התפרצות השחפת בגן הילדים: הורי חמשת הפעוטות שנדבקו בגן ברחובות הונחו כיצד עליהם לפעול. התסמינים, דרכי הטיפול ומתי זה עלול להיות מסוכן. מה שצריך לדעת על שחפת ריאתית – N12 עושים סדר.
שחפת ריאתית היא מחלה זיהומית, הנגרמת על ידי חיידק המיקובקטריום טוברקולוזיס. ד"ר בתיה סלע רזון, מומחית לרפואת ילדים ומנהלת מערך הרפואה במכבי שירותי בריאות, מסבירה כי החיידק קיים בעיקר במדינות צפופות מאוד, שם התחלואה היא גבוה מאוד. בישראל המחלה כמעט ולא קיימת. עד אמצע שנות ה-70' של המאה הקודמת היה נהוג לחסן לשחפת. כשהמחלה כמעט נעלמה, הפסיקו לחסן בישראל.
התסמינים
השחפת היא מחלה ריאתית שעוברת דרך רוק בשיעול. הביטוי העיקרי הוא שיעול שנמשך יותר משלושה שבועות וחום. בדרך כלל ילדים שנדבקו אוכלים פחות, יורדים במשקל ועייפים. ייתכנו חרחורים או צפצופים בחזה.
על מנת להבדיל בין שחפת למחלות חורף אחרות, צריך לעשות תחקיר וקישור לאדם שהדביק. לפי הודעת משרד הבריאות, במקרה בגן ברחובות הבינו כנראה שהסייעת היא זו שחולה, ולא מטופלת, וכנראה הדביקה את הילדים.
השחפת היא לא מחלה קלה, זה לא זיהום רגיל. אם לא נטפל בה היא יכולה לגרום גם למחלות משניות כמו דלקת קרום המוח והתנפחות של בלוטות הלימפה. החיידק גורם לזיהום שמתפשט בדם אם לא מטפלים בו והוא יכול להגיע לכל מערכת בגוף ואף לגרום לקריסת מערכות. ברגע שמחלה חיידקית יוצאת משליטה היא משפיעה על כל איבר שהוא.
דרכי הטיפול
זו מחלה קשוחה ולכן הטיפול בה הוא ממושך. בדלקת ריאות רגילה הטיפול נמשך 10 ימים ואילו בשחפת הטיפול נמשך חודשיים. השחפת מסוכנת יותר לתינוקות, ילדים קטנים, קשישים ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת. לכן, הטיפול בהם חשוב במיוחד ויש לעשות זאת בזמן.
הטיפול ניתן בשתיים או שלוש תרופות יחד - טיפול אנטיביוטי משולב כדי להכחיד את השחפת. אצל אנשים שלא מטופלים נשאר חיידק רדום שיכול להתלקח וליצור מחלה משנית. המטרה היא לתת טיפול שלא ישאיר שום דבר.