תיקון מס' 24 לחוק כלי ירייה חולל שינוי דרמטי בדרך הטיפול בבקשות רישיון נשק בישראל. השינוי החקיקתי העביר את הסמכות לקביעת מסוכנותו של אזרח מהאגף לרישוי נשק למשטרה עצמה, מה שיצר מצב שבו המשטרה היא בעלת הכוח הבלעדי לקבוע מיהו מסוכן למען הנפקת רישיון. לפני התיקון, האגף יכול היה לשקול את טענות האדם כנגד טענות המשטרה ולקבל החלטה עצמאית ומאוזנת. מאז השינוי, המשטרה נוהגת יותר ויותר לדחות בקשות תוך הישענות על תיקים פליליים שנסגרו, כולל מקרים שנסגרו מ"חוסר אשמה" או על בסיס מידע מודיעיני שלא נבחן לעומקו. השינוי יצר מצב בו יכולת ההתגוננות של אזרחים ירדה כמעט לאפס.
מהו תיקון מס' 24 לחוק כלי ירייה?
תיקון מס' 24 לחוק כלי ירייה שינה את מבנה הסמכויות בתהליך הנפקת רישיונות נשק. התיקון קבע שהמשטרה היא הגורם הבלעדי לקביעת מסוכנותו של אזרח, תוך הסרת הסמכות מהאגף לרישוי נשק. הלכה למעשה, כאשר בקשה נדחתה בשל קביעת המשטרה והאזרח הגיש ערר – הממונה על ועדת הערר באגף רישוי כלי יריה מהווה חותמת גומי ואינו יכול כלל להתערב. השינוי הועבר במטרה ליעל את תהליך הבדיקות הביטחוניות ולרכז את המידע הרלוונטי בידי המשטרה. התיקון כולל הוראות לגבי סוגי המידע שהמשטרה יכולה לבסס עליו את החלטותיה, כולל מידע מודיעיני ותיקים פליליים קודמים. החקיקה מתירה למשטרה לשמור על חיסיון מקורות המידע, מה שיוצר מצב של אסימטריה במידע בין המשטרה לאזרח המבקש רישיון. במילים פשוטות – ברוב המקרים, האזרח בכלל לא ידע מדוע מתנגדים ומה הבסיס להתנגדות.
לפנייה ישירה אל משרד עורכי דין אוהד מגורי, לחץ/י כאן
השינוי שיצר תיקון מס' 24 - מאגף עצמאי לסמכות משטרתית
השינוי המהותי שיצר התיקון הוא העברת כוח ההחלטה מגורם עצמאי לגורם המשטרתי עצמו. לפני התיקון, האגף לרישוי נשק פעל כגורם מתווך שיכול היה לשקול את עמדת המשטרה לצד טענות האזרח ולקבל החלטה מאוזנת. האגף יכול היה לדרוש מהמשטרה הסברים מפורטים לגבי החששות שלה ולהעריך את מידת החומרה של המידע. כיום, המשטרה קובעת הן את הקריטריונים להערכת המסוכנות והן את ההחלטה הסופית. שינוי זה יצר מצב שבו המשטרה אינה נדרשת לספק הצדקה מפורטת להחלטותיה, ויכולה להישען על נתונים שלא נבדקו לעומק או על מידע שמקורו עלום. התוצאה היא ירידה משמעותית בשקיפות התהליך ובאפשרות האזרח להבין את הנימוקים לדחייה.
הקושי שנוצר לאזרחים לאחר התיקון
האזרחים המבקשים רישיון נשק מתמודדים כיום עם אתגרים משמעותיים שלא היו קיימים בעבר. המשטרה החלה לדחות בקשות רבות יותר תוך הישענות על תיקים פליליים שנסגרו מחוסר אשמה, מה שיוצר מצב של עונש כפול עקיף. בנוסף, המשטרה נוהגת להישען על מידע מודיעיני שלא נבחן לעומקו, כולל מידע שמקורו ביריבים אישיים או עסקיים. האזרחים מקבלים הודעות דחייה עם נימוקים כלליים כגון "מידע חסוי שלא ניתן לפרטו", מה שחוסם מהם כל אפשרות להבין במה מדובר ולהתגונן בהתאם. מצב זה יוצר תחושה של חוסר צדק ואי יכולת להתמודד עם ההחלטות המשטרתיות. כמות הדחיות והביטולים עלו באופן משמעותי, מה שמעיד על שימוש נרחב בסמכויות החדשות.
