במשך שנים פעל פרופ' סלמאן זרקא הרחק מאור הזרקורים. איש הצבא ניתר מחיל הרפואה לניהול המרכז הרפואי זיו בצפת – והתמקד בעיקר בצפון, לצד הכשרת סטודנטים בפקולטות השונות. כשהוא נכנס לתפקיד פרויקטור הקורונה לפני קצת יותר משנה, ביולי 2021, הסגרים כבר ירדו מהפרק – והוא לא דמיין שדווקא פניו יהפכו להיות מזוהים עם המאבק במגפה – או, ליתר דיוק, פני החיקוי שלו בארץ נהדרת. "בפעם הראשונה לא הייתי מסופק בכלל", נזכר זרקא בריאיון למגזין N12. "המשפחה שלי התגלגלה מצחוק ואני תפסתי את הראש – 'מה זה הדבר הזה, למה?' שאלתי. הפוליטיקאים אומנם אמרו לי שהמשמעות היא שאני בשל להיכנס לכנסת, אבל אני לא רואה את זה ככה. אני לא נהנה מזה, אבל מקבל את זה".
את הכניסה למגרש הפוליטי זרקא לא מסמן כתחנה קרובה, אך במהלך כהונתו בתפקיד הציבורי במטה הקורונה הוא ספג מקרוב את חיצי הביקורת, שעם הזמן הפכו לאיומים. נדמה שלמלחמת השטח בין ימין לשמאל, אם ירצה, יגיע מוכן יותר – לנוכח קהל מכחישי הקורונה שלא פסח גם עליו, אבל לדבריו גם לא ריגש אותו במיוחד. "הבטיחו לי שברגע שתסתיים הקורונה – יהיו צריכים לשים אותי בכיכר העיר כעונש על כך שעודדתי אנשים להתחסן", אומר זרקא, "בתפקיד ציבורי מהסוג הזה אתה יודע שבין היתר תיאלץ לעמוד מול ביקורת רבה, וזה קרה לאורך כל הדרך. יש מרחב גדול של מכחישי קורונה ומכחישי חיסונים – אלה ואלה טועים. אני יכול לקבל אדם מסוים שאומר 'לא משנה, יש או אין קורונה, כך אני בוחר לחיות', זו זכותו של הפרט, אבל המסרים חצו את הגבול".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
וכך השתנו חייו של זרקא מאז הכניסה לתפקיד הרגיש: "איומים, גידופים, המשטרה אף נאלצה להתערב. חטפתי מדי פעם דברי נאצה". לא הגעתי למצב שצריך להצמיד לי שומר, אבל זה בהחלט הורגש". המצב גלש גם לסביבתו הקרובה של הפרופסור: "גם בני משפחתי היו חלק מהתפקיד שלי – גם בתשבחות וגם בביקורת. גם הם היו עדים ושותפים לדבר הזה, אבל התמיכה שלהם החזיקה אותי, והם חיבקו בכל העת".
מסכת האיומים והביקורות לא מטרידה במיוחד את פרופ' זרקא, שמצידו אינו מביע כל חרטה על כך שנעתר להצעתו של פרופ' נחמן אש, כיום מנכ"ל משרד הבריאות, לקבל עליו את התפקיד: "עוד מהשירות הצבאי אנחנו הולכים ביחד – הסכמתי מיד", נזכר זרקא. "זה אולי היה טבעי, מהמקום שאני מכיר את העיסוק הזה, ומתוך הערכה אל פרופ' אש וחשיבות השעה לצד הצורך לבנות את המשלט מחדש לנוכח גל תחלואה חדש ושינויים שנדרשו בהתאם לכך".
