שלוש שנים חי גבר בן 58 בשתיקה מוחלטת - הוא לא יכול היה לדבר, לאכול או לבלוע בעקבות סיבוך ניתוחי נדיר לאחר שחלה בסרטון ועבר כריתה מלאה של הגרון. רק לאחרונה, בניתוח מורכב במרכז הרפואי שיבא, הצליח הצוות הרפואי להחזיר לו את היכולות הבסיסיות - והוא חזר לאכול ולהשמיע קול.
המטופל עבר לפני כשלוש שנים כריתה מלאה של קופסת הקול בבית חולים אחר, כחלק מהטיפול במחלה. הניתוח אומנם הציל את חייו, אך הסתבך באופן חריג: הפצע הניתוחי לא החלים כראוי, וכתוצאה מכך בית הבליעה הצטלק ונסגר לחלוטין. המשמעות הייתה קשה - הוא לא הצליח לבלוע רוק, ניזון באמצעות צינורית לקיבה ותקשר עם הסביבה באמצעות דף ועט בלבד.
"אירוע מטלטל ומדכא"
"הניתוח אומנם הבריא את המטופל, אך בית הבליעה המשוחזר הצטלק עד כדי חסימה מלאה", הסביר פרופ' ערן אלון, מנהל מחלקת אף-אוזן-גרון וניתוחי ראש וצוואר בשיבא, בריאיון ל-N12. "תתארו לכם מצב שבו חדוות האכילה והשיח נלקחת מכם ביום אחד. זה אירוע מטלטל, משנה חיים ואף מדכא".
במשך שלוש שנים המטופל חי בשגרה מתישה, עד שהחליט לפנות לשיבא כדי לבדוק אם ניתן להחזיר לו את היכולות הבסיסיות. כשהגיע, הצוות ביצע בדיקות יסודיות כדי להבין את מצבו. "לאחר שראינו כי ההצטלקות קיימת רק במספר סנטימטרים בודדים ובמקום נגיש מהצוואר, יכולנו להציע ניתוח לשחזור בית הבליעה וליצירת מעבר חופשי ובטוח בין חלל הפה והלוע ועד הוושט בואכה הקיבה", הסביר פרופ' אלון.
המפגש הראשון עם המטופל הותיר רושם חזק גם על הצוות. "פגשתי במטופל בעל מוטיבציה מאוד גבוהה לחיות עם רצון באיכות חיים ועם משפחה תומכת בצורה בלתי רגילה", סיפר אלון. "עם זאת, הצוואר שלו עבר הרבה מאוד טיפולים והצטלקויות ולא ידעתי עד כמה יהיה קל או קשה לעבוד בסביבה 'עוינת'. הניתוחים הללו מחייבים יצירתיות, תכנון מוקדם עם אופציות רבות בארגז הכלים והלך רוח מנותק מכל קבעון מחשבתי".
הניתוח התבצע לאחר היערכות מדוקדקת. מדובר בפרוצדורה מורכבת במיוחד, זאת בשל הסיכון לפגיעה בכלי הדם הגדולים המזינים את המוח. פרופ' אלון סיפר: "סמוך להצטלקות יושבים כלי הדם הגדולים המספקים דם למוח, ובתחילת הניתוח קודם כל היינו צריכים לוודא כי ניתן להפריד את כלי הדם מאזור הלוע המצולק. בהמשך נדרשנו למצוא ולפתוח מהצוואר את שני הפתחים, הלוע בואכה הלשון, והוושט".
הצוות כלל כירורגים בכירים המתמחים בניתוחי ראש וצוואר ושחזור פלסטי, רופאים מתמחים, צוות הרדמה ואחיות. שעות ארוכות של עבודה עדינה הסתיימו בהצלחה - בית הבליעה נבנה מחדש, ולמטופל הותקן גם תותב דיבור חדש, שמאפשר הפקת קול באמצעות שסתום מיוחד המחבר בין קנה הנשימה לוושט.
ללמוד לדבר מחדש
תהליך ההחלמה היה ממושך, אך כבר בשבועות הראשונים הופיעו ניצנים של שינוי. תחילה הצליח המטופל לבלוע רוק - פעולה פשוטה לכאורה, אך כזו שנמנעה ממנו שלוש שנים. לאחר מכן החל לאכול מזון רך כמו יוגורט ומרקים, ובהמשך עבר גם להתנסות במזון מוצק.
אבל, השיא האמיתי הגיע כשהצליח להפיק קול. "אני מוצא את עצמי מתרגש עד דמעות לנוכח העוצמות שיש למטופלים שלנו לעבור כזו כברת דרך והרצון שלהם לחיות, ולחיות בכבוד עם איכות חיים", תיאר פרופ' אלון. "את העוצמות שלהם הם מעבירים גם לנו, וכך גם היה הפעם".
בבית החולים הדגישו שהדרך עוד ארוכה. השיקום צפוי להימשך חודשים ארוכים, ויכלול הרחבת תפריט המזון, שיפור מיומנויות הבליעה ותרגול קבוע עם קלינאית תקשורת לשם חיזוק יכולת הדיבור. "אנו לעיתים לוקחים כמובן מאליו את היכולת לדבר, לנשום ולאכול דרך הפה", אמר אלון. "להחזיר לאדם את היכולת הזו, אפילו באופן חלקי, זו חוויה מרגשת מאין כמותה".