הערעור של דניאל (שם בדוי) על ההחלטה של משרד הביטחון שלא להכיר בו כנכה צה"ל נמשך כבר שלוש שנים. הוא שירת בצבא כלוחם כיפת ברזל, סמוך למערכות מכ"ם, ושנתיים לאחר שהשתחרר גילה שחלה בסרטן. הוא תבע את משרד הביטחון, בטענה שהמחלה התפרצה בעקבות החשיפה לקרינה ממערכת כיפת ברזל, אך המשרד סירב להכיר בו. הסיפור של דניאל הוא אולי סיפור אישי - אבל בלב הסיפור הזה העימות בין שר המשפטים למערכת המשפט שפוגע בחיי היום יום של אזרחים רבים. עימות שרק התעצם מאז אמש (ראשון), עם מינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.
דניאל ערער על ההחלטה של קצין התגמולים במשרד הביטחון בוועדת הערעורים לפי חוק הנכים, שנמצאת בסמכות בתי משפט השלום. בנובמבר האחרון קיבלו דניאל ועורך דינו עדכון שמועד הדיון שנקבע לדצמבר נדחה בארבעה חודשים. "בשל פקיעת מינויים של חברי הוועדה, אין מנוס מביטול הדיון", כתב יו"ר הוועדה, השופט שי מזרחי. "בשלב זה ייקבע מועד חדש, בתקווה כי עד אליו יחודשו המינויים שפג תוקפם". המועד לדיון שנקבע בינתיים: אפריל 2025.
"זה ביזיון", אומר עו"ד רן כהן-רוכברגר, שמייצג את דניאל בהליך: "התפיסה היא שתיקים מהסוג הזה צריכים להתנהל מהר. מדובר בחולה סרטן שעלול לא לשרוד את ההליך עד סופו. זה תיק שמתנהל כבר שלוש שנים, והדיון נדחה רק מהסיבה שלא האריכו את הכהונה של חברי הוועדה".
יחסים במשבר
המקרה של דניאל מספר על רגל אחת את השיתוק במערכת המשפט מאז ששר המשפטים יריב לוין פתח במלחמה שעד היום עוד אפשר היה להגדיר אותה יחסית "שקטה" מול מערכת ניהול בתי המשפט. כבר לפני חצי שנה החלה אותה מלחמה, ואתמול היא קיבלה הכרזה רשמית: שר המשפטים הודיע שלא יכיר בנשיא החדש ולא ישתף איתו פעולה בנושאים שדורשים זאת.
זה מצב בעייתי במיוחד כשמדובר במערכת שבנויה באופן כמעט מוחלט על שיתוף פעולה והסכמה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון. אבל כשהיחסים בין שר המשפטים למי שעומד בראש מערכת בית המשפט העליון הם כל כך עכורים, וכשהשר מסרב להיפגש או לשתף איתו פעולה – סוגיות רבות בניהול המערכת, כמו מינוי חברים לוועדות ערר במקרה של דניאל, תקועות או לא מקודמות.
מה משמעות ההצהרה של לוין שהוא אינו מכיר בנשיא העליון? המצב שנתאר כאן ינסה להסביר איך זה כבר נראה היום, כשהשר במשך חצי שנה נמנע מלהיפגש ולשתף פעולה עם מי שעמדו בראש מערכת בית המשפט העליון עד עכשיו – מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן ולאחריו השופט עמית. אחרי ההצהרה של לוין, ההערכה היא שהמצב רק ילך ויחמיר מעכשיו.
"מערכת המשפט בישראל אינה עצמאית בסטנדרטים של מדינות מערביות", אומר גורם בכיר במערכת המשפט ל-N12. "היא תלויה באופן מוחלט כמעט ברשות המבצעת בשורה ארוכה של נושאים בפעילות שלה. עוד לפני המשבר הנוכחי, מערכת בתי המשפט בישראל היא מהעמוסות ביותר בעולם המערבי, וכדי לתת שירות טוב לאזרח היא צריכה להכפיל את עצמה".
הגורם מעריך שאם המצב הנוכחי יימשך - מי שימשיך לשלם את המחיר הוא הציבור. "יש פה עניין לייבש את משאבי המערכת, לגרום לכך שהיא לא תוכל לתת מענה ראוי לציבור, ובכך להשניא אותה על הציבור", הוא אומר.
