את חברת סנו, ענקית מוצרי הניקוי הישראלית, כולם מכירים. אבל מתברר שלסנו יש רשת בת פחות מוכרת בשם סנו פרופשיונל שמוכרת מוצרי ניקוי לשוק המוסדי כמו שירות בתי הסוהר, בתי חולים ועוד. גם בשוק הזה היא הגורם המוביל בזכות שימוש במפעל קטן ולא חוקי ביהודה ושומרון שמייצר מוצרי ניקוי ללא פיקוח של משרד הבריאות, עם חומרים שלא נבדקו ועלולים לסכן את מי שנחשף אליהם, והכול מתחת לאף של הרשויות.
המפעל "יהלום", שממוקם סמוך לקרני שומרון, לא קל לאיתור. מלבד שלט קטן שמתחבא מתחת לעץ, אין כמעט אזכור לקיומו ואולי זה לא מקרי. עאבד אל-כרים, בעל מפעל למוצרי ניקוי שמייצר עבור סנו, טען בשיחה עם חדשות 12 שהם לא מייצרים לסנו אלא להרבה חברות. עם זאת, כבר כמה שאלות, אל-כרים התחיל להיזכר. המפעל הזה חי ונושם כבר יותר מ-15 שנים במיקומו הנוכחי. 50 עובדים פלסטינים מייצרים ממש בידיים כמעט הכול, מאקונומיקה ומסירי שומן ועד נוזל רצפות וסבון לידיים.
התנאים מסביב הם כבר סיפור אחר. את מקומו של פס ייצור טכנולוגי, החליף צינור מילוי. על בקרת איכות לא שמעו שם, ואפילו בתנאי הבסיסי, רישוי עסקים ואישור כיבוי, המפעל הזה לא הצליח או לא ניסה בכלל לעמוד.
"מ-97' עד עכשיו, הניסיון לפעמים יותר טוב מהדברים... תקן, אני יודע מה זה תקן", סיפר עאבד, אבל למפעל אין תקן, לעומת המפעל של סנו בעמק חפר שלו יש אישור. "בסדר, אין תקן. מה שאתה קונה בסנו האורגינל זה אותו דבר. אותו דבר, רק שם יש אישור ואני אין לי, זה הכול".
י', לשעבר מנהל במפעל למוצרי ניקוי, סיפר לנו: "יש טופס טיולים מאוד מאוד ארוך במפעלים מהסוג הזה, כיבוי אש... כל הסיפור הזה דורש רישיון עסק. אחרי זה נדרש ממך רישיון של משרד הבריאות והיתר רעלים. אלה דברים בסיסיים שאם אתה לא מקבל אותם, אתה מה שנקרא 'עבריין'".
ולשלל האישורים הנדרשים יש סיבה – שמירה על בריאותם של אלפי עובדי הניקיון עצמם, ועל עשרות אלפי עובדי המדינה ושירותי הבריאות שנחשפים מדי יום למוצרים האלו, שכוללים גם חומרים כימיים שאיש לא בדק.
פרופ' איתמר גרוטו, לשעבר משנה למנכ"ל משרד הבריאות, אמר: "החומרים האלה, הם גורמים לפעמים להרעלות, לפעמים למחלות, חשיפה לחומרים מסרטנים. כל הדברים האלה זה בהחלט סיכונים שיכולים לבוא מחומרים אסורים, או שהם לא ארוזים כמו שצריך או לא מסומנים כמו שצריך, לא מסומן התוקף, דברים מהסוג הזה, זה יכול להיות מאוד בעייתי".
על אף שמשרד הכלכלה הגיע למקום לפני כשנתיים לפי אנשי המפעל ואמר שצריך להוסיף מכונות, עאבד טוען כי הוא לא רוצה להשקיע. "אני לא רוצה להשקיע במכונות, אני אומר לך דוגרי, לא רוצה להשקיע, להביא מכונה ב-400-350 אלף שקל. אם אני רוצה להביא מכונות, אני צריך לזרוק 30 בני אדם הביתה ואני לא בן-אדם כזה".
אז אולי עאבד מתנגד אידאולוגית לאישורים של הרשויות ולמכונות, ואולי הוא פשוט מעדיף עובדים זולים. אחרי שכבר הורשע בעבר בתשלום של תשעה שקלים לשעה, פחות משליש משכר המינימום. מ' שעובד במפעל יהלום, סיפר כי הבעלים לא משלם הרבה לשעה: "12, 13 שקל"
כך מפעל יהלום מצליח באופן לא חוקי לצמצם עלויות ייצור, והלקוח העיקרי שמרוויח מזה ורוכש בזול הוא סנו פרופשיונל. המדבקות על המוצרים שלו בכל השוק המוסדי צועקות סנו, ובקטן למטה על המוצר מצוין "שם היצרן", אבל זה לא באמת שם, אלא רק מספר החברה (ח.פ 51-253745-7).
שאלנו את רפי פופבלסקי, מנכ"ל סנו פרופשיונל, אם הוא מכיר את מפעל יהלום. "מכיר כן, מכיר". הסחורה שתיעדנו בכניסה למפעל מעידה על הלקוח הסופי, אבל המנכ"ל ניסה להרחיק את עצמו. "אני לא יודע בדיוק מה יש לו תקן, מה אין לו תקן, אבל אני יודע מה אני עושה אצלו ומה אני לא עושה אצלו. אני לא... אני בקושי עובד איתו. עבדתי איתו בזמנו קצת ירדתי ממנו". מנגד סיפרו במפעל שהם שולחים לסנו משאית אחת בכל יום.
