משרד הבריאות העביר לצלב האדום היום (שלישי) דוח מיוחד על מצב החטופים ששוחררו משבי חמאס. הדוח סיכם את הנזקים הגופניים והנפשיים של 12 מהשבים, והוא חושף את ההתעללות שעברו ברצועת עזה. "יש לפעול ברמה הבין-לאומית באופן מיידי להגשת סיוע רפואי בהול ולהבאתם של החטופים לישראל, לטובת טיפול רפואי מציל חיים", נכתב לנשיאת הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום.
לקריאת הדוח המלא - לחצו כאן
לקריאת פניית משרד הבריאות לצלב האדום - לחצו כאן
הדוח שהועבר מציג סיכום ממצאים על תנאי השבי של 12 חטופים, 4 נשים ו-8 גברים, שהוחזרו לישראל בעסקת החטופים השנייה. המידע שמופיע בדוח התקבל בהסכמת השבים, ומתבסס על סקירת התיקים הרפואיים שלהם ושיחות שקיימו עם הצוות המטפל.
"מתוך המידע שנאסף באשר לתנאי השבי, עולים תיאורים הממחישים דפוסים קשים של התעללות, הזנחה רפואית, ותנאים תת-אנושיים שמהווים עינויים והפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבין-לאומי", נכתב. "מציאות השבי מתוארת על ידי השבים כמציאות שתוכננה במכוון כדי ליצור סביבה של עינוי גופני ונפשי".
בדוח הובהר שהחטופים עברו חוויה טראומתית קשה עוד בשלב החטיפה. הם סבלו מאלימות קשה, וחלקם נורו. רובם היו קורבן להתקפות אלימות מהמון מקומי. חלקם היו כפותים בידיהם באופן הדוק, עד שאיבדו תחושה באצבעות.
חלק מהחטופים דיווחו כי צפו ברצח קרובי משפחה וחברים במהלך החטיפה, בנוסף לצפייה בחורבן ובהרס הנרחב בקיבוצים ובישובים מהם הגיעו. אירועים אלו העצימו את הטראומה שחוו ובמקרים רבים גרמו לאי-ודאות קשה בנוגע למצב בני משפחתם.
תנאי השבי
החטופים הוחזקו בתנאים משתנים, כאשר רובם עברו תקופות ממושכות מתחת לפני האדמה ופרקי זמן קצרים יותר מעל לקרקע. מעברים בין מקומות התבצעו באופן פתאומי, תוך תחושת איום על החיים. חלק מהחטופים נאלצו ללכת מרחקים ארוכים, לעיתים קילומטרים רבים, בלילות, בעלטה מוחלטת או מכוסי עיניים.
"משטר התזונה שנכפה על החטופים היה בגדר הרעבה מכוונת וכלל בדרך כלל ארוחה אחת בלבד הכוללת פיתה או אורז", נכתב בדוח. "על פי רוב המזון היה בלתי ראוי למאכל אדם - מעופש ומכיל תולעים וחרקים. המים שסופקו היו מזוהמים, לעתים מי ים או מי שפכים לא מסוננים. מקלחת התאפשרה כל מספר חודשים, במים קרים ועם מגבת משותפת".
הפגיעות הבריאותיות
במהלך השבי החטופים סבלו ממגוון בעיות רפואיות כתוצאה ישירה מתנאי השהיה הקשים, היעדר ההיגיינה וליקויי התזונה הממושכים שגרמו לאירועים חוזרים של מחלות זיהומיות. תוארו תסמינים של זיהומי מעי שגרמו לכאב בטן, שלשולים, הקאות, חום גבוה ובמקרים אחרים החטופים חלו במחלות דרכי נשימה שלוו בקוצר נשימה וחום גבוה.
בדוח תואר: "מאחר שמחלות אלו לא טופלו, הן גרמו להזיות קשות וכאבים עזים אשר אף הם, על פי רוב, לא קיבלו מענה". עוד נכתב: "בשל הרעבה קיצונית ומתמשכת סבלו השבים מירידה משמעותית במשקל הגוף של כ-15% ועד 40%".
הרעב והתזונה הלקויה החלישו את המערכת החיסונית של השבים, ובשילוב עם תנאי ההיגיינה הירודה הפכו את החטופים לפגיעים יותר לזיהומים ולהחמרת מצבי מחלה בשל היעדר טיפול.
