מרחק חצי שעה מבתי החולים ושנות אור מהתנאים שהם לרוב עובדים בהם, מתחיל ביקור הרופאים השבועי של עמותת "רפואת רחוב". השעה 5:30 בבוקר, דרי רחוב הגליל שבדרום תל אביב מתעוררים משנת לילה קצובה וטרופה לשעתיים שנותנות להם קצת מזור.
ברחוב הסמוך, בין בניינים נטושים, הם נפגשים עם יבגני (שם בדוי), עדיין ערני לאחר לילה ארוך. "יש לי את הפצעים והלכתי כל היום לדוקטורים - הם לא קיבלו אותי, אין להם זמן", הוא מספר. מייסדת ויו"ר העמותה, רוני-לי סנה, תיארה את המצב: "קשה לנו מאוד לטפל משום שאין פרטיות וגם מכיוון שקיים חוסר אמון מהותי בקרב קהילת חסרי הבית - הם נפגעו מכל המערכות במדינה".
היוזמה לטפל בדרי רחוב התחילה בקורונה, אז רוני-לי סנה, עובדת סוציאלית ובעלת תואר שני בפיתוח קהילות בין-לאומי, עבדה בעמותת "לשובע". "בימים כסדרם הם שקופים לגמרי ואנחנו לא רואים אותם", תיארה את המצב, "אבל בקורונה הם היו היחידים שנשארו מחוץ לבית, כי לא היה להם לאן ללכת". בהתחלה רוני-לי גייסה רופא ושני חובשים, אך כיום לעמותה יש כבר יותר מ-40 מתנדבים, שבשנה וחצי האחרונות הצליחו לטפל ביותר מ-600 חסרי בית.
"מציעים משהו לשתות, משהו לאכול, יוצרים איזו שיחה קטנה"
ד"ר איילת רשפון, מומחית ברפואת עור בבית החולים איכילוב, שלוקחת גם היא חלק ביוזמה, שיתפה על התהליך: "מציעים משהו לשתות, משהו לאכול, יוצרים איזו שיחה קטנה - לפעמים זה כל מה שאנחנו עושים במפגש הראשון. לאחר מכן, בהדרגה, אצל חלק מהמטופלים 'נבנים' דברים ומשבוע לשבוע רואים איך הפצעים מחלימים". גם ד"ר דניאל שטרן, מתמחה במחלקת אף אוזן גרון במרכז הרפואי וולפסון, שמשתתף בסיורים, הוסיף בכאב: "אנחנו בעצם מנגישים להם משהו שבסך הכול מגיע להם כמו שמגיע לי ולכולם".
הרחוב לא עוצר לרגע בשעתיים, שבהן מסתובב הצוות הרפואי, והתחושה היא של בית חולים שדה מהלך. בכל פעם שמנסים לדבר עם רוני-לי, מגיע עוד אדם שזקוק בדחיפות לטיפול ולתשומת לב. "אי אפשר להאמין שאזרח או אזרחית ישראלים נמצאים במצב כזה", אמרה בעצב.
שנה וחצי אחרי הסיור הראשון עמותת "רפואת רחוב" היא חלק מארגון בעל שם עולמי שפועל בהצלחה ביותר מ-140 ערים ברחבי העולם. בשבוע שעבר רוני-לי וד"ר רשפון הציגו לראשונה את הפרויקט הישראלי שלהן בכנס לרפואת רחוב בלונדון.
את המימון לפרויקט השיגו רק ברגע האחרון. לפי מה העדויות של הצוות, לא קל לגייס כספים למען חסרי הבית: "אנחנו מאוד רוצים לגדול ולהתפתח", שיתפה ד"ר רשפון, ד"ר שטרן הוסיף: "היינו מאוד רוצים שיהיה לנו איזשהו חדרון או ניידת - זה החלום הכי גדול שלנו".
בשעה 8:00 בבוקר ביקור הרופאים השבועי מסתיים. לטענתם, בעוד שבוע יחזרו שוב, בין המשמרות המתישות. "למדתי שאפשרי להחלים, יש אנשים שהיו ברחוב והשתקמו - הם סיפרו לי בעצמם", שיתפה רוני-לי, "אם הם הצליחו לעשות את זה, זה אומר שזה אפשרי", סיכמה בתקווה.