צריכים את חתימת השר
כדי לנהל את מערכת בתי המשפט, סוגיות רבות דורשות את חתימתו של שר המשפטים. כך למשל במקרים של מינוי והארכת כהונות של יו"רים וחברי ועדות ערר, שמאושרים בהסכמה של שר המשפטים ושל נשיא בית המשפט העליון. נכון לתחילת החודש, לפי נתונים של הרשות השופטת, חסרים 18 יו"רים של ועדות ערר – בהם יו"רים שהמינוי שלהם עומד לפקוע ושהשר נדרש לאשר את הארכת כהונתם.
ועדות אלה עוסקות, בין היתר, בערעורים של משפחות של חיילים שנהרגו אך לא הוכרו כחללי צה"ל ושל נכים שקובלים על גובה אחוזי הנכות שאושרו להם על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון.
"אין שום דבר פוליטי בוועדות האלה, אין שום מחלוקת אידיאולוגית – השר יכול למנות את מי שהוא רוצה רק כדי שהוועדות יוכלו לעבוד ולתת שירות לאזרח", אומר הגורם הבכיר. "אלה ועדות שמשפיעות על כלל האוכלוסייה בכל תחומי החיים - ועדות מס שבח, ניצולי שואה שנתנו להם גמול או הפסיקו להכיר בהם, ועדות לנכי צה"ל – אנשים שצריכים את הוועדות בשביל שיאשרו להם פעילות שיקום ועניינם פשוט לא נידון, ונדחה ונדחה כי אין יו"ר. הסיטואציה הזו מביאה אותנו לגבולות האבסורד".
בלשכת שר המשפטים טענו כי אין זה נכון שלא מאושרות בקשות למינוי חברי ועדות ערר. בלשכה טוענים כי בשבוע שעבר הוא אישר כמה כאלה. ואולם, בעקבות ההצהרה של לוין מאתמול – ספק עד כמה הדברים תקפים להמשך.
בין נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים אמורות להתקיים בשגרה פגישות שוטפות שבהן השניים דנים בסוגיות שנוגעות לניהול המערכת. בין הסוגיות - מינוי שופטים בכירים לבתי המשפט, מינוי שופטים לכהונה בפועל בבתי המשפט המחוזיים, בקשות להקמת ועדות על משרות במערכת ונושאים נוספים. הסכמתו של השר דרושה גם במקרים של מינוי נשיאים וסגני נשיאים של בתי משפט מחוזיים ושל בתי משפט השלום, וכך גם במקרים שבהם שופטים מבקשים ללמד באקדמיה.
המכשול ועצימת העין בוועדה
אף שלוין הוריד את גובה הלהבות נגד מערכת המשפט אחרי 7 באוקטובר ועצר את קידום המהפכה המשפטית - לפחות עד לאחרונה - בחצי השנה האחרונה הוא שם לה מקלות בגלגלים. הפגישות השוטפות עם מ"מ הנשיא, שהיו לו אותן סמכויות כמו לנשיא, לא התקיימו, השר לא חתם על בקשות של שופטים ללמד באקדמיה ומינוי יו"רים לוועדות ערר וגם בקשות להארכות כהונת חברי הוועדות התעכבו או לא אושרו. הפעם האחרונה שבה מונו שופטים לערכאות, לפני הוועדה שכונסה אתמול בצו בג"ץ - הייתה בחודש יולי.
מאז שנכנס לתפקידו, לוין גם סירב להעלות להצבעה בוועדה לבחירת שופטים את מינוי נשיא בית המשפט העליון והמשנה שלו - סאגה שהסתיימה אמש. עם זאת, סאגה אחרת עוד לא הסתיימה – מינוי נציב התלונות על שופטים – שגם את הנושא הזה סירב להעלות בוועדה.
מסיבות אלה, הצהרת לוין כי אינו מכיר בעמית כנשיא בית המשפט העליון וכי לא ישתף איתו פעולה אינה מהווה שינוי של ממש באופן בו התנהל בחצי שנה האחרונה. גם כך השר לא שיתף פעולה עם מי שעמדו בראש המערכת בתקופה זו. זאת, עוד לפני הטענות שעלו נגד השופט עמית לפיהן יש חשש כי דן בתיקים על אף שהיה מצוי בניגוד עניינים. לוין ימשיך להחרים את הפגישות עם עמית ולא ימנה שופטים עד לכנסת הבאה. התקווה שלו היא שעד אז ייכנס לתוקף המתווה שהגיע אליו עם שר החוץ גדעון סער לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
הפעם הראשונה שבה כינס לוין את הוועדה לבחירת שופטים הייתה בנובמבר 2023, שנה לאחר שנכנס לתפקיד שר המשפטים. לוין סירב עד אז לכנס את הוועדה בשל רצונו לשנות את ההרכב שלה במסגרת המהפכה המשפטית שקידם. עתירות הוגשו לבג"ץ ולאחר פרוץ המלחמה החליט לשנות את דרכו. ואולם, הוא הנהיג עקרון חדש בוועדה: מינויים של שופטים יעשו רק "בהסכמה רחבה", כלומר פה אחד.
