מסע ליישובים שנמצאים בתחתית רשימת המתחסנים - ולוויכוח: "מפחדים בגלל בורות", "‎מה התועלת? החיסונים לא עזרו לי"

לא מתחסנים: בתחתית רשימת היישובים המתחסנים בישראל נגד נגיף הקורונה נמצאים היישובים הבדואיים בנגב. אל מרכזי החיסונים שם מטפטפים מדי פעם תושבים כדי לקבל את מנת החיסון. אחוז הלא מחוסנים גבוה יחסית ומי שכן מגיעים להתחסן לא מבינים מדוע זה כך. "זו בורות, אך ורק בורות", אומר חליל אלגרנאווי מרהט. "יש מערכת רפואה, לכל מחלה יש תרופה", הוסיף.

"הסיבה היא שאנשים חוששים ומפחדים", מסביר פאדי עשאווי, שהגיע אף הוא להתחסן במרכז החיסונים ברהט. "הם מפחדים מדברים כאלו בגלל שמועות על ההשפעות של החיסונים, אבל זה הכול שטויות". הוא מספר כי הוא מנסה כל הזמן לדבר עם אנשים שלא התחסנו, ולשכנע אותם להתחסן.

ביישובים הבדואים אפשר לראות מדי פעם גם ילדים שמגיעים עם הוריהם, אבל לא באותה מסה שהורגלנו אליה בערים שבהם אחוז המתחסנים גבוה יותר. גם באוכלוסייה הבוגרת יותר המצב לא מזהיר. ברשימת הערים עם אחוז הלא מתחסנים הגבוה ביותר ניתן למצוא את רהט עם 55%, חורה עם 76% וכסייפה עם 78%, וזאת למרות מאמצי הסברה גדולים של גורמים במשרד הבריאות.

בסיור שערכנו ברהט ובחורה, מי שמסרבים להתחסן - מסרבים גם להגיד זאת מול המצלמה. קשה מאוד למצוא אותם כאן, אולי מחשש להוצאת שם רע לכלל האוכלוסייה. המעט שהצלחנו להוציא היה התנגדות עקרונית לחיסון השלישי דווקא. "החיסונים הראשון והשני לא עזרו לי כי אני עדיין בסיכון מהווירוס, אז מה התועלת בחיסון השלישי?", תוהה עמר סייד מחורה. "אם החיסונים הראשון והשני לא עזרו לי, אז גם השלישי לא יעזור לי".

גם הרופאים בפזורה מבינים את גודל הבעיה ומנסים לרתום למאבק גם את המנהיגות הפוליטית והדתית. "בגלים הראשון, השני והשלישי הצלחנו לחדור לאוכלוסייה במידה מסוימת, בעיקר בזכות המאמצים של הצוותים ושיתוף הפעולה עם הגורמים המקומיים בין אם זה מנהיגות, אנשי דת וראשי רשויות", מסביר ד"ר פואד אסנע, מנהל אזור הנגב הדרומי בשירותי בריאות כללית. "בגל הנוכחי נקטנו אסטרטגיה קצת שונה של מעורבות אישית, פרטנית, של כל איש צוות רפואה".

ראש המועצת האזורית חורה, חאבס אלטעאונה, מבין שהחזרה לשגרה ופתיחת מערכת החינוך תלויה ביכולת להביא יותר אנשים להתחסן. "השקעתי מאמץ רב, אני וחברי המועצה וכל מי שבכפר וניסינו ככל שניתן להפיץ את המודעות לגבי החיסון ועל שמירה על הבריאות, כדי שנחזור לבתי הספר", הוא מספר. "אנחנו כבר שנתיים במצב שהילדים בבית בלי לימודים כמעט, הלימודים בזום והלימודים מרחוק היו מאוד בעיתיים".