"אתה מכיר את הבן אדם - מה הוא אוהב או לא אוהב, איפה הוא חי ומי האנשים החשובים בחייו - אבל אתה לא יודע כמה דקות הוא מתקלח, אלא אם אתה רוצה לחסל במקלחת", נזכרת בקור רוח סימה שיין, בכירה לשעבר במוסד, במודיעין שהוביל בעבר לחיסולים מתוקשרים בפרופיל גבוה. "כדי להבין את ה'עלויות' של פעולה כזו, אתה צריך להכיר לעומק בעיקר את מבנה האישיות", היא מצהירה - וחושפת חלק ממה שמתרחש מאחורי הקלעים בתהליך שמוביל מאיסוף לפגיעה מדויקת בחלון או למיטוט הבניין על יושביו ברגע הנכון.
"אתה מאוד נכנס לתוך הדברים האלה, לתוך החיים הפרטיים שלו, וכמה שאתה יודע יותר הסיכויים שלך להבין אותו וגם להתאים אחר כך דרכי פעולה הם הרבה יותר גבוהים, אין שום ספק בכלל", היא מצהירה בשיחתנו. "הצד השני הרבה פעמים עושה טעויות", היא נזכרת מניסיון העבר.
לדבריה, "כשהולכים לדבר כזה (לחיסול של בכיר, י"כ) צריך קודם כול להכיר את האישיות, את ההתנהלות שלו, את סדר היום, את מה שקורה בחיים האישיים שלו. צריך להכיר את המקומות שהוא נמצא בהם יותר פעמים מאשר במקומות אחרים, זה הרבה מאוד עבודה, והרבה מאוד הבנה של האובייקט שאתה אוסף עליו מידע. אנשים שעוסקים באיסוף הזה באמת הגיעו לרמת היכרות מאוד גבוה עם האובייקט".
לפעמים האדם שאת רוצה לפגוע בו הוא בפרופיל ציבורי גבוה, כמו במקרים האחרונים.
"אני חושבת למשל שאיסמאעיל הנייה פשוט העריך שבמקומות שהוא נמצא בהם, אין לו מה לדאוג - ישראל לא תעשה כלום שם", היא משיבה. בחמאס כמובן הפנו את האצבע המאשימה כלפי ישראל, שמצידה נמנעה עד כה מקבלת אחריות לחיסול המפתיע בבירת איראן. מאז כבר הצטרפו עוד כמה וכמה חיסולים, כולל הפגיעה המדויקת בבניין בדאחיה שתחתיו היה חסן נסראללה.
כשיש לך מטרה על הכוונת, כמה זמן יכול להימשך המרדף המודיעיני אחריה?
"זה יכול לקחת הרבה זמן, תלוי בתנועות של האובייקט. בשגרה דברים לוקחים יותר זמן, עכשיו זו מלחמה וגם הסיכוי שהאובייקט יעשה טעות הוא יותר גבוה", משיבה שיין. "יכול להיות שבתוך בלגן של מלחמה, יותר קל לך לפעמים להפעיל כל מיני אמצעים שאולי קשה יותר להפעיל במצב של שגרה. גם יש מקומות שבהם ישראל לא עושה כל מיני דברים, ולכן זה יכול להימשך הרבה זמן לפעמים, אז יש פנים לכאן ולכאן. זו תוצאה של החלטה עקרונית ללכת לכיוון הזה ואז להקים צוות מיוחד שעובד על הנושא הזה".
"אני מניחה שמהרגע שהמלחמה פרצה ומהרגע שראש הממשלה הודיע שצמרת חמאס כולה תחוסל ביום זה או אחר, אז הוקמו צוותים מיוחדים, כמו שיש צוותים באמ"ן שעובדים על לחפש את מוחמד דף, עד שבסוף מוצאים אותו", היא מספרת על הפגיעה ברוב צמרת חמאס - והמרדף שעדיין נמשך אחרי יחיא סינוואר, שמוגדר "מנותק קשר" בעקבות תקיפה בעזה. "את אותו דפוס פעולה עושים בגופי המודיעין האחרים, אבל זה כמובן גם צריך לבוא עם יכולת מבצעית מיוחדת, מה שאנחנו קוראים לו בשפה שלנו 'סגירת מעגל' - כשיש לך את המודיעין, ואתה מצליח לסגור מעגל מבצעי יחד עם זה", שיין מציינת.