לפי מקור במערכת, למרות שזה דרש פשרות, הצליחו הצדדים לפעול יחד ולהגיע להסכמות ובדרך זו נבחרו 162 שופטים חדשים. ואולם, לפני חצי שנה המצב חזר לקדמותו. שר המשפטים נמנע מלכנס במשך חודשים ארוכים את הוועדה ולמנות בה שופטים חדשים. זאת, ברקע אי ההסכמות בוועדה על המינויים שהציע לוין לבית המשפט העליון וסירובו להעלות להצבעה את זהות נשיא בית המשפט העליון, מכיוון שהוא מתנגד לשיטת הסניוריטי.
אתמול, למרות החרמתו של לוין וחבריו לקואליציה את הוועדה – מונו 34 שופטים ורשמים חדשים לבתי המשפט בכל הערכאות, למעט בית המשפט העליון. בכך, חלק מהמחסור שהיה בשופטים במערכת נפתר, לפחות לשנה הקרובה. השופטים שנבחרו בוועדה היו על דעת שר המשפטים וחברי הקואליציה, על אף שהם לא נכחו בה. מדובר בשופטים שחברי הוועדה הגיעו עליהם להבנות מראש. לכן, למרות שלוין מתהדר בהחרמה של הוועדה למינוי שופטים שלטענתו התכנסה "בצו בלתי חוקי שניתן על ידי בג"ץ", בפועל אתמול הוא אפשר לה לעבוד.
מחסור בשופטי עליון
עם זאת, הוועדה אתמול לא פתרה את המחסור בשופטים בבית המשפט העליון שפועל כבר היום בהרכב חסר – ולא את הבעיה הצפויה בהמשך – של מחסור צפוי בשופטים ביתר הערכאות בעקבות אלה שעתידים לפרוש ב-2026. אם אכן לוין לא ימנה שופטים עד לכנסת הבאה, יחסרו לבית המשפט העליון 4 שופטים בשל פרישתו של השופט יוסף אלרון באוגוסט הקרוב. כבר כיום חסרים לעליון 3 שופטים.
"המשמעות של המצב הנוכחי שחסרים 20% מהשופטים בעליון היא קשה בהיבט של שירות לציבור", אומר אותו הגורם הבכיר במערכת המשפט. "יש גידול בעתירות לבג"ץ ובעקבות המלחמה והמצב הביטחוני יש גידול משמעותי במעצרים המנהליים – שהעליון משמש כערכאת ערעור על בית משפט מחוזי ובית דין צבאי שמבצעים מעצרים מנהליים".
ואכן, בחמש שנים האחרונות חל גידול בתיקים שנפתחים בבית המשפט העליון – כשהשיא הוא בשנה אחרונה. כך, בשנת 2024 – נפתחו 11,274 תיקים, שנה קודם לכן – 9,170, בשנת 2022 – 9,010, בשנת 2021 – 8,887. בשנת 2020 נפתחו 9,231. בכל השנים האלה התקן של שופטי בית המשפט העליון נשאר זהה – 15 שופטים – שכיום כאמור נמצאים בהרכב חסר שאף צפוי להחריף.
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופט אליקים רובינשטיין, אומר כי גם בתקופתו העליון סבל לעתים ממחסור מסוים של שופטים. "זה רק הוסיף עבודה", אמר. "לשופט בעליון יש הרבה מטלות – בעיקר לשבת בהרכבים של שלושה שופטים, לרוב פעמיים-שלוש בשבוע, ישיבה בהרכבים מורחבים, טיפול בתיקים כערכאת ערעור, תורנות בג"צים וצווים דחופים. זו המון עבודה שמתחלקת בין השופטים. אם אין 20% מכוח האדם – זו מתמטיקה פשוטה".
