מחקר ישראלי חדש שהתפרסם היום (שני) מצביע על סוג חדש של פוסט-טראומה, הייחודית למשפחות החטופים. המחקר מתאר ומגדיר לראשונה את התופעה הזו בשם אובדן עמום דינמי-סטטי - מצב שבו החיים קפואים בזמן אך בני המשפחה חווים תנועה רגשית חדה ואלימה בין תקווה לייאוש. המחקר מציע מודל חדש להבנת הפגיעה הפסיכולוגית הקשה במשפחות החטופים במצבי עימות ומלחמה.את המחקר הובילו דר עינת יהנה ושיר ישראלי מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב־יפו, ופרופ’ חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים.בניגוד למקרי חטיפה בודדים, החטיפה ההמונית בזמן הלחימה מייצרת גירויים חיצוניים מתמידים - עדויות משוחררים, סרטונים, הודעות רשמיות ושמועות - שמטלטלים את המשפחות שוב ושוב בין תקווה לשיתוק. בשל המצב המתמשך, המשפחות אובחנו כסובלות מפגיעה נפשית ופיזית קשה, הכוללת חרדה, דיכאון, ירידה קוגניטיבית, הפרעות שינה ושיבושים ניכרים בתפקוד המשפחתי והמקצועי.הטראומה האישית בתוך הטראומה הלאומיתהמחקר מצא כי אירועי חטיפה המונית והשפעתם על נפש המשפחות, כפי שקרו ב-7 באוקטובר, שונים בתכלית מאירועי חטיפה נקודתיים. הטראומה האישית מתלכדת בזו הלאומית, והמשפחות נאלצות להתמודד עם משבר אישי הרסני בתוך מציאות רחבה של מלחמה, עקירה ותחושת הפקרה מצד המדינה.בשל כך ובעל כורחם, הופכים בני המשפחות לפעילים במאבק יום-יומי ועיקש להשבת יקיריהם. על אף תחושת השליטה שמעניקה הפעילות, מתלווה לכך גם שחיקה עמוקה ואובדן זהות אישית וחיים פרטיים. המחקר מצא גם כי המשפחות פועלות לשימור הקשר הנפשי עם יקיריהן באמצעות מסרים מנטליים, פניות תקשורתיות וטקסים קבועים לשמירה על נוכחותם.המשך התפקוד באירוע המתמשך מתאפשר רבות הודות לחוויה המשותפת שיצרה רשת תמיכה קהילתית חדשה של משפחות ובעלי ברית בציבור. ה-רשת מספקת חיזוק רגשי ומשמשת מסגרת ריפוי חשובה. ידוע לעולם המחקר כי סולידריות ציבורית וקהילתית תורמות לעמידות ומאפשרות המשך תפקוד בתוך המשבר.מודל 7 באוקטוברהחוקרים מציינים כי אף שהמאמר מתמקד באירועי 7 באוקטובר, הוא יכול לשמש כמודל לאירועים דומים. יש לו השלכות רחבות להבנת תופעת החטיפה ההמונית - טקטיקה שהפכה שכיחה יותר במוקדי לחימה ברחבי העולם. חטיפה המונית, כך נטען, יוצרת גלי הדף רחבים החורגים מעבר למשפחות עצמן ומערערים את תחושת הביטחון של קהילות שלמות.המחקר מציע למקבלי החלטות ולאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מודל מבוסס-נתונים להערכת ההשלכות הרב-מערכתיות של הטראומה, המתפשטת מהפרט אל המרחב החברתי והפוליטי. יחד עם עבודות קודמות של החוקרים, מצביע המאמר על כך שכאשר חטיפה מתרחשת בקנה מידה רחב, האובדן העמום הופך לטראומה קולקטיבית לאומית, המשפיעה גם על מערכת היחסים בין האזרחים למדינה. על כן, ההתמודדות עם טראומה מסוג זה דורשת בראש ובראשונה תגובה ממלכתית - בניית אמון מחודש, תקשורת שקופה ומאמץ מתמשך להשבת החטופים.דר עינת יהנה, החוקרת הראשית במחקר, הסבירה: המחקר מציע עדשה חיונית לקהילה הבין-לאומית. ראשית, הוא מראה כיצד יש להבין טראומה בתוך מסגרת אקולוגית החורגת מהרמה האישית, ומרעידה מעגלים משפחתיים מורחבים, קהילתיים-חברתיים ולאומיים. המחקר מספק שפה אוניברסלית לתיאור הטראומה העמוקה והמערערת של חטיפה המונית ושל מצבי אובדן עמום, שבהם גורלם או מקום הימצאם של יקירים אינו ידוע. הבנה של תופעה זו כטראומה קולקטיבית ורב-שכבתית, המתרחשת גם במישורים חברתיים ופוליטיים, היא חיונית לפיתוח מענים הומניטריים ובריאות-נפשיים יעילים באזורי עימות ברחבי העולם.פרופ’ חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, הסביר גם על חשיבות הממצאים: הממצאים מספקים ראיות להשערה שלנו כי חטיפה המונית היא מצב חירום בבריאות הציבור, הפוגע במעגלים רחבים. הריפוי לא יוכל להתחיל עד שכל החטופים יושבו הביתה, כפי שאנו מקווים ופועלים שיקרה בקרוב. הטראומה הייחודית שזורה במארג החיים של יחידים, משפחות וחברה שלמה. המחקר מספק מסגרת חשובה להבנת התמיכה והטיפול ארוכי הטווח שיידרשו למשפחות ולחברה הישראלית.המחקר החדש פורסם בכתב העת המדעי המוביל Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA).