עם התרחבות השימוש בזריקות הרזיה עולים דיווחים של המטופלים על שינוי בטעם האוכל - גם האהוב ביותר - וחוסר תיאבון ניכר. משתמשים בתרופות כמו וויגובי, אוזמפיק, ואחרות שדומות להן, ששייכות לקבוצת GLP-1, סיפרו על תופעות דומות.
תרופות אלו מחקות הורמון בשם GLP-1, שהמעי מפריש באופן טבעי בתגובה למזון, ונקשר לקולטני ההורמון ברחבי הגוף - כולל באזורים במוח המעורבים בוויסות התיאבון ובמסלולי תגמול המפחיתים את תגובת ההנאה למזון. חוקרים מצאו שזו הדרך העיקרית שבה התרופות גורמות לאנשים לרדת במשקל, ויש שחושבים שהיא עשויה להיות מעורבת בהעדפות מזון משתנות.
תרופות אלו נועדו בתחילה לסייע בטיפול בסוכרת מסוג 2, לשחרור אינסולין, כדי להוביל לירידה במשקל על ידי כך שאנשים מרגישים שובע מהר יותר. עם זאת, מטופלים דיווחו גם על השינויים בהעדפות השונות שלהם לאוכל. כך לדוגמא, בשרים הופכים לדוחים, מזון מטוגן כבד מדי וחטיפים מלוחים לא מושכים. במקרים אחרים חלק מהאנשים הביעו אובדן עניין כללי במזון, כמה מהם אפילו אמרו שהשימוש בתרופות הפכו את האוכל ל"צורך" יותר מ"שמחה" עבורם.
מחקר שפורסם לאחרונה ב-"Food Quality and Preference", מצא כי אנשים שנוטלים תרופות מסוג GLP-1 דיווחו שהם צורכים מזון מעובד בתדירות נמוכה יותר. הם גם דיווחו שהם שותים פחות משקאות ממותקים, ומגבירים את צריכת הפירות הירקות ושתיית ומים. יתרה מכך, הם דיווחו שהם צורכים כ-700 פחות קלוריות ביום. מנגד, ברנדון מקפאדן, פרופסור לכלכלת מדיניות מזון באוניברסיטת ארקנסו ומחבר שותף במחקר, הדגיש כי נתונים אלה הגיעו מדיווחים עצמאיים, שלעיתים יכולים להיות לא אמינים.
לדברי ג'ון בלונדל, פרופסור אמריטוס לפסיכו-ביולוגיה באוניברסיטת לידס באנגליה, למרות שהמשתמשים בתרופות אלה סיפרו שאכלו פחות מזונות עתירי קלוריות, רוב האנשים לא בהכרח איבדו כל חשק אליהם. הסיבה לכך היא שאהבת מזון שונה מלרצות אותו. ייתכן שלמטופל בתרופה האוכל יהיה טעים פחות, אך עדיין יש לו דחף התנהגותי חזק לאכול אותו. לטענתו, נראה שתרופות מסוג GLP-1 עובדות הפוך - אנשים עדיין אוהבים מאכלים מסוימים, אבל יש להם פחות דחף מיידי לאכול אותם.
בלונדל הוביל מחקר קטן, שפורסם ב-2017, שמצא שאנשים הנוטלים תרופות דומות לא רק הפחיתו את צריכת המזון היומית הכוללת שלהם, אלא גם העדיפו וצרכו פחות מזונות עתירי שומן ומלוחים. מחקרים קודמים שפרסם ב-2007 הראו כי תחושת שובע גם הפחיתה את התשוקות הדומות.
אבל השובע לבדו לא מסביר באופן מלא את השינוי בהעדפות האכילה. עדויות שונות מצביעות על כך ששינויים במנגנוני הטעם של הגוף יכולים גם הם לשחק תפקיד. חלק מהמשתמשים מתארים שהטעמים נעשים חזקים או לא נעימים בזמן השימוש בתרופות, אם כי נראה שהחוויות האישיות משתנות.
עבור חלק מהמשתמשים, השפעות התרופות על השובע והטעם הן שינויים מבורכים, שמקלים לאכול פחות. אבל עבור אחרים, זה יותר מסובך. "לא רק שאני לא מבשל או באמת מתעניין באוכל, אם אני רוצה משהו, זה ממתקים", סיפרה אחת מהמטופלות בתרופות מסוג GLP-1. "גם אז, אם זה סופר מתוק, אני אקח ביס או שניים - וחייבת להניח את זה. אבל העומס הנפשי של הירדה במשקל הצטמצם - וזה שווה לי".