביחד בדירות שכורות. מפעם לפעם היו להם גם כמה הפסקות של הקשר, כאשר בזמן זה חזר כל אחד מהם לבית הוריו לתקופה קצרה עד שחזרו להיות יחד. מעת לעת גם דיברו הם ביניהם על האפשרות שיתחתנו, ועל האפשרות שיוצע לליטל רילוקיישן לחו"ל.
במשך כל השנים מימן אורי את רוב הוצאות המחייה של שניהם (שכירות, אוכל, בילויים, נסיעות) שכן הוא עבד במשרה מלאה ומכניסה ואילו מיטל הייתה סטודנטית מצטיינת שקיבלה מלגת לימודים מהאוניברסיטה במסלול ישיר לתואר שני משולב.
לפנייה ישירה למשרד עורכי דין ונוטריון עידו לשם – לחץ/י כאן
חלק מתנאי העסקתה של ליטל כלל אופציות של חברת הסטרט-אפ, ובשלב מסוים נרכשה החברה בה עבדה על ידי תאגיד ענק אמריקאי בסכום עתק, כך ששווי האופציות של לליטל הרקיעו לשווי של 800,000 דולר עם אפשרות למימוש מידי.
התביעה לאחר הפרידה
זמן קצר לאחר מכן הודיעה ליטל לאורי שהחליטה לסיים את היחסים כי "הוא לא רציני" ושאין לה כבר רגשות אליו כפי שהיו בעבר. מיטל עזבה את הדירה השכורה בה גרו יחד, ועברה לגור בדירה ששכרה בעצמה במגדל יוקרתי בתל אביב.
במכתב ששלח עורך דינו של אורי לליטל נטען שבמהלך השנים שבני הזוג היה בקשר הם נחשבו כידועים בציבור. בנוסף נטען שאורי תרם משמעותית להתפתחותה המקצועית של מיטל ולכן מגיע לו מחצית משווי האופציות שיש בידיה. האמנם?
הגדרת המושג "ידועים בציבור"
לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לעסוק שוב בהגדרת המושג "ידועים בציבור", מהם הקריטריונים לקביעתו ומהן ההשלכות הכלכליות הנובעות ממנו. פסק הדין (רע"א 3323/23 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני) אמנם עוסק בטענות לזכויות "ידוע בציבור" בקשר עם זכות לפיצויים עקב תאונת דרכים קטלנית בה נהרגה בת הזוג, אולם קביעותיו הן רוחביות באשר לנושא משפטי זה בכללותו.
זהירות, ספויילר: כמו בהרבה מאוד פסקי דין של בתי המשפט, אין תשובה שהיא חד משמעית ואין תשובה שהיא נכונה באופן גורף. הכל נתון לנסיבות כל מקרה לגופו וכמובן שהכל נתון לפרשנות.
עם זאת, מדובר בפסק דין חשוב של בית המשפט העליון בו הוא מרחיב ומפתח את ההלכה הנוגעת להשלכות ההכרה וההצהרה של בן זוג כידוע בציבור ובמיוחד שפסק דין זה הפך את פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי שקבעו תחילה כי במקרה הנדון היה בן הזוג "ידוע בציבור" הזכאי לזכויות, ואילו העליון פסק לבסוף שלא היה מקום להכירו ככזה, וזכויותיו נשללו.
בפסק הדין מבאר בית המשפט: "מוסד ה-'ידועים בציבור' במשפט הישראלי נועד להעניק לבני זוג החיים חיי משפחה דמויי נישואין, את מירב הזכויות והחובות הנובעות מחיי הנישואין, הן בינם לבין עצמם, הן כלפי צדדים שלישיים. בכלל זאת, יחולו על ידועים בציבור זכויות פנסיוניות; חובת תשלום מזונות אזרחיים; הלכת שיתוף הנכסים; זכויות ירושה; זכאות לקצבת שארים; הכרה בדיירות מוגנת, ועוד".
הסיבות למתן ההכרה בסטטוס של "ידועים בציבור" הן בעיקרן לצורך מתן מענה לזוגות שמסיבות שונות בוחרים שלא להינשא באופן פורמלי כלשהו, וגם נוכח המצב הייחודי בארץ בו ישנם בני זוג אשר אינם יכולים להתחתן במגבלות הדין הדתי בישראל.
איך ניתן להיות מוכרים משפטית כידועים בציבור?