השופט רובינשטיין היה חבר בוועדה לבחירת שופטים בתקופתה של שרת המשפטים איילת שקד והנשיאה מרים נאור. "חלק זעיר מעבודת בית המשפט העליון נוגעת בשאלה האם בית המשפט הוא אקטיביסטי או לא", הוא אומר. "העבודה העיקרית היא על תיקים כערכאות ערעור על בית משפט השלום או המחוזי. גם בימי שקד ונאור כנשיאה היו מחלוקות אבל הן עבדו בצורה הוגנת. בסופו של דבר היו מינויים שהיה בהם איזון לדעתי. לכן אני מאוד כואב על התקופה שאנחנו נמצאים בה. צריך ליישב את הדברים ולא להקצין".
המחסור מבעד למספרים
לדעתו של רובינשטיין, המצב החמור ביותר הוא המחסור בשופטים בכלל בתי המשפט נכון להיום. לפי דוח הנציבות האירופית לבחינת יעילות מערכות הצדק שבחן 48 מדינות כולל מדינות האיחוד האירופי, בישראל יש כיום בממוצע 8 שופטים לכל 100 אלף איש, לעומת ממוצע של 17.6 במדינות שנבדקו. כלומר, במדינות אלה יש יותר מפי שניים שופטים עבור כל מאה אלף איש. מדובר בנתון עגום במיוחד כשבישראל יש ריבוי עורכי דין והליכים משפטיים ביחס לעולם.
לפי הדוח, בישראל יש 785 עורכי דין בממוצע לכל 100 אלף איש, לעומת ממוצע המדינות שנבדקו בדוח – 155. בנוסף, לפי הדוח, בישראל נפתחים 4.3 תיקים אזרחיים לכל מאה אלף איש בערכאה ראשונה, יותר מפי שניים לעומת המדינות שנבדקו, וכך גם לגבי תיקים פליליים בערכאה ראשונה – 5.10 לכל מאה אלף איש, יותר מפי שלוש במדינות שנבדקו.
"מראש אנחנו בנקודת פתיחה נמוכה יותר, כי עוד לפני לוין יש מחסור בשופטים בישראל לעומת מדינות ה-OECD", אומר רובינשטיין. "כשהשר לא ממנה שופטים וכשאין שיתוף פעולה בין מ"מ נשיא העליון לבין השר – השירות לציבור נפגע".
אמנם הפלונטר בשיתוק שנערך בחצי שנה האחרונה נפתר אתמול לפחות בכל הנוגע לערכאות הנמוכות - אך הפלונטר הבא צפוי לפגוש את המערכת בערך בעוד חצי שנה – לקראת פרישתם הצפויה של 18 שופטים בבתי המשפט המחוזי והשלום בשנת 2026. אם לוין אכן יממש את איומיו ולא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים – וככל שהכנסת לא תיפול לפני המועד הנקוב שלה - העומס יגדל על יתר השופטים במערכת. הסיבה: שופטים שפורשים לא מקבלים תיקים חדשים לפחות חצי שנה לפני פרישתם.
העיר שסבלה במיוחד
בית המשפט שבו הורגש באופן הכי משמעותי המחסור בשופטים בעקבות השיתוק של לוין את המערכת הוא המחוזי בירושלים. מבין 37 תקני שיפוט שיש לבית המשפט המחוזי בירושלים – לבית המשפט חסרו עד אתמול חמישה שופטים, כשלצד זאת שלושה נוספים אמורים לפרוש השנה. אתמול מונו לבית משפט זה שישה שופטים – ובכך נותרו למחוזי בירושלים עוד שני תקנים חסרים על מנת לפעול בהתאם לכוח האדם שהוקצה לו. זאת עוד מבלי להחשיב את העומס שכבר יש על השופטים במחוזי ירושלים – כששלושה מהם משוריינים למשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו שנמשך כבר חמש שנים. שופטים אלה מקצים את מרב זמנם ומרצם למשפט הזה, מה שמגדיל את העומס על יתר השופטים.
על מנת להתמודד עם המצוקה הקיימת, נעשו בבית המשפט המחוזי בירושלים לאחרונה מהלכים חסרי תקדים. במסגרתם, שופטים משאר בתי המשפט המחוזיים בארץ הגיעו לסייע לשופטים בדיוני מעצרים והרשמת היחידה בבית המשפט הוסטה מעבודתה – לשם צירופה לתיקים בהרכבים של פשעים חמורים. משה סובל, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שלח מכתב לפני כחודש לשופט עמית, שאז עוד היה מ"מ נשיא בית המשפט העליון, ופירט בו את המצוקה החמורה בשופטים. זה העביר לשר לוין את המכתב – וביקש ממנו למלא את השורות. אתמול בעקבות החלטות הוועדה מצפים בירושלים להקלה מסוימת, אך עדיין מדובר באחד מבתי המשפט העמוסים בישראל.