העתיד האישי שלו – ושל המגפה
ואולם, ההסכמה הג'נטלמנית היא לא דבר של מה בכך עבור זרקא, שידע לא אחת גם לסרב להצעות אחרות מהמשרד. בין היתר פסל את האפשרות להתמנות לראש שירותי בריאות הציבור – והסיבה מרמזת על יחסי הכוחות בדרגים הבכירים. "לו לרגע הייתי מרגיש שבתפקיד הזה יש רק אחריות, בלי סמכות – לא הייתי לוקח אותו", מבהיר זרקא – ברמיזה לתפקיד שמאיישת כיום ד"ר שרון אלרעי-פרייס. "הוצע לי בעבר להיות ראש שירותי בריאות הציבור וגם להיות המשנה למנכ"ל, אבל כשחשתי שאולי זו אחריות בלי סמכות, העדפתי לוותר על זה ולהישאר בתפקיד בצפון. "אף על פי שאני בא מהצבא, אם הייתי מרגיש שאני רק מקבל פקודות, לא הייתי רק מבצע – הייתי מצדיע והולך".
המחויבות של זרקא והאמונה כי על פיו יישק דבר נקשרות היטב לרגע מאכזב במיוחד שחווה כרעם ביום בהיר: הנאום שנשא ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שאישר את הספקות שהטיל הדרג המדיני בנוגע לחשיבות גורמי המקצוע במשרד הבריאות – וכל זאת על בימת האו"ם, לעיני העולם כולו. "כשאמרו שראש הממשלה ידבר על הקורונה, ישבתי מול המסך והייתי בטוח שיגיד בגאווה – 'תראו את מדינת ישראל, תראו את האומץ לקבל החלטות אמיצות לפני כל מדינה אחרת' – כמו למשל לתת את החיסון השלישי, דבר שמשך את כולם אחרינו", משחזר הפרופסור. "בהתאם לזה ציפיתי שראש הממשלה יעביר את המסר כי יש ללמוד מאנשי המקצוע המעולים שיש כאן".
אבל בנט פעל אחרת – ופגע מאוד בזרקא: "בהחלט התאכזבתי – אמרתי לו את זה. זה פשוט לא הגיע לנו. אנשי מערכת הבריאות הם הגיבורים של המגפה הזו". באותה נשימה שב זרקא לדמותו המוכרת, נטולת הסכסוכים, ומדגיש: "בשיחה שקיימנו לאחר מכן, הצלחנו לנקות את זה מהשולחן ולהמשיך את העבודה".
עד שיכריע אם בבוא העת יצטרף לפוליטיקה, משתדל הפרופסור לשמור על קשרים טובים – בלי לפסול אפשרויות נוספות כדוגמת נטילת המושכות על מנכ"לות המשרד בעתיד. "אני חושב שזו זכות גדולה לשמש בתפקיד הזה, אבל אני לא יודע עדיין לקבל החלטה בנושא", התחמק בחיוך. בינתיים זרקא משמש בתפקיד פרויקטור הקורונה והאווירה, למראית עין, היא כמו בסוף קורס. בעוד העלייה בתחלואה ובמקדם ההדבקה נמשכת, מורגשת דווקא הפוגה בקרב בכירי המשרד, שפחות מתרגשים מהנתונים: "אנחנו בעידן אחר, בעידן של אוכלוסייה מחוסנת. אפשר לומר שאנחנו בפינאלה של הקורונה", מרגיע זרקא. "הנגיף הדומיננטי הוא האומיקרון, שהוא מידבק יותר, אבל הוא פוגע בעיקר בקבוצות הסיכון. ככל שנישאר במצב הזה, באומיקרון. אחרי הגל אנחנו יותר במקום של לסגת, של לצמצם את עצמנו ברמה הריכוזית ולהתייחס לקורונה כאל עוד מחלה בארסנל של משרד הבריאות".
"מטריד אותי השילוב של שפעת וקורונה"
זרקא גם מתחייב לפני הנופשים כי לא יחולו עוד הגבלות מקשות: "כל עוד אנחנו באומיקרון, זה לא יקרה. אנחנו במקום אחר לחלוטין". דבריו של הפרופסור מחלחלים היטב בציבור, אבל אינם עולים בקנה אחד עם מדיניות הבידודים, שנמשכת גם בשלב בזה ואינה צפויה להשתנות בקרוב. "התלבטנו מאוד בעניין הזה בשיחות סגורות שניהלנו עם בכירי המשרד ולבסוף הגענו לידי מסקנה שלא נכון לשנות את המדיניות שבועיים לפני החורף". לשיטתו, "הפינאלה של הקורונה" מותנית כעת באתגר אחד שמעסיק את אנשיו בימים אלה – עונת החורף הקרבה. "מטריד אותי השילוב הדו-ראשי הזה בין שפעת וקורונה", מבהיר. "לצורך השוואה אני מסתכל על ניו זילנד ואוסטרליה – יש אצלם גל תחלואה גם של שפעת וגם של קורונה. השילוב הזה פוגע באוכלוסייה ומביא אותה לאשפוז, למחלקות טיפול נמרץ".
"זה מאתגר כי המשאבים מוגבלים. לכן זה מטריד אותי מאוד, לא בגלל שיש לי נגיף חדש קטלני אלא כי הופעת שני הגלים – השפעת והקורונה – די מדאיגה", הוא מחדד. "מחובתנו לחשוש ממספר חולים גדול שמקורו בקבוצות הסיכון, ממצב שבו השילוב הזה של השפעת והקורונה יסכן את האוכלוסיות שבסיכון. אלו עלולות להגיע למיון, לפנימית, לטיפול נמרץ. אני לא רוצה לדמיין תסריט אימים, אבל צריך למנוע מצב שניאלץ להסב מחלקות אחרות עבורם, שלא ייווצר עומס כבד עליהם".
את התסריט המטריד ינסו במטה הקורונה למנוע באמצעות משלוחי החיסונים שהגיעו ארצה לאחרונה. "אנחנו ממליצים לאוכלוסיית הסיכון – מעל גיל 65 ובעלי מחלות רקע – לקבל חיסון נגד שפעת וגם חיסון נגד קורונה, רכשנו מלאי חדש ואנו קוראים לציבור להתחסן", מסביר זרקא – על רקע התחושה כי משרד הבריאות לא יוצא מגדרו כדי שכולם יתחסנו. חשש נוסף שעולה בשיחה הוא מהדבקה של האוכלוסייה בסיכון, ובמשרד הבריאות מסבירים כי ניתן למנוע זאת באמצעות בדיקות האנטיגן. "אנחנו לא מחייבים לבצע בדיקות אבל יש אחריות אישית וערבות הדדית – כדי לשמור על המבוגרים. לפני ארוחות החג, לפני הסוכה, ראוי ונכון לבצע בדיקה, להסיר את האפשרות לפגוע באחרים", קורא ממונה הקורונה. "מחיר של 8 שקלים בערך לבדיקה, זה במקום לדאוג אחר כך שהסבא חס וחלילה ייכנס לאשפוז".
החשש לעומס בבתי החולים הובא גם לשיח עם משרד האוצר, בדרישה לתגבר את מחלקות האשפוז והמיון. "בכל חורף אנחנו נערכים, אבל כרגע ההיערכות היא כפולה. הדרישה היא לשים יותר צוותים, יותר אחיות, יותר תורנים. אנחנו בדרך כלל מתגברים את חדרי המיון בתורנים נוספים לקראת החורף, אז הפעם הבקשה גדולה יותר. אם יהיה כאן גל תחלואה גבוה, נצטרך לצמצם את מספר הניתוחים ואת מספר הטיפולים במרפאות החוץ ולמשוך את הצוות למחלקה הפנימית".
ביחס למרכזים הרפואיים שבמרכז הארץ – העומס הצפוי בחורף הקרוב מאיים אף יותר על בית החולים הצפוני שזרקא מנהל. "אני רוצה לקוות שהממשלה החדשה שתקום תבין את החלק הזה, את הקשיים הצפויים. זה שאצלי יהיה יותר מיטות במחלקות פנימיות זה לא בשבילי, זה בשביל שאנשים לא ימתינו במיון שעות וימים, זה בשביל שיהיו צוותים לטפל באנשים".
תפוסת מיטות האשפוז היא לא הדאגה היחידה של בית החולים, אלא היעדר המוטיבציה של רופאים לעבוד בצפת. "הרופאים מעדיפים לעבוד במרכז, במדינת תל אביב. מקום בעל יכולות גבוהות יותר להתפתח. מספר הרופאים שיש בצפון נמוך משמעותית ובהתאם לכך הם נדרשים לעבוד קשה יותר. הנושא הזה, של הבאת יותר רופאים לפריפריה, הוא המרכיב המשמעותי – זה האתגר הגדול שלי כאן. ברמה לאומית – חייבים תוכנית לעלייה של רופאים לצפון".
הכעס על המתמחים: "לא מסכים עם הדרך"
כדי להמחיש עד כמה קשה לשנות את התמונה, זרקא חושף מה נאמר לו בשיחות שבהן הוא מנסה לגייס רופאים לעבודה. "כשרופא עובד בתל אביב יש בזה נוחות, אי אפשר לבטל אותה, יש קרבה לשירותי רפואה פרטיים. כשאני מנסה לשכנע רופא לעזוב את שיבא או את איכילוב בשביל לעבוד לזיו, הוא מספר – ובצדק – שהדבר מאתגר אותו מאוד. זה דורש להעתיק את מיקום משפחתו לצפון, לעזוב את המרפאה שלו, ומעל הכול – לאבד הכנסה משמעותית".
"רופא במרכז יכול גם לבצע ניתוחים פרטיים במקביל בבתי חולים פרטיים ולהוסיף כסף לכיס – ומול מה שאני מציע לו כלכלית, זה אפילו לא מדגדג לו. תוסיף לזה את העובדה שרופאים בפריפריה עובדים קשה יותר מאשר במרכז. מספר הרופאים שיש לי כאן ביחס לכל מיטה קטן יותר מבבתי החולים במרכז". מכורח המציאות מבהיר הפרופסור כי עבור המתמחים העבודה היא קשה כפליים. "אני חושב שנכון לדאוג לכך שהמתמחים לא יעבדו 24–26 שעות, אני גם חושב שלא נכון שיעשו תשע משמרות, כפי שנדרש בזיו, זה לא הסטנדרט הנכון". ואולם לדברי הפרויקטור ומנהל בית החולים – מאבק המתמחים חצה את הגבול.
"אני לא מסכים עם דרך המאבק", טוען זרקא. "עברנו את גבול הגזרה הנכון מבחינתנו כאנשי מקצוע – מה זאת אומרת התפטרות קולקטיבית?" תהה, "לא הבנתי. מה עם השבועה של כולנו לעשות הכול כדי לטפל בחולים? אני לא מקבל את ההתפטרות הזו, ממש לא". אז מה כן? לזרקא יש תשובה: "לפני ריצת האמוק הזו שאומרת 'לא 26 שעות' – צריך לראות את החלק השלם, לבצע התאמות. אם המתמחים יעבדו במשך 16 שעות כך גם יתקצר זמנם לעבוד במחלקות. בעבר, התמחית ארבע שנים וקיבלת אישור שאתה מומחה – עכשיו דה פקטו תתמחה שלוש שנים. האם נכון שתקבל אישור שאתה מומחה? אולי צריך לשנות את הכללים של ההתמחות? יש שונות בין התפקידים השונים של המתמחים, צריך לסדר את זה, לפני הריצה להתפטרות".
