בפסק דין חשוב שניתן בינואר 2025, בג״ץ 4395/24 הרשות הפלסטינית נ׳ הכנסת, דחה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את עתירת הרשות הפלסטינית לבטל שני חוקים שעוסקים בהענקת פיצויים לנפגעי פעולות טרור: החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024 וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 43), התשפ"ד-2024.
בעתירתה, טענה הרשות הפלסטינית שהחוקים אינם חוקתיים, מהווים ענישה קולקטיבית, פוגעים בזכויות יסוד, מנוגדים למשפט הבינלאומי ונתקבלו בהליך לקוי.
מהות החקיקה
החוקים החדשים ביקשו להסדיר שלושה סוגי פיצויים:
- פיצוי עונשי - ובכך אולי עיקר החידוש של החקיקה: תשלום קבוע מראש בסך 5 או 10 מיליון ש"ח, בהתאם למקרה, מוות או פציעה. של נפגע הטרור.
- פיצוי נזיקי-תרופתי - על פי עקרונות דיני הנזיקין, בהתאם לנזק שנגרם בפועל.
- תגמולים מהמדינה - שיעמוד על גובה של 75% מהפיצוי התרופתי או השלמה לסכום זה אם יתקבל פיצוי חלקי מהאחראי לנזק
בהתאם לחוקים החדשים, אדם או גוף שהעביר כספים למבצעי טרור ייחשב כ"מתגמל טרור". החוקים קובעים חזקה משפטית שלפיה מי שמנהיג מדיניות של תגמול למחבלים באמצעות חקיקה, הנחיות או תקציבים נחשב מתגמל טרור, אלא אם הוכיח אחרת. חזקה זו חלה על גופים כמו הרשות הפלסטינית וארגון השחרור הפלסטיני.
לפנייה ישירה לעורך הדין רן כהן הוכברגר – לחץ/י כאן
טענות העותרת
הרשות הפלסטינית טענה שפסקי הדין שיינתנו מכוח החקיקה עלולים להטיל עליה חיובים כספיים עצומים העלולים להביא לקריסתה הכלכלית. היא טענה כי החקיקה עושה שימוש לרעה בכלי של פיצויים עונשיים וכי מטרתה הסמויה של ישראל היא להביא לפירוק מוסדות השלטון הפלסטיניים כהכנה לסיפוח שטחי יהודה ושומרון.
הרשות הוסיפה וטענה שהחקיקה התקבלה ללא תשתית עובדתית מספקת, בניגוד לעקרונות יסוד של הליך חקיקה תקין. עוד נטען כי מדובר בהסדרים משפטיים אקסטרה-טריטוריאליים החורגים מסמכות הכנסת, וכי יש בכך משום פגיעה לא מידתית בזכויות חוקתיות של אוכלוסייה מוגנת ובניגוד לדין הבין-לאומי.
עמדת המדינה (המשיבות)
המדינה טענה מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף בשל שלוש עילות מרכזיות:
- תקנת הציבור - לא ניתן לאפשר לרשות שמתגמלת טרור לפנות לבית משפט ולבקש סעד.
- חוסר ניקיון כפיים - הרשות עצמה נוקטת מדיניות פסולה וחמורה, ולכן אינה יכולה לדרוש הגנה משפטית.
- אי-שפיטות - מדובר בסוגיה פוליטית-מדינית מובהקת שעליה להידון בזירה הבין-לאומית ולא בבית המשפט הישראלי.
המדינה גם טענה שהרשות אינה מקיימת את זכויות האדם המעוגנות בחוקי היסוד של מדינת ישראל, ולפיכך ממילא אינה יכולה לטעון לפגיעה בהן. עוד צוין כי ההסדרים בחוק אינם חלים מחוץ לישראל, אלא על הליכים שמתנהלים בשטחה ועל כספים שמוקפאים בישראל.
הכרעת בג"ץ
בית המשפט העליון, בהרכב בראשות המשנה לנשיא (כתוארו אז) עוזי פוגלמן, דחה את העתירה הן על הסף והן לגופה.
ראשית, קבע בית המשפט כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שלוש עילות:
- פגיעה בתקנת הציבור - הרשות הפלסטינית משלמת כספים למחבלים ולמשפחותיהם, ומעודדת בכך טרור. אין זה מתקבל על הדעת שגוף כזה יזכה להגנה מבית משפט ישראלי.
- חוסר ניקיון כפיים - הרשות לא חדלה ממדיניותה זו גם בבואה לעתור בפני בית המשפט.
- אי-שפיטות - מדובר בסוגיה מדינית מובהקת בין שני גופים מדיניים, ולא במחלוקת משפטית שראוי שתוכרע על ידי בג"ץ.
שנית, גם לגופם של דברים נדחתה העתירה. בית המשפט קבע:
- הרשות לא הניחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת פגיעה בזכויות יסוד.
- לא הוכח פגם מהותי בהליכי החקיקה.
- אין תחולה אקסטרה-טריטוריאלית - החוק חל על הליכים וכספים בישראל בלבד.
- גם אם קיימות השלכות כלכליות קשות, הן רק תוצאה עקיפה של יישום החוק - לא מטרתו.
- המניע הפוליטי לחקיקה, ככל שהוא קיים, אינו עילה לפסול חוק ראשי של הכנסת.
לבסוף בית המשפט העליון הדגיש כי המחוקק ביקש להשיג מטרה ראויה - הרתעה מפני תגמול למחבלים - באמצעות הגברת הסיכון הכלכלי על גופים המעודדים טרור. הפיצויים המוגדלים נועדו לשרת מטרה ערכית ומוסרית, והתערבות שיפוטית אינה מוצדקת גם אם יתעוררו בעתיד שאלות יישומיות בנוגע אליה.
סיכום
פסק הדין מבטא עמדה נחרצת מצד בג"ץ נגד ניסיונות לנצל את הכלים המשפטיים של מדינת ישראל כדי לערער על חקיקה שנועדה להגן על אזרחיה מפני טרור. הרשות הפלסטינית הוצגה כמי שבמעשיה שוללת את הלגיטימיות שלה להגן על עצמה משפטית, והעתירה נדחתה מכל בחינה - משפטית, מוסרית ומדינית.
המשמעות שנובעת מפסק הדין היא שישראלי שנפגע מפעולת איבה שניתן לייחס לרשות עידוד שלה (וקיימת חזקה שזה מצב הדברים), יוכל לקבל לא רק תגמולי פעולות איבה מהמדינה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, אלא גם יוכל לתבוע ולקבל פיצוי מתוך שתי עילות נוספות: גם פיצוי עונשי – בסך 5 או 10 מיליון שח, בתלות אם הפיגוע גרם לנכות או למוות – וגם פיצוי נזיקי.
חשוב להכיר פסיקה זו ולעשות שימוש מושכל בכלים המשפטיים החדשים שנקבעו בחקיקה החדשה.
עורך הדין רן כהן רוכברגר הוא הסנגור הצבאי הראשי לשעבר בצה"ל, אלוף משנה במיל', בעל משרד העוסק בתיקי צווארון לבן ודיני צבא וביטחון. הכתבה באדיבות האתר din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפנייה ישירה לעורך הדין רן כהן רוכברגר – 053-7429366