פעוטה בת שלוש מצפון הארץ מאושפזת במצב קשה לאחר שנחשפה למינון יתר חמור של אקמול - פי שלושה מהמינון המומלץ לגילה ולמשקלה. הילדה, שסבלה במשך מספר ימים מחום גבוה, הקאות ושלשולים, הובהלה לפני ימים אחדים לחדר המיון לילדים בבית החולים רמב"ם כשהיא בהכרה מעורפלת.
ד"ר מריאנה מולטדו, שקיבלה את הילדה עם הגעתה לבית החולים, סיפרה כי בתחילה שיער הצוות הרפואי שמדובר בשילוב של מחלה ויראלית והתייבשות, והפעוטה קיבלה טיפול תומך. "היא קיבלה טיפול תומך, אבל הבירור נמשך מכיוון שהממצאים בבדיקות לא היו ברורים", סיפרה.
בהמשך, במחלקת ילדים ב', הבחין ד"ר נדב שלו בהתדרדרות מהירה ומדאיגה בערכי אנזימי הכבד בתוך שעות ספורות. "הילדה קיבלה במשך חמישה ימים מינון אקמול הגבוה פי שלושה מהמומלץ לגילה ומשקלה", הסביר. "במילים אחרות, מנת יתר של אקמול". מתשאול ההורים עלה כי במקביל למנה כפולה של התרופה דרך הפה, היא קיבלה גם נרות פרצטמול, מבלי לדעת שמדובר באותו החומר הפעיל.
לדבריו, ההורים נתנו לפעוטה את הפרצטמול בשתי צורות במטרה להוריד את החום, אך לא חישבו נכון את המינון. התוצאה הייתה חשיפה ממושכת לכמות גדולה מאוד של פרצטמול (אצטאמינופן) - החומר הפעיל באקמול - שהובילה לאי ספיקת כבד חמורה.
בשל חומרת מצבה, הועברה הילדה למחלקת טיפול נמרץ ילדים להמשך טיפול תומך, ולאחר שהתייצבה - לבית חולים אחר, כהכנה לאפשרות של השתלת כבד דחופה אם הכבד לא יתאושש מהנזק שנגרם.
כך חריגה ממינונים עלולה לסכן חיים
פרופ' רונן ארנון, אחראי תחום כבד ילדים ברמב"ם, הסביר כי הרעלת אקמול היא אחת ההרעלות הנפוצות בעולם, בעיקר בשל הזמינות של התרופה והעובדה שניתן לרכוש אותה ללא מרשם.
לדבריו, חשיפה למינון גבוה עלולה להתרחש גם בנטילה חד-פעמית של כמות גדולה וגם בחשיפה ממושכת. במקרים שבהם הטיפול התרופתי המונע את הרס הכבד ניתן באיחור, הכבד עלול שלא להתאושש, והפתרון היחיד הוא השתלה.
רק לפני חודשים ספורים טיפל הצוות במצב דומה בתינוק בן כמה חודשים שנחשף למינון גבוה של אקמול, ובמקרה זה הוא התאושש לאחר טיפול מתאים.
פרופ' ארנון הוסיף כי בתקופת עבודתו בבית החולים הר סיני בארה"ב, נתקל במקרים רבים של הרעלת אקמול, חלקם הסתיימו בהשתלת כבד בשל נזק בלתי הפיך.
מנגנון הפגיעה מוסבר בכך שכאשר הפרצטמול מתפרק בכבד, חלק קטן ממנו הופך לחומר רעיל בשם NAPQI. הכבד מנטרל את החומר הזה בעזרת גלוטטיון, אך במצב של חשיפה למינון גבוה - הכבד מתקשה לייצר מספיק גלוטטיון, והרעל מתחיל לפגוע בתאי הכבד.
תסמיני ההרעלה הראשוניים - בחילות, הקאות, שלשולים, חולשה וערפול - עשויים להיראות כמו מחלה ויראלית, ולכן האבחון עלול להתעכב. סימנים חמורים יותר כמו צהבת, דימומים ושינויים במצב ההכרה מופיעים לרוב רק כעבור 5-3 ימים.
ד"ר יעל לוריא, מנהלת המרכז הארצי למידע בהרעלות ברמב"ם, מדגישה כי ניתן למנוע מקרים כאלה על ידי הקפדה על מספר כללים פשוטים:
- לבחור תכשיר אחד בלבד להורדת חום ולהשתמש בו לאורך כל תקופת המחלה.
- לקרוא היטב את העלון המצורף לתרופה ולהקפיד על ההוראות.
- למדוד את התרופה אך ורק בכלי המדידה המקורי המצורף לאריזה (מזרק או כוסית).
- להקפיד על מרווח הזמן המינימלי בין מנה למנה.
- לא לעבור את מספר המנות המרבי המותר ביממה.
- לרשום את זמני מתן התרופה על מנת למנוע בלבול ומינון יתר.
- במקרה של חום גבוה שאינו יורד - לפנות לרופא הילדים לקבלת הנחיות.
במקרה של חשד להרעלה, יש לפנות מיד לרופא הילדים או לחדר המיון, שם ניתן לבצע בדיקות דם מתאימות ולתת טיפול נוגד בשם אצטילציסטאין (Acetylcysteine) דרך הווריד. קיימים טיפולים נוספים במקרי הרעלת אקמול, אך ככל שחולף זמן ממועד החשיפה – היכולת לטפל מוגבלת יותר.
לייעוץ במקרי חשד להרעלה ניתן לפנות למרכז הארצי למידע בהרעלות בטלפון 04-7771900