"הוא הגיע למיון ואני הגעתי למיון יולדות": רס"ן טל, מ"פ שריון בחטיבה 401, איבד חברים קרובים בעומק הרצועה. הוא הכיר את מחיר המלחמה מקרוב ולמעשה נפצע אף הוא באחד מימי הקרב. בשעה שפונה לבית החולים פונתה גם אשתו. הוא – לניתוח כדי להוציא כדור שחדר לגבו והיא - עם צירים לחדר לידה.
רב-סרן טל התראיין אצלנו בתחילת המלחמה בנסיבות אחרות לגמרי. "תפסנו עמדות על שערים של יישובים, על השער הצהוב", הוא סיפר - ערב כניסתו לעזה. בהמשך פנה לאהבתו נוי, אז בהיריון מתקדם: "תודה על התמיכה ועל האהבה".
"כמעט חודשיים של תמרון ברצועה, שלחמנו והרגנו מחבלים", הוא סיפר ב"אולפן שישי" על כל שקרה מאז אותו ריאיון. "השבנו את הכבוד האבוד לעם ישראל. איבדתי חברים קרובים. גילעד רוזנבליט, הוא היה החופ"ל שלי ומאוד קרוב אליי. וגם החייל הראשון שאיבדתי בלחימה ובחיים. פתאום אתה ממש מבין את זה שאנחנו לא משחקים פה. ובאמת הוא לא הולך לחזור".
בקרב קשה, שבוע לאחר מכן, איבד טל שני קצינים נוספים בגדוד - אסף מסטר שנהרג בקרב וכפיר פרנקו שנהרג מירי צלף. "כפיר היה מ"מ ותיק בפלוגה, הוא היה איתי שנה", סיפר. "זה היה קשה לעכל את זה בכלל שהוא נהרג שם ברגע".
באותו הזמן, בשעה שטל נמצא בלחימה הקשה בעזה ומחסל אינספור מחבלים בתשתיות טרור, אשתו נוי הייתה בהיריון מתקדם הרחק בירושלים. "בתחילת הלחימה לא דיברנו בכלל", סיפרה. "הרגעים שהתפרקתי הכי הרבה היו הבדיקות. הייתי בוכה לרופאה שלי. התחלנו לבנות את הבית שלנו והרגשתי שאני פשוט עושה את זה לבד".
הלידה התקרבה וכל הגדוד התגייס למען טל. "הייתה ממש רשימה מסודרת של למי אני מתקשרת ובאיזה סדר", סיפרה נוי. "ממש נוהל קרב". התכנון היה שהיא תודיע לטל ומיד האמרים יגיעו לאסוף אותו אל מחוץ לרצועה. אך כפי שאומר הפתגם: האדם מתכנן – ואלוהים צוחק.
ביום רביעי בשבוע שעבר הגדוד יצא למשימה חשובה בעומק הרצועה. טל והכוח שלו עברו בצומת מרכזי שבו התבצרו מחבלי חמאס. "מ"מ שלי מפלוגת החי"ר חוטף נ"ט לטנק", סיפר טל. "הטנק שלי נסע קצת קדימה וניסינו לאתר את המחבל. לא הצלחנו".
אחרי כמה דקות טל זיהה כבל חשמל שנתקע בזחל הטנק. "אמרתי לטען שלי 'אני אחפה ואתה תרוץ'. עשינו את זה כבר כמה פעמים. אחרי שני צעדים בחוץ הוא שומע כדור שורק מעליו. ואז הוא מקבל כדור שני ונופל על הצריח". שמו של הטען – נריה זיסק ז"ל.
טל מיהר להחליף לקסדה, קם ויצא מהטנק למשוך את נריה. עם התרוממותו מכיפת המפקד, הוא קיבל כדור בגב וצנח פנימה. "שלחתי את התותחן שלי להביא אותו כי לא הצלחתי לעלות חזרה. אחרי כמה דקות הוא סיפר לי שנריה כבר נהרג".
טל פונה לבית החולים בילינסון עם כדור בגב בשעה שלוש בצהריים, מבלי לדעת שבאותו הבוקר אשתו נוי התעוררה מצירי לידה. "בשעה שתיים אני שולחת לו וואטסאפ והוא פשוט לא זמין", שחזרה נוי. "הוא לא מקבל את ההודעות, כי הוא באמצע הקרב". טל המשיך וסיפר: "איך שאני מגיע ורואים שאני בהכרה ושאני מגיב, שואלים אותי 'אתה רוצה להתקשר למישהו?', אמרתי 'כן, להתקשר לאשתי'".
טל סיפר לנוי על הפציעה ועל הלוחם שנהרג. "הוא אמר לי תאכלי משהו ואז תבואי לבית חולים. אמרתי לו 'אני עם צירים, אני לא יכולה להגיע'". טל ביקש מהצוות הרפואי שישלח אותו אל נוי, מפתח תקווה לירושלים. "אמבולנס, גם מסוק יכול לעבוד. או טנק. שישלחו אותי להתאשפז שם". בשעה שהרופאים הוציאו את הקליע מגבו, הצוות הרפואי ארגן אמבולנס שיעביר את טל להתאשפז לצד אשתו בירושלים.
"הגענו ביחד ממש", הם סיפרו. "הוא הגיע למיון ואני הגעתי למיון יולדות". טל היה תשוש, אך נכח כל הלידה ביום הכי קשה בחייו, יום שהחל בכאב ובסבל – ונגמר בחיים חדשים.
לילד הם קראו גולן-גלעד. "גולן מייצג את הציונות שעליה גדלנו, את אהבת הארץ, את החיבור לטבע. וקראנו לו על שם גלעד, כדי שהוא יגדל בערכים שלו. בן-אדם חייכן שתמיד הביא אור. אנחנו מאוד רוצים שהבן שלנו יגדל לאורו. מאחלים לו, כמו לכל ילד בישראל, שכשהוא יגדל, לא יהיה צבא, שהוא לא יצטרך לעבור את מה שאנחנו עברנו, ובעיקר שיחייך וישמח ויאהב את החיים. ויפיץ אור".