אלונה גרצ’יקוב, מנהלת סיעוד במכבי שירותי בריאות בהרצליה, ניצלה יחד עם משפחתה מפגיעת הטיל שפגע ישירות בבניין מגוריה בפתח תקווה בשבוע שעבר. כשגילתה שהטיל הרג את השכנים שגרים בדירה מעליה, ליבה נשבר. על אף הצער וההלם, היא בחרה להמשיך ולעזור לפצועים ולמפונים - גם מתוך בית המלון שאליו פונתה. "אם אני כאן, אז אני ממשיכה לטפל. זה ב-DNA שלי", סיפרה.

"איבדתי הכרה מתחת להריסות, דקות שלמות אני לא זוכרת"
בבוקר שבו פגע ישירות טיל בבניין בפתח תקווה שבו גרה אלונה גרצ’יקוב, אחות במכבי שירותי בריאות, היא הייתה בבית. היא שהתה ביחד עם בעלה, חמותה, ילדיה ונכדה בן השנה. בזמן האזעקה הם נכנסו לממ"ד ונעלו אותו. דקות לאחר מכן פגע טיל בבניין וחדר לתוך הממ"ד - שנמצא בדיוק שתי קומות מעל ביתה של אלונה.
"אני זוכרת את הרעש של הפיצוץ, את ההדף - ואז שקט", היא נזכרת ברגעים הקשים של פגיעת הטיל. "אני זוכרת שהרגשתי שאני מתחת להריסות, לא יכולתי לזוז. שמעתי את קולות המשפחה שלי זועקים לכוחות החילוץ לעזרה – ואז בלאקאאוט".
אלונה איבדה את ההכרה, ככל הנראה למשך מספר דקות, כשפתחה את עיניה היא הייתה כבר מחוץ לבניין. "אני לא זוכרת מי חילץ אותי ואיך. דקות שלמות מתוך האירוע נמחקו לגמרי. אני זוכרת שהייתי מחוץ לבניין וראיתי לראשונה את ההרס והכאוס מסביב לבניין שלי".
פונתה לבית המלון - ופתחה שם מרפאה
אלונה ובני משפחה חטפו פציעות שטחיות בגוף כתוצאה מההדף. על התינוק בן השנה הם הגנו בגופם, והוא יצא ללא פג. הם שאפו המון עשן ואבק. בני המשפחה פונו על ידי כוחות ההצלה לבית המלון, שם קיבלה גרצ'יקוב את ההודעה המצערת שהשכנים האהובים שלה שגרים מעליה נהרגו מפגיעת הטיל בזמן שהיו בממ"ד. "כשהבנתי מי נהרג - הלב נשבר,” היא מספרת. "זה יכול היה להיות אנחנו. אני מרגישה שקרה לנו נס".
אלונה פונתה יחד עם בני משפחתה למלון ברעננה: "אני לא חושבת שהתחלנו לעכל מה עברנו. זאת חוויה קשה, זה הלם, כנראה שייקח עוד הרבה זמן להבין. ובינתיים אנחנו גם לא יודעים מה יהיה איתנו, כמה זמן עוד נישאר פה בבית המלון ומה יהיה עם הבית שלנו".
אבל במקום להתמקד בשיקום האישי, אלונה הרגישה מחויבות לתפקיד ולמקצוע שלה - ובחרה לחזור ולתפקד כאחות. גרצ'יקוב עשתה כך לא כי ביקשו ממנה, אלא כי הרגישה שיש לה שליחות ואחריות. "שלחתי הודעה בקבוצת הדיירים במלון, הצגתי את עצמי והצעתי עזרה רפואית למפונים: חבישות, מתן זריקות, סיוע במרשמים ותיאום תורים", שחזרה.
"זה מה שמחזיק את החוסן של העורף, וזה ב-DNA שלי"
גרצ'יקוב סיפרה כי באותו הרגע הרגישה שזה הדבר הנכון לעשות, ושדווקא בשעת חירום התפקיד שלה קיבל משנה תוקף: "גם אנשים שלא מגיעים לבית חולים צריכים מענה. החוסן שלנו תלוי בתחושת היציבות. אם לאנשים שאיבדו את הבית, ונמצאים בבלאגן גדול, יש כתובת בכל מה שקשור לשירותי רפואה זה נותן ביטחון ושקט. אני שמחה להיות חלק מזה".
במקביל, מכבי עצמה מפעילה מערך סיוע ייחודי למפונים: ייעוץ רפואי טלפוני מסביב לשעון, שירותים דיגיטליים מותאמים, ומענה רפואי מהיר – כדי לתת תחושת יציבות גם ברגעים הכי מטלטלים. "אנשים אולי לא פצועים קשה - אבל הם צריכים עזרה רפואית, תרופות ואבחונים פשוטים. זה מה שמחזיק את החוסן של העורף", שיתפה אלונה.
למרות ההלם והאובדן, היא סיכמה בפשטות: "הלוואי שיכולתי לעשות יותר. אבל אם אני כאן, אז אני ממשיכה לטפל. זה ב-DNA שלי".