אימו של אבי הרשטיין מהיישוב חריש אושפזה בשבוע שעבר במחלקה פנימית ג' במרכז הרפואי הלל יפה, והוא לא מש ממיטתה. אז איך קרה שדווקא הוא הועבר, מורדם ומונשם, למחלקה לטיפול נמרץ כללי? סביר מאוד להניח שבזכות סאג'א בדאראן, אחות במחלקה, ניצלו חייו.
סאג'א, שטיפלה באימו של אבי, סיפרה שכשהיא נכנסה לחדרה, היא הבחינה שהוא חיוור במיוחד. "כבר בפעמים הקודמות ראיתי שהוא לא מרגיש כל כך טוב, והצעתי שירד למיון להיבדק, אבל הוא התעקש שהוא שבסדר", סיפרה האחות.
"בשלב מסוים, כשנכנסתי שוב לחדר, הרחתי ריח עז של אצטון. מכיוון במהלך ימי האשפוז של אימו הוא שיתף אותנו שהוא חולה סוכרת, ואחת התופעות של סוכר גבוה בדם הוא ריח אצטון מהגוף, עשיתי אחד ועוד אחד, והזעקתי למקום את האחות האחראית במחלקה. היא עירבה מיד את האחות הכללית", תיארה סאג'א.
אבי, שהיה מסוחרר וחלש, הסכים לבסוף לבקשת הצוות הרפואי להיבדק בחדר המיון - שם אכן נצפו רמות סוכר גבוהות במיוחד בדמו. מצב מסכן חיים זה נקרא "חמצת מטבולית חמורה", והוא הועלה במהירות לטיפול במחלקה לטיפול נמרץ כללי, שם הורדם והונשם לשם טיפול מיטבי.
לאחר מספר ימים מצבו השתפר משמעותית, ואבי הועבר למחלקה פנימית ג', בחדר צמוד לשל אימו. הוא הודה לצוות המסור במחלקה. בסוף השבוע כבר שוחררו שניהם לביתם.
"סאג'א הייתה מלאך שומר ממש. אבל היא בעיקר הוכיחה שמקצועיות ועין חדה של הצוות הסיעודי שמקיף את המטופל כל העת יכולה להציל חיים", אמרה רינה אבילביץ', האחות האחראית במחלקה.