בדרך להיות "ניו זילנד של המזרח התיכון": קריית שמונה עשתה השבוע כותרת קטנה, כשהגיעה לרשימת עשר הערים שחיסנו את כל בני ה-60 פלוס שלהן, ולראש העירייה יש שאיפות גדולות בהרבה: שקריית שמונה תהיה העיר הראשונה בעולם שתתחסן כולה ושמכל העולם יתקשרו לשאול: "איך עשית את זה?"
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
האם זה קשור לעובדה שמתורגלים שם במשמעת, אחרי 30 שנה של אזעקות וטילים? ראש העירייה, אביחי שטרן, חושב שאי אפשר להתעלם מזה שהם מתורגלים בחירום, אבל ברור לו שזה לא רק זה. "זו עבודה מאומצת לאורך כל השנה", הוא אומר.
במתחם החיסונים העירוני הייתה ביום שלישי אווירה פסטורלית, שלאו דווקא משקפת כמו שצריך איך נראית העיר המחוסנת הראשונה בעולם. "אוהו", אומרים כולם, "היית צריך לבוא לפני שלושה שבועות, סיכה לא היית יכול להכניס לפה".
דורון שנפר, דובר עיריית קריית שמונה, מודה שבתחילת מבצע החיסונים עשו מניפולציה קטנה כדי למשוך את הציבור. "בימים הראשונים, כשקראנו לציבור לבוא להתחסן, נפגשנו עם כל קופות החולים והחלטנו שהמקום הזה יאגד את כל קופות החולים", גילה שנפר. "אמרו לי בהתחלה תשמע, יהיה לחץ, יבואו המון אנשים, בואו נפריד וכל אחד יהיה בקופה שלו. אמרתי 'לא, אנחנו צריכים ליצור אווירה של חצי בלגן', ואנשים יראו שמגיעים מסות - וגם הם ירצו להתחסן".
המתכון לעיר מחוסנת
אבל מעבר לתעלול הקטן של דורון הדובר, אין פה ממש מתכון להצלחה שאפשר להעתיק. קחו עיר קטנה (20-30 אלף תושבים), עם סושיאל חזק (בערים קטנות התושבים נוהגים לעקוב אחרי הפייסבוק של העירייה). שאין בה קהילות חרדיות (עם תפיסה רפואית אלטרנטיבית) וקהילות רוחניקיות (של מכחישי מדע ואנטי-וקסרים), הקימו מספיק מתחמי חיסון - וזהו, פחות או יותר.
אירית גולדשטיין היא מנהלת הסקטור הסיעודי בגליל, כלומר בקריית שמונה וגם בצפת ובטבריה. "שם אנחנו רואים שיעורי התחסנות אחרים, נמוכים יותר", היא סיפרה, "כי הרכב האוכלוסייה גם הוא שונה: מבחינת הקרבה לדת ומבחינת המסרים שמועברים מרבנים".
ועוד עניין חשוב: זה עוזר אם ראש העירייה לא מושחת, והציבור לא חושד במניעים זרים. "אין ספק שאתה לא יכול לעשות שום דבר בלי אמון של הציבור", קבע הדובר שנפר. "ראינו שהציבור לא מאמין, מה שקורה במקומות אחרים במדינה, ואתה רואה את התוצאה. פה זו תוצאה של אמון מתמשך".
מרכיב האמון הוא אכן קריטי, וזה מתברר גם מסקר רחב שערכה במהלך חודש ינואר פרופ' מיכל גרינשטיין-וייס, מומחית לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת וושינגטון. היא מצאה שלוש קבוצות עיקריות שבהן יש התנגדות רחבה לחיסון: חרדים, עולי חבר המדינות, וערבים - שאצלם סרבנות החיסונים כפולה.
"מצאנו שבקרב החברה החילונית במהלך חודש ינואר, 40% מהחברה החילונית שבני 18 ומעלה התחסנו, לעומת 24% מעולי ברית המועצות, 21% מהערבים ורק 17% מהחרדים דיווחו שבמהלך חודש ינואר הם התחסנו לקורונה", היא אומרת.