"במהלך תקופת השבי, החטופים סבלו מהזנחה רפואית חמורה ומכוונת", סופר בדוח. "למרות מחלות זיהומיות חוזרות, פציעות משמעותיות ומצבים רפואיים מדאיגים, נשללה מהם כמעט לחלוטין גישה לטיפול רפואי הולם. במקרים הבודדים שבהם ניתן טיפול כלשהו, הוא היה מינימלי ביותר וכלל טיפול בכדורים להורדת חום, וללא טיפול אנטיביוטי, גם כאשר היו סימנים ברורים לזיהומים קשים".
התעללות פיזית וטרור פסיכולוגי
מחברי הדוח האשימו: "החטופים סבלו מהתעללות פסיכולוגית מתמשכת שהייתה חלק ממערך דה-הומניזציה שיטתי. הסבל הנפשי הוחרף באמצעות טקטיקות מכוונות של בידוד, הפחדה ודיכוי".
החטופים הוכפפו לבידוד חברתי קיצוני. אחד מהם הוחזק לבדו מעל 50 ימים רצופים בעודו פצוע. שני חטופים נוספים הוחזקו בבידוד מוחלט לתקופות ממושכות של יותר משנה. שורדי השבי העידו כי לבידוד המתמשך היו השלכות נפשיות חמורות, בהן תחושות עזות של חרדה וייאוש, נטישה, אובדן תחושת הזמן והמציאות עד לכדי ניתוק מהעצמי.
לאורך כל שהותם בשבי, החטופים חיו תחת איום מתמשך על חייהם. השובים השתמשו במגוון אמצעים כדי לשמר אווירת פחד ואימה, ובראשם איומים מכוונים בנשק. מספר שורדי שבי תיארו כיצד שוביהם נהגו לפתוח את מנגנוני ההפעלה של רימונים, לספור לאחור ואז לנצור ברגע האחרון, פרקטיקה של טרור נפשי מכוון. במרבית המקרים, שורדי השבי העידו כי השובים הפגינו הנאה גלויה מהבהלה והפחד שאחזו בחטופים בעת התעללות עם נשק חם.
ההתעללות כללה גם אלמנטים של הטרדה מינית מתמשכת של חטופים וחטופות. חטופה אחת תיארה הטרדות בידי שוביה לאורך חודשים.
השלכות גופניות ארוכות טווח של השבי
בדוח צוין: "שורדי השבי נושאים עמם נזקים גופניים משמעותיים ובלתי הפיכים שילוו אותם לשנים ארוכות. הנפוץ ביותר הוא נזק עצבי בלתי הפיך, שנגרם כתוצאה מפציעות ירי, רסיסים, וכבילה ממושכת של גפיים, המוביל לקשיים תפקודיים ממשיים כולל מגבלות בהליכה, נהיגה, הקלדה וביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות".
בחלק מהמקרים, טיפולי השיקום לא צפויים להשיב את התפקוד המלא, ובמקרים אחרים לא ניתן להפיג את הכאב הכרוני, והוא צפוי להיות חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים מהשבים.
השלכות פסיכולוגיות של השבי
גם חצי שנה מאז שחרורם, לא ניתן להעריך במלואן את ההשפעות הנפשיות ארוכות הטווח של השבי. בדוח תואר: "בשלב זה לא ניתן לחזות בוודאות מי מהשורדים יפתח הפרעות נפשיות. תהליך ההתמודדות עם השלכות השבי קשור בגורמים שונים ובראשם שחרור כל החטופים, חומרת הטראומה שחוו בשבי, תמיכה חברתית במהלך השבי, אופן הקליטה והטיפול המתמשך, ומערכות התמיכה האישיות והקהילתיות".
"במעקב מתמשך, חלק מהשבים מציגים סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית", נכתב. "הסימפטומים כוללים סיוטים חוזרים, פלאשבקים, תמונות ומחשבות חוזרות סביב טראומת החטיפה וטראומת השבי".
"ניכרות אצל השבים תגובות בהלה מוגזמות, חרדה מתמדת, דריכות יתר, קושי להישאר לבד והימנעות ממצבים מעוררי טראומה. רבים נמנעים ממקומות הומי אדם או מגירויים המזכירים את הטראומה כגון אכילת מאכלים מסוימים והימצאות בחדר לבד או בחושך. אחרים חווים קושי בהתמודדות עם חשיפה ציבורית והפיכתם הכפויה מאנשים אנונימיים למפורסמים".
על רקע סרטוני ארגוני הטרור שהופצו, שבהם נראו החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי, משרד הבריאות הבהיר: "הם במצב מסכן חיים, זה המשך המצוקה וההתעללויות המתוארות בדוח". מנסחי המסמך חתמו: "תנאי השבי המתוארים מעלים דאגה וחשש לחיי החטופים שטרם שבו ומוכחים כי הם נמצאים בסכנת חיים מוחשית".