"אנשים לא מבינים מה זאת פיברומיאלגיה. זו מחלה קשה אך שקופה", אומרת רינה גרין, בת 38 מחדרה, אם לבת, שבעבר ניהלה פרויקטים בחברה קבלנית והייתה פעילה ונמרצת. לפני כשלוש שנים החלה לסבול מכאב מסתורי בצוואר. "זה התחיל במשהו קטן, תחושה שתפוס לי העורף. אבל אז התחילו גם דפיקות לב לא סדירות, גלי חום, בחילות, ירידה במשקל, ערפול מוחי. במשך שנה עשיתי המון בדיקות – כלום לא נמצא".
בהדרגה הידרדר מצבה: "הכאבים ברגליים לא נתנו לי לישון בלילות. אחרי שעברנו דירה ופרקתי את הארגזים, פשוט קרסתי. נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לקום. לא יכולתי לנהוג, לעשות קניות, או לטפל בבת שלי. הייתי עם מקל הליכה וכסא גלגלים. אף משכך כאבים או קנאביס רפואי לא עזרו. אשפזו אותי שוב ושוב".
אחרי יותר משנתיים של סבל, אובחנה לבסוף עם פיברומיאלגיה, תסמונת שכיחה יחסית, הפוגעת ב-2%-4% מהאוכלוסייה (בעיקר נשים), וכוללת כאב כרוני, עייפות קיצונית, וקשיים קוגניטיביים. ד"ר אמיר מינרבי, מנהל המכון לרפואת כאב ברמב"ם שמנהל את המחקר ביחד עם שותפים מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, הסביר: "זוהי תסמונת ולא מחלה, כיוון שאיננו יודעים את הסיבה לה. לכן, גם הטיפולים כיום מוגבלים מאוד ביעילותם".
רינה מספרת כי היא משוכנעת שמקור המחלה נעוץ בטראומות ילדות:. "גדלתי בבית מתעלל. האמנתי שהדחקתי את זה, אבל כל כאב סופו להתפרץ. כששמעתי על המחקר ברמב"ם, שלחתי מכתב בתחנונים. לא הייתה לי תקווה. הרגשתי שאני חיה – אבל לא באמת חיה".
גרין התקבלה למחקר המהפכני ברמב"ם, השתלת מיקרוביום, כלומר חיידקי מעיים בריאים שנלקחו מתורמות בריאות. המחקר נעשה בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת מקגיל בקנדה, ובמסגרתו נשים חולות מקבלות קפסולות לבליעה המכילות את המיקרוביום. תחילה מקבלות המטופלות אנטיביוטיקה לניקוי חיידקי המעיים הקיימים.
ד"ר מינרבי מציין שהמחקר הראשוני, שכלל 15 נשים, הראה תוצאות חסרות תקדים: "11 מהמשתתפות חוו שיפור דרמטי, ברמות הכאב, בעייפות, בזיכרון. הן חזרו לעבוד, ללמוד, לחיות". בעקבות ההצלחה, נפתח מחקר רחב יותר שיכלול 80 נבדקות, מתוכן 24 כבר גויסו.
כיצד בדיוק פועל הטיפול?
ההבנה מתמקדת בשני צירים עיקריים שבהם מעורבים חיידקי המעיים. בציר הראשון, החיידקים מייצרים חומרים שנקראים מטבוליטים ומשפיעים על קולטנים המעורבים בוויסות הרגישות לכאב. "מערכת העצבים נהיית כה רגישה שגירויים רגילים של היומיום מפורשים על ידי המוח כמכאיבים. הלחץ של הכיסא על הישבן מספיק כדי לגרום לתחושת כאב", הסביר ד"ר מינרבי. הציר השני הוא הפעלה של מערכת החיסון כתוצאה מנוכחות חיידקים מסוימים במעיים: "מצאנו שהמיקרוביום יכול לעורר תגובה אוטואימונית – שבה מערכת החיסון עצמה תוקפת תאים מסוימים באזורים בחוט השדרה ובמוח שקשורים לחישת כאב".
כדי "לפנות" מקום במעיים לחיידקים החדשים והבריאים, הטיפול מתחיל במתן אנטיביוטיקה לניטרול הרכב החיידקים, ולאחר מכן מקבלות המטופלות קפסולות לבליעה, שאצל מחציתן מכילות מיקרוביום שנתרם מנשים בריאות ואצל מחציתן חומר לא פעיל. במסגרת המחקר, גרין הוגרלה דווקא בקבוצת הביקורת. "היה שיפור זמני בגלל האנטיביוטיקה, אבל אחר כך חזרו הכאבים בעוצמה. כשהתברר שקיבלתי פלצבו, זה היה יום שמח, כי ידעתי שיש לי עוד סיכוי", היא מסבירה בהתרגשות.
בנובמבר האחרון, אחרי סיום תקופת המחקר, גרין קיבלה את השתלת המיקרוביום הפעילה: "תוך זמן קצר הרגשתי שיפור מטורף. קמתי והרגשתי בריאה. לא כאב לי כלום. לא הייתי צריכה יותר את הכסא או המקל. הלכתי לסופר עם הבת שלי, עשיתי פילאטיס, אפילו שיחקתי איתה כדורעף בים".
החיים שלה השתנו לחלוטין: "מצאתי עבודה חדשה, ואני שוקלת ללמוד להיות אחות וטרינרית, כי אני אוהבת חיות. הטיפול הזה פשוט הציל אותי. קיבלתי את החיים שלי במתנה". עם כל ההתרגשות, מדגיש ד"ר מינרבי: "הטיפול עדיין בחקר, לא מתאים לכולם, ולא כל משתתפת מגיבה באותה מידה. אבל זו תקווה גדולה למי שסובלות מפיברומיאלגיה קשה".