מנתוני משרד הבריאות על בני ה-60 ומעלה, שהם אוכלוסיית הסיכון העיקרית, מתברר שבזמן שבאוכלוסייה הכללית רק 6% מהמבוגרים לא התחסנו, אצל החרדים הנתון עומד על 30% ואצל הערבים - 36%.
"חוסר האמון בממשלה כל כך חזק שהוא אפילו גובר על הפחד למות"
פרופ' גרינשטיין-וייס מצאה שהסיבות לסרבנות שונות בכל קבוצה. אצל החרדים, זו בעיקר הכחשה של הסכנה: "כשהשווינו בין כל המגזרים, הם הכי פחות פוחדים למות מקורונה. ממש הפחד הוא כמעט לא קיים בהשוואה למגזרים אחרים. שזה פרדוקסלי, כי החרדים הם הקבוצה שנפגעה הכי קשה בשנה האחרונה: אחד מכל מאה חרדים מבוגרים מת מקורונה".
אצל הערבים, הסרבנות מגיעה ממקום אחר. "הסיבה העיקרית שהם לא רוצים להתחסן זה חוסר אמון בממשלה, והגורם השני היה חוסר אמון בחברות התרופות" ,הסבירה. "זה מאוד מעניין, כי כשהסתכלנו על הפחד להידבק והפחד למות מקורונה, הם הקבוצה שהכי מפחדת להידבק והכי מפחדת למות בהשוואה לכל שאר המגזרים. חוסר האמון בממשלה הוא כל כך חזק שהוא אפילו גובר על הפחד למות מקורונה ולהידבק בקורונה".
גם אצל העולים מחבר המדינות הסרבנות מגיעה מספקנות. "אצלם, 70% מהאוכלוסייה שלא התחסנה אומרת שהסיבה לכך היא שאין עדיין נתונים לטווח הארוך על השפעות החיסונים. הסיבה השנייה בשכיחותה זה חוסר האמון בממשלה", סיפרה.
דרך שיכולה להיות יעילה היא לשכנע את המבוגרים דרך הילדים. זה כבר עבד בעבר עם חגורות בטיחות, זה יעבוד גם עם חיסונים. בתיכון אורט דנציגר בקריית שמונה זימן המנהל את מועצת התלמידים למפגש עם ראש העירייה, כדי לחשוב איך משכנעים אותם.
"אנחנו פה קודם כול כדי לעשות היסטוריה. כבר עשינו היסטוריה אחת, אנחנו העיר הראשונה בעולם שיש לה 100% אחוז מחוסנים מעל גיל 60. והמטרה שלנו היום היא להיות העיר הראשונה בעולם שכולם מחוסנים. לא רק מעל גיל 60, גם מ-16 ומעלה", אמר ראש העירייה שטרן לתלמידים. "עכשיו זה המקום שלכם. אתם בעיניי המובילים של הדור שלכם, אני רוצה לשמוע מכם מה עוד אנחנו יכולים לעשות."
"אני מבין את החשש, אני מבין את השמועות הסותרות ואני מבין את זה שיש הרבה זמן בבית וקל להיכנס לפייסבוק ולקרוא בכל מיני קבוצות רנדומליות. אבל מי שבאמת חשוב לו, שייכנס ויקרא ויראה רפרנסים ויבין שכל הנושא הזה התנהל בשקיפות חסרת תקדים", טען אחד התלמידים במפגש.
בעיה שעלתה במפגש היא שיו"ר מועצת התלמידים לא רוצה בינתיים להתחסן. מצד שני, יש להם עכשיו על מי להתאמן בטכניקות שכנוע. עופר זעפרני, מנהל אורט דנציגר קריית שמונה, פנה אליו: "כשאתה שומע את החברים שלך אומרים לך, 'אתה מסכן אותנו, אתה לא אחראי, לא אכפת לך מהמשפחה שלך, לא אכפת לך מהקהילה שלך', ואתה מרשה לעצמך להתלבט, מאיפה זה בא?"