לצורך ההכרה המשפטית בבני זוג כידועים בציבור, יש לבחון האם בני הזוג "התכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות שונות, ובתוך כך התכוונו להחיל על מערכת היחסים שביניהם את מכלול הזכויות והחובות הכלכליות הנובעות מדיני הנישואין".
מוסיף בית המשפט: "יש לוודא כי בני הזוג אכן התכוונו ורצו לכבול עצמם בזכויות ובחובות אלה. בהקשר זה, נקבע כי אמת מידה זהירה זו, נובעת מנקודת מבט ליברלית, הדוגלת בְּאִפְשׁוּר 'צורות חיים שונות ומערכות יחסים מגוונות המאפיינות את חיי הזוגיות בעידן הנוכחי, וזאת מבלי להכביד על בני הזוג באמצעות הטלת מחויבויות משפטיות ארוכות טווח שעה שלא התכוונו לכך... הדברים האמורים נכונים ביתר שאת במציאות המודרנית בימינו, שבה זוגות רבים מתגוררים יחד ללא נישואין - ממכלול סיבות, שעליהן נמנות: עצם רצונם לגור יחדיו; חיסכון כלכלי; וכינון "תקופת מבחן" (trial marriage) לקראת נישואין - ללא כל כוונה להחיל חובות משפטיות על מערכת יחסיהם'".
כאן המקום לציין את הקושי הניכר שיש בניסיון לקבוע קריטריונים קשיחים: רבים הזוגות שאינם יודעים כלל מהי המשמעות של "מכלול החובות והזכויות של דיני הנישואין", והם אינם מסוגלים בכלל לאמוד את ההשלכות.
הוכחת "כוונה" גם היא לעתים עמומה ורבת פנים. אם למשל אחד מבין הזוג "מתכוון" (ובעיני רוחו כך הם הדברים) ואילו השני רק "שוקל להתכוון"? איך למשל, כמו בדוגמה שהבאנו קודם, ניתן לשקול את רצינות הכוונה כאשר לעתים היא קיימת ועזה ולפעמים מתפוגגת.
מובן שישנן אינדיקציות חיצוניות (חוץ מאשר טענות כל אחד מבני הזוג באשר ל"כוונותיו") להוכחת סוג הקשר: משך הקשר ומידת האינטנסיביות שלו, כיצד הצדדים התייחסו בעצמם לאופי היחסים ביניהם וכיצד ראתה אותם הסביבה, מגורים משותפים או רישום רשמי של כתובת מגורים משותפת, נשיאה בהוצאות, שיתוף בנכסים, חשבון בנק משותף, רישום בן זוג כמוטב בפוליסות ביטוח, קופות וקרנות וכמובן קיומם של ילדים משותפים - ועוד סממנים היכולים להעיד על אותה כוונה ברורה, שמשמעותה - שיתוף כלכלי.
יש לזכור כי כל המבחנים והקריטריונים שהוזכרו הם רק בבחינת אינדיקציות, שכן גם קיומן של אלו או חלקן אינן בהכרח חזות הכל. הרבה זוגות (נשואים פורמלית או לא) עורכים כיום הסכמי ממון והסכמים רכושיים בהם מבוטאת כוונה של שיתוף או הפרדה כלכלית, וכן כל מיני צורות של שילובים ביניהם, בשל צרכים ורצונות מגוונים. אם למשל זוג החל במחשבה ובדיבור ביניהם על עריכת הסכם כזה, אולם לא נקט בינתיים בשום פעולה - שוב אנו נקלעים לאזור הדמדומים של פרשנותו הסובייקטיבית של כל אחד מהצדדים אודות "הכוונה" המשוערת.
למרות היעדר הוודאות המשפטית ועל אף שכל מקרה גם בעתיד יידון ויוכרע על פי נסיבותיו הפרטניות, עדיין ניתן לקבוע שככל שיהיו יותר ראיות חיצוניות לכוונת שיתוף כלכלי, כך יגבר הסיכוי להכרת בית המשפט בסטטוס של ידועים בציבור על הזכויות והחובות הנובעים ממנו.
עורך הדין והנוטריון עידו לשם עוסק בכל תחומי דיני המשפחה והירושה והמשפט האזרחי, וכן מוסמך מטעם האפוטרופוס הכללי להגשת ייפוי כוח מתמשך.. הכתבה באדיבות האתר din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה לעורך הדין עידו לשם – 053-9249000