על כך השיב מנכ"ל סנו פרופשיונל ש"הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה". לא הופתענו גם לגלות שיש עוד פערים בגרסאות. כך למשל מוצר של סבון נוזלי שבא במגע עם הגוף ודורש אישור ייצור מיוחד ממשרד הבריאות, עדיין מיוצר במפעל יהלום ללא שום אישור. סנו מוכרת את הסבון הזה לשירותי בריאות, לכבאות, לבתי הסוהר, ואפילו לבתי החולים.
"אישורים ממשרד הבריאות, לשמפו לרצפות לא צריך משרד הבריאות. סבון ידיים אני לא עושה אצלו", הוסיף. עם זאת, בשיחה עם מ' שעובד במפעל יהלום, נאמר לנו כי סנו קונה אקנומיקה לרצפה וסבון ידיים. אולי הדוגמה החמורה ביותר היא שסנו מצהירה במדבקה כי סבון קצף למתקן מיוצר אצלה במפעל המאושר בעמק חפר. אבל חוקר פרטי תיעד לפני חודשיים את הפועלים במפעל יהלום ממלאים בקבוקים ומשתמשים בדיוק באותה מדבקה.
י', לשעבר מנהל במפעל למוצרי ניקוי, אמר: "יש פה גוף מאוד מאוד גדול שנקרא סנו, שמשתמש בגוף הזה (מפעל יהלום) לצרכים אסורים. סנו לא רוצה לייצר, כי זה עולה לו מאוד יקר, והוא נותן לשוק שפחות ממותג את המוצרים הלא-חוקיים האלה. כל המפעלונים האלה שעובדים בלי אישורים, זה מפריע לכולנו. הוא (המפעל) יושב במקום שמשרד הבריאות מפחד להגיע אליו, ומפיץ את הסחורה בישראל, מה קשה להבין?"
מוצרי הניקוי שיוצרו ללא האישורים המתאימים אמורים היו להיעצר בשלב המכרזים של גופים ממשלתיים שונים. על פרופ' גרוטו אמר כי "זו אחת הדרכים לאכיפה, אם מוסדות ציבור לפחות הם יקפידו על הדברים האלה. הם יכולים לאכוף לפחות שיהיה תקן, תו תקן".
והמוסדות באמת דרשו. במכרז של שירות בתי הסוהר צוין כי על הספק מוטלת האחריות לערוך ביקורת ופיקוח בתהליך הייצור. במכרז ממשלתי אחר נדרש כי "כל הטובין יהיו חייבים לעמוד בתקנים המחמירים והעדכניים ביותר..." ובמכרז של שירותי בריאות כללית נדרשו מוצרי הניקוי להיות "בעלי תו ירוק מאת מכון התקנים והמשרד להגנת הסביבה".
המוצרים של יהלום לא עומדים באף תנאי, ועדיין סנו הגישה הצעה נמוכה, זכתה במכרזים ושיווקה אותם, ובשורה התחתונה, המוצרים שסנו פרופשיונל משווקת נמצאים כיום כמעט בכל מוסד ממשלתי, ושולטים בשוק. ובינתיים, מאחורי האימפריה העסקית, עומד בין היתר פועל פלסטיני אחד שאוחז בצינור בתוך מפעל חסר אישורים.
ואיך יכול להיות שאף אחד לא פיקח ולא מפקח על מה שקורה שם? כנראה הכסף עשה את ההבדל וזה התנהל כך במשך שנים. מהתחקיר התבהר שהיו אנשים בסנו שידעו על הבעייתיות בקשר עם מפעל יהלום והתעלמו. מהצד השני, בגופים הממשלתיים, אלו שערכו את המכרזים ובהם סנו זכתה, גם היו גורמים שקיבלו מזמן מידע על ההתנהלות הזו, על החוקיות של המפעל, החשש מאי פיקוח על החומרים שיכולים להיות מסוכנים, והם לא עשו דבר מלבד להתנחם במחירים הנמוכים שהציעו להם.
סנו פרופשיונל מסרה בתגובה: בעקבות הטענות שעלו בכתבה, החליטה הנהלת החברה להשעות כל קשר מסחרי עם מפעל יהלום עד לבירור מלא של הטענות שאליהן החברה כלל לא הייתה מודעת. סנו פרופשיונל רוכשת את מוצריה ממפעלים רבים בארץ ובחו"ל ומשווקת אותם לשוק המוסדי בלבד! כך החברה נהגה לרכוש ממפעל יהלום מוצרים משלימים בהיקף זעום מסך הרכש הכולל של החברה. מספר הח"פ של יהלום, המופיע על התוויות, הוא האמצעי הטוב ביותר להתחקות אחר החברה המייצרת בשקיפות מוחלטת. סבון הקצף, המיועד אך ורק לשוק המוסדי, מיוצר ברישיון משרד הבריאות. אם יתגלו ליקויים – נתקן אותם. החברה נוהגת לצרף למכרזים את פרטי החברות המייצרות עבורה. אם הייתה דרישה לצרף אישור כלשהו וסנו פרופשיונל לא הייתה מצרפת, הרי הייתה נפסלת על הסף, ונדגיש כי חלקם של מוצרי יהלום במכרזים היה שולי.