"בית המשפט מוצף לאחרונה בתביעות אזרחיות נגד הרשות הפלסטינית בתביעות לפיצויים, גם של נפגעי מסיבת הנובה, וכל זה לצד הפעילות הרגילה שכוללת הגדלה מסוימת של תיקי הפשיעה החמורה", מסביר סגן נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, השופט צבי סגל. הסיבה לכך היא שיש לבית המשפט המחוזי בירושלים סמכויות ומאפיינים מיוחדים. זהו בית המשפט המוסמך לדון, בין היתר, בעתירות מנהליות וערעורים בענייני יהודה ושומרון ובהליכים לפי חוק ההסגרה, ובמהלך המלחמה חל גידול של מאות אחוזים בפתיחת תיקים חדשים של תביעות נזיקין של קורבנות טרור נגד הרשות והפלסטינית.
"מעולם לא קרה ששופטים ממחוזות אחרים היו צריכים להגיע להושיט עזרה למחוזי בירושלים", אומר סגל. לדבריו, המכתב של הנשיא סובל היה "חריג. כמו מישהו שעומד לטבוע. כנראה כלו כל הקצין, כל הדיבורים שנעשו מאחורי הקלעים לא הועילו והוא החליט לתת לזה פומבי".
תקציב תקוע
הנהלת בתי המשפט מבקשת לטפל בבעיית המחסור בשופטים לא רק באיוש התקנים הקיימים – אלא גם בהגדלת מספרם. בתקציב 2025 ביקשה ההנהלה להוסיף כ-20 תקני שיפוט חדשים, אך השר התנגד לכך. זאת בשל המצוקה התקציבית שנוצרה עקב המלחמה וצרכים שהם לדעתו בסדר עדיפויות גבוה יותר כמו תקנים לשירותי המבחן למבגרים ולנוער ותקנים ליחידות הסיוע לבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים.
השר לוין כתב לאגף התקציבים בנושא זה: "נוכח המצוקה התקציבית הקיימת, לא ניתן יהיה לתת מענה לכל הצרכים אך יש להפקיד שהמענה יהיה על פי סדר העדיפויות הנכון וההכרחי".
בהנהלת בתי המשפט הבינו כי לא רק שהשר לוין לא מתכוון להגדיל את התקנים – אלא הוא גם מעוניין לבטל את אלה שטרם אוישו. "מדובר במהלך חסר תקדים. מעולם לא התערב שר המשפטים בתקציב הרשות השופטת", כתב השופט עמית, עוד כמ"מ הנשיא, לשר לוין לפני חודשיים וחצי, סביב הדיונים על התקציב. "התערבות זו, לא רק בבסיס התקציב, אלא באופן הקצאתו – היא פגיעה בליבת הפרדת הרשויות ובעצמאות מערכת המשפט ומהווה דריסה של הרשות המבצעת את הרשות השופטת. הקיצוץ יוביל לפגיעה קשה בציבור המתדיינים ויקשה מאוד על הרשות השופטת להמשיך ליתן את השירות החיוני שהיא מספקת".
המחלוקת הזו על סוגיית התקציב מראה עד כמה הרשות השופטת תלויה ברשות המבצעת. על אף שמדובר באחת משלוש הרשויות בישראל– בתי המשפט הם יחידות סמך של משרד המשפטים והם מקבלים את תקציבם מתקציב משרד המשפטים.
"אני מתפלא על השר לוין", אומר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר רובינשטיין. "הוא עצמו בא מהמקצוע ומכיר את צרכי המערכת. אמון הציבור בבתי המשפט מתבטא ביום יום, כאשר הציבור פוגש את בתי המשפט, ולאו דווקא במאבקים בעילת הסבירות. התחושה של האדם מן היישוב שלא מתעסק בבג"צים ובשאלות חוקתיות היא בנוגע לשירות שהוא יקבל מבתי המשפט כשהוא מגיש תביעה. לכן זה מאוד מצער אותי".