"לצערי, נפילת הממשלה הרחיקה את התקווה שכולנו חיכינו לה. אני כמנהל בית החולים מחכה מאוד שהמתמחים שלי יעשו ארבע משמרות שתימשכנה 16 שעות. אני מעסיק כאן, אני מסתכל להם בעיניים, יש רופאים צעירים שמאוד יקרים לי. הם נפגשים איתי, אני לא מהאו"ם, אני כאן למענם ורוצה שתחילה יקבלו הסדרה – אבל שתהיה כוללת, גם מקצועית וגם מבחינת שכר, לא רק סיסמה. לכן, אם מגיע לכאן מתמחה, הוא יעבוד קשה הרבה יותר, אולי זה ילמד אותו יותר, אבל הוא יעבוד הרבה יותר קשה אצלי. יש לי כאן רופאים שעושים שמונה ותשע משמרות בחודש כי אין ברירה. לכן הסיפור הזה על הסכם התורנויות – חייב להתחיל בצפון. אם יתחיל במרכז, המצב שלנו יחמיר אפילו יותר, לא יבואו לעבוד כאן. לכן הסכם קיצור התורנויות חייב להיות מיושם קודם כול כאן, צריך להתעקש על זה. קודם בפריפריה ורק אחר כך במרכז – אסור שיקרה הפוך".
אם לא די במחסור הרופאים שמקשה את השגרה השוטפת, נראה שדווקא בית החולים של הצפון, שאף ספג פגיעה ישירה במלחמת לבנון השנייה, עדיין לא השלים את תהליך המיגון. "אנחנו ערוכים למלחמה יותר מבעבר, אבל עדיין לא מספיק מוכנים", מודה זרקא אך בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה. "חנכנו כאן מאה מיטות ממוגנות, ובדיוק סיימנו בניית תקרה למספר חדרי ניתוח שהיו חשופים. ועדיין, בשלב הזה יש לבית החולים זיו כניסה אחת בלבד", מזכיר ומתריע זרקא. "אם חלילה נפתחת מלחמה או שייפול טיל, אנחנו ניכנס לבעיה. אבל, אנחנו על זה – רואים אותנו יותר, ובתקופה הקרובה צפויה להסתיים בנייה של כביש גישה נוסף". בצל החשש מפני אירועים ביטחוניים, אכן נעשו בשנים האחרונות כמה שינויים בבית החולים כדי להיערך למצב חירום – אך במבט על בתי החולים במרכז, נותר הצפון מאחור. המחלקות הפנימיות עדיין לא ממוגנות וכך גם חללים נוספים במבנה הצפוני – שנוסד כבר בשנת 1910.
מנגד, ניכרת מגמה חיובית שמנגישה את הרפואה לתושבי האזור, כמו למשל הקמת הפקולטה לרפואה, מכון ההקרנות, וקבלת המכשיר לטיפול בתא לחץ שיספק מענה ובעיקר יקל על מטופלים רבים. "לפני ארבע שנים לא היה בזיו מכון הקרנות, והדבר גרם לאנשים לוותר על הטיפול כי הם לא יכלו לעמוד בנסיעות לחיפה בתדירות הגבוהה הזו, אבל עכשיו זה מאחורינו", מתגאה זרקא ומוסיף כי גם לטיפול בסוכרת נמצא כעת פתרון שיחל להיות מיושם בשנה הבאה. "לסוכרתיים הסובלים מפצעים חמורים נדרש טיפול בתא לחץ, אבל המשמעות היא לנסוע עד לחיפה בכל יום במשך מספר שבועות כדי לנסות להציל את המצב. אנשים ויתרו על זה, אי-השוויון גרם להם לוותר – הם נאלצו לכרות את הרגל. אבל ההבנה הזו מחלחלת הלאה והמכשיר המדובר יהיה זמין גם כאן ויציל את האנשים האלה. המאבק שלנו נמשך כדי להביא לצפון פתרונות רפואיים נוספים שלא זמינים לכולם, הדרך עוד ארוכה מאוד. צריך לשנות את הפרדיגמה, אנחנו לא בסדרי העדיפויות, ואני לא אומר את זה בביקורת – זה המצב. לכן כל חוק צריך לקבל כוכבית – שתבוצע התאמה לפריפריה".