זמן טיפול ממושך ובלתי חוקי
החוק קובע כי זמן הטיפול בבקשה או ערר מוגבל ל45 ימים. לאור הכמות האסטרונומי של התנגדויות מצד המשטרה והעררים כנגד החלטות אלה, נוצר עומס בלתי הגיוני כאשר אלפי, אם לא עשרות אלפע בקשות ועררים, נופלים על כתפיהם של מספר קצינים בודדים במשטרה. כתוצאה מכך, יש אזרחים שממתינים מעל שנה לתשובה! בנוסף, ישנו תרגיל חדש אצל האגף לרישוי כלי ירייה – כאשר בקשה מגיעה לזמן טיפול של כשנה וחצי, הם מזינים אותה כבקשה חדשה או נותנתים לה כותרת אחרת ואז מבחינת המערכת השעון מתאפס.
הירידה ביכולת ההתגוננות והעתירות למשפט
יכולת האזרחים להתגונן נגד החלטות המשטרה נפגעה קשות בעקבות התיקון. בעבר, כאשר האגף היה הגורם המקבל החלטות, האזרחים יכלו לקבל הסברים מפורטים יותר ולהגיש טענות נגדיות מבוססות. כיום, כאשר המשטרה מציגה "מידע חסוי", האזרחים מתקשים לדעת כיצד להתגונן או איזה מידע לחזור. העתירות לבית המשפט נדחות כמעט ללא יוצא מן הכלל, מאחר שבתי המשפט נוטים להעניק אמון רב להחלטות המשטרה בנושאי ביטחון. השופטים מתקשים לבחון מידע חסוי ונוטים להניח שהמשטרה פועלת בתום לב. מצב זה יוצר חוסר איזון בין הצורך הביטחוני לבין זכויות האזרח, כאשר כף המאזניים נוטה בבירור לטובת המשטרה.
הצורך בשינוי ובפיקוח על השימוש בסמכויות
השינוי החקיקתי שיצר תיקון מס' 24 הביא לתוצאות לא צפויות שמחייבות הערכה מחדש. הירידה החדה ביכולת האזרחים להתגונן נגד החלטות המשטרה, בצד העלייה המשמעותית בדחיות, מעוררת שאלות לגבי האיזון הנכון בין ביטחון לזכויות אזרח. יש צורך בפיתוח מנגנוני פיקוח וביקורת על שימוש המשטרה בסמכויותיה החדשות, כולל דרישה לשקיפות רבה יותר בתהליכי קבלת החלטות. כמו כן, נדרשת בחינה של אפשרות ליצור מנגנון ערעור עצמאי שיוכל לבחון החלטות המשטרה בצורה מעמיקה יותר, תוך שמירה על הצרכים הביטחוניים הלגיטימיים.
לסיכום, תיקון מס' 24 לחוק כלי ירייה יצר שינוי מהותי בטיפול בבקשות רישיון נשק, כאשר המשטרה קיבלה סמכות בלעדית לקביעת מסוכנות. השינוי הביא לירידה משמעותית ביכולת האזרחים להתגונן נגד החלטות דחייה ולעלייה בכמות הדחיות. המצב הנוכחי מעורר שאלות לגבי האיזון הנכון בין צרכי ביטחון לזכויות האזרח, במיוחד לאור השימוש במידע חסוי שלא ניתן לערער עליו. יש צורך בפיתוח מנגנוני פיקוח וביקורת המתאימים למניעת שימוש לרעה בסמכויות והבטחת הוגנות בתהליך. רק כך ניתן יהיה לשמור על האיזון הנדרש בין הצורך הביטחוני הלגיטימי לבין זכויות האזרח בחברה דמוקרטית.
עורך דין אוהד מגורי הוא בעל משרד עורכי דין ומנהל פורום רישיון נשק ורישוי כלי ירייה ומתמחה בכל תחומי רישוי הנשק מכל הסוגים לרבות בקשות, עררים, עתירות, רישיונות מיוחדים ועוד. הכתבה באדיבות האתר .din.co.il
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפנייה ישירה למשרד עורכי דין אוהד מגורי - 053-6112836