רובינשטיין הוסיף: "הרפורמה הכי גדולה שהשר לוין יכול לעשות היא להוסיף עוד תקנים. הייתי רוצה להאמין שהוא רוצה בטובת המדינה ולכן אני קורא לו שינהל את המאבק שלו באופן אחר – בזירה הציבורית – ושאת התקנים ימלא על מנת שכולנו נצא נשכרים".
אין נציב תלונות הציבור על שופטים
דוגמה מהזמן האחרון ממחישה את האבסורד לו גורם החרם של לוין, עד כדי כך שהוא פוגע במטרותיו שלו עצמו. לפני כשבועיים פנה לוין ליועצת המשפטית של משרד המשפטים וכתב לה כי הוא מעוניין להגיש קובלנה משמעתית נגד השופט עמית סביב הטענות שעלו בתחקיר שפורסם עליו בידיעות אחרונות בנוגע למקרים שבהם עלה חשש שפעל בניגוד עניינים.
במצב רגיל, תלונה על שופט אמורה להיות מוגשת לנציב תלונות הציבור על שופטים. ואכן, אחרי התחקיר של בעיתון הוגשו לנציבות תלונות על השופט עמית, בין היתר על ידי "התנועה לאיכות השלטון", "אם תרצו" ו"בצלמו". הבעיה – אין מי שיבדוק את התלונות האלה. מאז שהנציב הקודם, שופט העליון לשעבר אורי שהם, סיים את תפקידו במאי 2024, לוין לא העלה להצבעה את נושא מינוי הנציב בוועדה לבחירת שופטים.
לוין לא מעוניין שהנציב ימונה מקרב שופטי העליון בדימוס, אלא בשופט מחוזי, והוא לא העלה עד היום את הנושא להצבעה כי אין למהלך הזה רוב בוועדה. בסביבתו של לוין טוענים כי לא ייתכן שנציב התלונות על שופטים "יתחבק עם מבוקריו, כפי שקרה בהגשת הדוח של השופט אורי שהם לעוזי פוגלמן. לוין מעוניין בנציב אמיתי, שיבדוק טענות כלפי שופטים".
בהיעדר נציב, נוצר מצב שכיום, לפי נתונים מתחילת החודש, בנציבות התלונות על שופטים נערמו 641 תלונות פתוחות על שופטים שאין איש שיטפל בהן. זאת, כשבמקביל, מקודמת בכנסת על ידי ח"כ שמחה רוטמן הצעה חוק לשינוי האופן שבו נבחר הנציב.
"בעל הסמכות הרלוונטי לעניין הזה לא מונה", מסביר ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בנוגע לבדיקת הטענות בעניינו של השופט עמית. "במצב הרגיל שבו יש לברר עניין הנוגע להתנהגות של שופט היה צריך להגיש תלונה לנציב התלונות על שופטים – שר המשפטים היה פונה אליו והוא היה בודק את העניין וממליץ אם להגיש קובלנה משמעתית או לא. אבל היום לא ניתן בכלל לברר תלונות נגד שופטים בהעדר נציב".
עד אתמול גם לא מונו במשך שנה ושלושה חודשים נשיא לבית המשפט העליון ומשנה לנשיא. במקרה של הגשת קובלנה משמעתית נגד שופט, מי שאמור להחליט על גודל הרכב בית הדין ולמנות את חבריו זה נשיא בית המשפט העליון ובמקרה שנבצר ממנו לעשות כן – המשנה שלו. כעת, משנבחרו השופטים עמית כנשיא ונעם סולברג כמשנה – יש יותר סדר בעניין הזה, אך עדיין לא נפתרה הסוגיה של מינוי נציב התלונות על שופטים. סוגיה שתיפתר או בחקיקה בכנסת, או בכנסת הבאה עם חברי ועדה אחרים, אם לוין אכן יממש את איומיו להחרים את השופט עמית – שכן בחירת הנציב צריכה להיעשות בהסכמת הנשיא ושר המשפטים.
"אנחנו כאזרחים מקבלים שירות רע מאוד", מסכם הגורם הבכיר במערכת המשפט את המצב. "הציבור זכאי לפגוש באולם הדיונים שופט שיש לו קשב וזמן לשמוע את הטיעונים שלו, ולא דרך מערכת שדוחקת בו בשל עומס". השר לוין, מצדו, מקווה שהשינויים שהוא מתכנן למערכת המשפט יעברו בחקיקה בקרוב – ושהשיתוק במערכת המשפט, אותה הנהיג לסירוגין מאז נכנס לתפקידו, ייגמר - לפחות החל מהכנסת הבאה.