"זה עוול שלא יכול להיגמר"
ההזנחה שנמשכת שנים, ועודנה נדרשת לשינויים נוספים, לא מעסיקה את פרופ' זרקא רק כשהוא עובר בין המטופלים והצוותים – זו הייתה הסיבה המרכזית שנכנס לתפקיד לפני יותר משמונה שנים. "אני חושב שזו זכות גדולה לשמש בתפקיד הזה. ב-2014 – את הנר הראשון של חנוכה הדלקתי בצבא, בנר השני קניתי חליפה, ואת שלישי הדלקתי כאן בזיו. אז הייתי בחופשה ארוכה של יום אחד אחרי 25 שנות שירות ובאתי לזיו ברצון מבחירה ומבטן שכאבה לי על אי-השוויון בבריאות. באותם ימים חבריי אמרו לי, 'השתגעת? היית צריך להמתין לקבל את תפקיד קצין הרפואה הראשי (קרפ"ר) או לחכות לאפשרות לנהל בית חולים גדול יותר'. אבל אני לא הסכמתי, אמרתי שכל זמן שאי-השוויון בבריאות בין הפריפריה למרכז נמשך – זה עוול שלא יכול להיגמר, וכך הגעתי לזיו". יחלפו עוד שלוש שנים מכניסתו לתפקיד ועד שישיא משואה בטקס יום העצמאות ה-71, על רקע הטיפול שהעניק בית החולים ליותר מאלף פצועים סורים.
המעמד המרשים בהר הרצל נראה אז – וגם היום – כמו נס ביחס לילדותו המורכבת של זרקא ולרקע הקשה שממנו טיפס לצמרת. בריאיון הזה הוא מסכים לראשונה, בגילוי לב, לחשוף את התנאים הקשוחים שבהם צמח – ואת הזיכרונות שגם ממרחק הזמן, אחרי עשרות שנים, עדיין צרובים בו. "היה קושי גדול מאוד בילדות. בעיקר סבלנו מקושי כלכלי", נזכר. "הוריי לא ידעו כלל קרוא וכתוב, אימי הייתה עקרת בית, ואבי עסק בשיפוצים. חלקתי חדר עם ארבעה אחים בבית צנוע ללא מים זורמים, נאלצנו לשאוב בעצמנו ממאגר קרוב".
התנאים הקשו על זרקא, שהיה בן הזקונים במשפחתו, אך לא מנעו ממנו להצטיין כבר מגיל צעיר. הציונים הגבוהים הרשימו את חבריו לספסל, אך לא בדיוק סיפקו את הוריו, שתמיד מצאו מקום לשיפור. "חזרתי הביתה והצגתי להוריי את התעודה, אני זוכר שאבא שלי הסתכל על הציון הסופי שעמד על 95 ותהה איך התפספסו 5 נקודות. גדלתי אל מול התפיסה הזו".
מחוץ לספסל הלימודים טיפח זרקא את אהבתו לספורט, ועד היום הוא עוקב מקרוב אחרי המשחקים של מכבי חיפה בכדורגל ומכבי תל אביב בכדורסל. דרכו לרפואה נסללה על ידי אחיו הגדול ממנו בשני עשורים: "הוא היה עתודאי, למד פסיכולוגיה, אחר כך גם חינוך, השלים דוקטורט והפך למנהל התיכון של פקיעין. כך נולד המסלול שבו צעדתי, לקראת סוף התיכון התחיל להבשיל בי הרצון להשתלב בעולם הרפואה – בחרתי בעתודה הצבאית ויצאתי לדרך". בדרך המורכבת שעבר ממעט זרקא להתגאות – אך מקווה לשמש דוגמה לצעירים שזקוקים לדחיפה כדי לשבור את תקרת הזכוכית. "התפקיד שלי כעת הוא להעביר להם את המסר שאפשר אחרת. תקום, תעשה, תלמד, תתקדם, תתפתח – אפשר אחרת. זו חובתי לתמוך בהם, ללא הבדל דת, גזע או מין".