אפק טל, יו"ר מועצת התלמידים, הסביר: "החשש שלי הוא חשש ברור. הקטע עם ה-FDA, שהחיסון לא אושר פה אחד, ועוד כמה טענות נוספות. תראה, זה תהליך, זה לא קורה ביום אחד מבחינתי. אני שומע בחדשות, בתקשורת, ברשתות החברתיות כל הזמן חצאים מפה ומפה. הצד הזה אומר משהו, צד שני מצדד לכיוון אחר. קשה לי לקבל החלטה עניינית בנוגע לזה. ולכן אני ממתין".
חוסן, חסינות והתחסנות
קריית שמונה לא לבד. גם זכרון יעקב סיימה לחסן את כל בני ה-60 ומעלה, וגם מתחם החיסונים שם שרוי באווירה הכי רגועה שאפשר. 23 אלף תושבים יש בזכרון, די דומה לקריית שמונה. שם, לעומת זאת, הדירוג הסוציו-אקונומי גבוה בהרבה, ובשונה מהעיר ש"מקיפה את מנחם הורוביץ", צייתנות בזמן אזעקה זה לא משהו שגדלים פה לתוכו, ומרכיב האמון בהנחיות הממשלה זה דבר פחות מובן מאליו כאן. ועדיין, גם בזכרון מתקיימת הנוסחה: עיר קטנה, הרשות המקומית יכולה להגיע אישית לכל אזרח, הסושיאל של העירייה עובד יפה ואין יותר מדי אוכלוסיות "בעייתיות".
"יש לנו כאן אוכלוסייה חרדית שהיא חלק מהקהילה שלנו, והם בערך 15% מהאוכלוסייה", סיפר זיו דשא, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב. "אני לא מכיר תופעה של סירוב. יש קושי בכל מיני מובנים, אבל לא באופן בולט מהקהילה הכללית. מעבר למשל"ט הכללי, יש לנו משל"ט ייעודי לקהילה החרדית שנקרא 'ונשמרתם לנפשותיכם' ויש שם נציגים של הקהילה החרדית, גם אנשי ציבור וחברי מועצה. עודדנו התחסנות בעיתונות ובפייסבוקים ובוואטסאפים והודעות באתר, בחלק היה גם מגפונים ורמקולים ברחובות, שיבואו להתחסן".
ד"ר שרית רותם, מנהלת השירות הפסיכולוגי בזכרון יעקב, חושבת שאחד המאפיינים שבולטים בעיר הוא אחריות אישית. "יש פה רמת מודעות גבוהה יותר לתהליכים של חוסן: רצון להיות מחוסנים פיזית וגם באיזשהו מקום, תהליך של חוסן נפשי", אמרה.
מירב שושן וקסלר, מנהלת תיכון המושבה בזכרון יעקב, סיפרה שבשעות החינוך מדבר צוות התיכון על החיסון, והיא סבורה שיש אחריות ומודעות גם של הילדים וגם של ההורים. "מתעניינים מי הלך, מי לא הלך, למה לא הלכתם, אבל בכל כיתה זה בודדים שלא הלכו להתחסן. אנחנו כל הזמן מדברים על ערבות הדדית, שכולנו פה למען כולם. חולה אחד מאומת נכנס לבית ספר זה אומר שנתון שלם שיכול לשבת בבית, אנחנו שומרים אחד על השני".
לקבוצות שונות יש סיבות שונות לסרב להתחסן, ולכן, אומרת פרופ' גרינשטיין-וייס, צריך להתאים לכל אחת מהן דרכי שכנוע שונות. מי שלא מאמין לממשלה, יקשיב לארגוני סיוע אזרחיים. הערבים מתעבים את הממשלה אבל לרופאים ערבים מקשיבים שם. החרדים מקשיבים לרבנים, אפשר לפעול גם דרך הגמ"חים. ואם הכל ייכשל, אפשר תמיד להפעיל את אלגוריתם נתניהו: "בניכוי חרדים וערבים, מצבנו מצוין".