משי פורטל, כבת 23, חלתה לפני מספר שנים בטרשת נפוצה והיא כיום יושבת בכיסא גלגלים. לאחר נישואיה החלו בני הזוג בניסיונות להרות, ולאחר שחוו קשיים פנו להפריה חוץ גופית, עד שלמרבה השמחה ההיריון נקלט. אולם, בשבוע ה-18 להריון הדברים הסתבכו. "ישבנו לאכול שווארמה ופתאום הרגשתי רע, הפיתה נפלה לי מהיד ואיבדתי הכרה", מספרת פורטל. הפרמדיקים שהוזעקו לטפל בה חשדו שהיא סובלת ממצב של היפוגליקמיה – נפילת סוכר. היא הובהלה לבית החולים, שם התברר שרמת הסוכר שלה ירדה לרמות מסכנות חיים.
לאחר הטיפול הראשוני במחלקה הפנימית בבית החולים, היא הופנתה לד"ר ח'ורי, אחראי כירורגיית הלבלב במערך הכירורגי ברמב"ם, שאותו מנהל פרופ' אחמד עסליה. "החשד היה שהיא סובלת מגידול שפיר בלבלב, שגורם להפרשה מוגברת של אינסולין. כתוצאה מכך, מטופלים שמתמודדים עם גידול זה סובלים מאירועים חוזרים של היפוגליקמיה".
פורטל הועברה למחלקת הכירורגיה בבית החולים והחלו דיונים רפואיים בניסיון להבין כיצד להתמודד עם המצב. "מטופלים הסובלים מעודף אינסולין שכזה יכולים לקבל טיפול תרופתי לאיזון רמות הסוכר בגוף. אולם אנחנו לא יודעים מה יכולה להיות המשמעות של שימוש בתרופות אלה בהריון ומה יכולה להיות ההשפעה שלהן על העובר", הסביר ד"ר ח'ורי.
בפני פורטל הוצגו שתי האפשרויות הטיפוליות: לבחור בטיפול התרופתי עם הסיכונים של עצירת גדילת העובר וסיכונים נוספים לעובר, או לבחור באפשרות ניתוחית להסרת הגידול – שכולל גם הוא סיכון מסוים בשל ההרדמה וההליך הפולשני. כך או אחרת, היא הייתה חייבת לבחור באפשרות טיפולית כלשהי. בגלל ייצור האינסולין העודף, הרופאים נדרשו לתת לה גלוקוז בעירוי כדי לנסות לאזן את מצב הסוכר בדם. "עשינו חישוב שהיא קיבלה קילו וחצי גלוקוז בוריד ביום, ועדיין כל יום היה לפחות אירוע אחד של נפילת רמות הסוכר ברמה שמסכנת את חיי העובר וחייה שלה", נזכר ד"ר ח'ורי.
פורטל החליטה לבחור בניתוח, שבו למרות הסיכונים, אין סיכון לפגיעה בהתפתחות העובר. הניתוח הזה ברמב"ם תועד לאחר מכן כראשון בעולם שבוצע על אישה בהריון. בחדר הניתוח, מספר ד"ר ח'ורי, הצוות הרפואי נתקל בבעיה. "לפני הניתוח הראשון עשינו לה בדיקת MRI והחשד היה שיש לה גוש בצוואר הלבלב. אולם בניתוח לא הצלחנו למצוא את הגוש, לא בבדיקת אולטרסאונד ללבלב עצמו על שולחן הניתוחים ולא במישוש. לכן החלטנו שאין ברירה אלא לעצור את הניתוח ולצאת".
לדברי ד"ר ח'ורי, בימים שלאחר הניתוח המצב השתפר מעט, כנראה בגלל העיסוי הישיר ללבלב. אולם בתוך זמן קצר המצב שוב הידרדר והפך מסכן חיים. "חזרנו לשולחן הדיונים, ובהתייעצות עם צוות רפואי נרחב, האבחנה היתה שהיא סובלת ממצב שבו תאי הבטא, התאים מייצרי האינסולין בלבלב, גדלים יותר מדי ולכן מייצרים יותר מדי אינסולין. כדי להתמודד עם זה, החלטנו שצריך לעשות כריתה חלקית של הלבלב. היא הוכנסה שוב לחדר הניתוח ועברה ניתוח שני של כריתה חלקית".
"התחלתי לא להיקשר לעובר מהפחד, חשבתי שהוא ואני לא נשרוד. בהתחלה דיברו על זה שאולי אקבל טיפול תרופתי אבל היה סיכון מאוד גדול שהעובר יפגע, שהגדילה שלו תיעצר. לא הסכמתי בשום אופן, מצב הרוח שלי היה בשפל. ד"ר ח'ורי היה נכנס אלי כל יום לחדר כדי להצחיק אותי ולא הצלחתי להתעודד".
הניתוח השני נעשה שבועיים לאחר הניתוח הראשון, כשהיא בחודש השישי. ההליך הרפואי אכן הועיל – פורטל ירדה מקילו וחצי גלוקוז בוריד ליום ל-400 גרם. "זה היה שיפור משמעותי, אבל לא פתרון ארוך טווח. מה שכן, זה אפשר לנו למשוך אותה כמה שיותר זמן עד שהגענו לשבוע ה-30 של ההיריון. אז, לאחר דיונים ובחינה של ועדת האתיקה, התקבלה החלטה ליילד את התינוק בניתוח קיסרי בשבוע ה-32", מספר ד"ר ח'ורי.
"התינוק נולד פג, והיה בפגייה כמעט שלושה חודשים. במהלך התקופה בפגיה הוא גם נדרש לעבור ניתוח אבל מצבו הסתדר", מספר ד"ר ח'ורי. פורטל עצמה, לאחר הלידה, עברה לטיפול התרופתי, אולם גם היעילות שלו לא הייתה מספיקה והיא המשיכה לסבול מאירועים של רמות סוכר נמוכות בצורה מסכנת חיים.
"החלטנו שאין ברירה אלא לעשות לה כריתה מלאה של הלבלב. ניתוח זה, השלישי, הפך אותה לסוכרתית שנדרשת להסתמך על אינסולין באופן קבוע, אבל עצר את נפילות הסוכר. היא עברה את הניתוח, התאוששה, מטופלת באינסולין והגיעה לאיזון. בינתיים התינוק גדל, בריא ושלם ומתפתח יפה". לאחר הטיפול, מספר ד"ר ח'ורי, הוא ועמיתיו ערכו סקירת ספרות מקיפה ומצאו שזה המקרה הראשון המתועד של ניתוח מוצלח לכריתה של לבלב בזמן הריון.
"אני חולה היום בסוכרת נעורים", אומרת משי, "יש לי משאבה ואני עוד מנסה להבין איך להתנהל מול הסוכרת. עברתי המון בעיות בריאותיות אבל יש לי מזל גדול שזכיתי ברופא משכמו ומעלה. הרופא הזה הפך להיות ממש כמו חבר קרוב. הוא הציל אותי נפשית, בריאותית, פיזית וגם מבחינת האימהות. בזכותו אני אימא", אומרת פורטל.
"היום מצבי הרבה יותר טוב. אני מתאוששת. יש לי מזל גדול עם בעל מדהים שמתפקד כמו אלוף העולם ואימא שלי שעוזרת לי המון, לא יודעת איך הייתי מסתדרת אלמלא אימי. היום אני ישנה עם התינוק שלי רפאל, מחתלת אותו ומאכילה אותו. לאט לאט אני לומדת להיות אמא וגם לומדת לבטוח בחיים".