אם זה בברכת שרת התרבות במעמד השאת המשואה או בכותרות שהתנוססו בעיתונים לאחר כל מינוי, זרקא סומן כגאווה לעדה הדרוזית – דבר שהוא זוקף לזכותו, אך גם מבקש שלא להיות מובדל מאחרים. "אני דרוזי גאה אבל גם ישראלי גאה. אני קם בבוקר ולא רואה בראי דרוזי, אני רואה רופא, מנהל בית חולים שקם בשביל לעשות את הכי טוב שהוא יודע לעשות. אני לא מסתיר את זהותי, אני גאה בה. אבל בוא דבר איתי על קורונה – איך זה קשור לדרוזיות שלי? למה יש להתעסק בכך שאני הדרוזי הראשון בתפקיד, אז מה? אני לא שם את זה בכרטיס הביקור שלי אבל אני חי עם זה באהבה וכך גם ראוי שיהיה בקרב יתר הדתות – לכולנו מגיע שוויון הזדמנויות".
הנושא הבא שהציב זרקא על השולחן הוא חוק הלאום, שמבחינתו עדיין בוער ומקומם. "אנחנו במקום שצריך את כולנו, לכן אני נעלב ונפגע מאוד מהדבר הזה, זה לא סביר בעליל החוק הזה. אנחנו צריכים את כולם מתחת לאלונקה כדי לבנות את המדינה הזו – זה קריטי, זה נדרש. אני לא מאתגר את המדינה על הזהות שלה, אני מסתכל עליה, מזדהה עם מהותה של מדינת ישראל אך גם עם הכתוב במגילת העצמאות – שוויון זכויות והזדמנויות".
"חוק הלאום? אני נעלב ונפגע מאוד מהדבר הזה, זה לא סביר בעליל. אנחנו צריכים את כולם מתחת לאלונקה כדי לבנות את המדינה"
לנוכח הדעיכה בתחלואה במהלך השנה האחרונה שב הפרופ' זרקא לנהל את המרכז הרפואי זיו בצפת בחודש מאי ומאז משמש בשני התפקידים במקביל. אומנם עוד לא הגיע הזמן לסיכומים – אך במבט לאחור, הוא מנסה לסמן את הצעדים שאפשר היה לבלום. "אני חייב שנהיה פיירים וזהירים בעניין הזה", הוא מבקש. "אפשר לבקר את זה שסגרנו את המדינה ואת בתי החולים ולומר שלא היה צריך וכי היה אפשר לפעול אחרת – אבל לא ידענו, זו חוכמת הבדיעבד", הוא מסביר.
"קיבלנו החלטות בחוסר ידע, ללא נתונים, וכשאתה מחויב להציל חיים – אתה מסוגל לקבל החלטות שבדיעבד אולי הן יותר מדי. כך למשל, אני יכול להעיד שבמהלך גל האומיקרון, בדיעבד, היה צריך לבצע פחות בדיקות כי אין צורך לבדוק כל אחד. בהתחלה חשבנו שבדיקת PCR זה לא מספיק, אז השתמשנו גם באנטיגן לצורך השוואה, אני יכול לומר לך היום שיצאנו מגל תחלואה לפני חודש, והינה – לא שמעת קריאה לציבור להיבדק, אנחנו כבר לא שם. אנחנו מתחקרים כל גל ומנסים ללמוד אם התהליכים שעשינו היו נכונים או מדויקים. זה היה כמו משחק מלחמה, הצבנו את כל התרחישים והאיומים על השולחן ושאלנו את עצמנו איך נערכים לסכנה הבאה. התהליכים האלה חשובים, אפשר ללמוד מהגלים".