כשהיא נשאלת על יכולות איסוף המודיעין המדויקות שמובילות לחיסול, שיין משיבה: "זה תמיד שילוב של כל מיני שיטות, יש פה גם שילוב של טכנולוגיה ומודיעין אנושי, תלוי איפה ומה יש לך, זה מאוד מורכב". ובאופן היפותטי היא מחדדת: "כדי לאסוף מודיעין על מישהו בטהראן או על מישהו בביירות, צריך לחבר כמה יכולות ביחד. אין שום ספק שהטכנולוגיה מאוד מאוד התקדמה בעשורים האחרונים, והיא נותנת אופציות למי שצריך לקבל את ההחלטה איך לבצע".
יש סיטואציות שלפעמים ברגע האחרון מידע מודיעיני יקפיץ מטוס ולא כטב"מ?
"זה יכול להיות, ובתנאי שכולם מסכימים שהנסיבות האחרות הן לא כאלה שפוגעות ביעילות", היא משיבה. אחד השיקולים המרכזיים, כך שיין מדגישה, הוא שאלת "הנזק האגבי" - כמה ייפגעו מלבד היעד לחיסול - שהשפיעו רבות על תכנון מבצעים ועיתויים.
"האירועים האלה מכניסים קצת צבע ללחיים של כל המעורבים ותחושה של הישגיות, של הפתעה לצד השני, הוכחת יכולות וכל הדברים שאנחנו יודעים", היא מציינת בהתייחסות לחיסולים שמתרחשים אחרי חודשים רבים של מאמצים ודריכות. "בהחלט זה מוסיף לתחושה הטובה ומחזק קצת את הגורמים שצריכים לקבל החלטות. במלחמה הזאת יש הרבה מאוד צער, סבל וכישלונות - אז בהחלט זה מסוג הדברים שמאוד מחזקים ומכניסים תחושה טובה לאנשים, גם בדרגי עבודה וגם בוודאי בצמרת. אנשים במקומות האלה, שאני מכירה, עובדים ביעילות ומרגישים שיש להם מטרה, זה נותן תחושה שיש בשביל מה לעבוד".
תא"ל במיל' רם יבנה זוכר לא מעט מקרים כאלה מקרוב. יבנה היה בעברו ראש זירת טרור וראש החטיבה האסטרטגית באמ"ן, וגם כיהן כקמ"ן פיקוד הצפון: ההיכרות שלו עם השטח שבו צה"ל "מעלה הילוך" הולכת שנים רבות אחורה.
כשהמערכת וכל האנשים שמעורבים במבצעים האלה שמרו על כושר כל החודשים האחרונים כשאתה מגיע ליום או לילה סופר-דרמטי, כמה זה מסייע?
"זה עוזר, אבל לא הדבר הכי משמעותי", משיב תא"ל במיל' יבנה, כיום יועץ בכיר במיינד ישראל. "הדבר המכריע הוא שאנשים כבר מאוד מיומנים והובילו הרבה תקיפות יחד: הם יודעים יותר טוב מתוך ההתנסות המשותפת וההיכרות האינטימית הזו, מה היתרונות ומה החסרונות, ומכירים היטב את השיקולים. זה מאפשר להם להוציא לפועל מהלך תכנוני מהיר, שלא צריך לעבוד עליו שעות ומאפשר להתגבר על הרבה מכשולים".
כמה אתה באמת מוצא את עצמך צולל לתוך חייו הפרטיים של בן אדם?
"גם כשאתה מתעסק בזירה, נניח סוריה לצורך העניין, אתה מגיע לליווי של אנשים שמשפיעים על המקומות האלו, והליווי של האנשים מביא אותך גם להיכרות. אם זה מפקד יחידה, אז ברור שאם אתה מלווה אותו ברמה האינטימית - אתה לא תדע רק איך הוא מנהל את התרגיל. ולפעמים, אגב, יש לזה גם חשיבות לא מעטה. עימאד מורנייה למשל, לפי פרסומים זרים, חוסל בגלל יפהפייה בדמשק, שבעקבותיה הוא נסע לשם".
החיסול של מורנייה ב-2008 יוחס לישראל בכלי תקשורת זרים, ולאחרונה אישר מי שהיה ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, כי ישראל עומדת מאחורי המעשה: "אפשר להודות בכך שלפני 16 שנה חיסלנו את רב-המרצחים הגדול ביותר, המתועב ביותר, הנבזה ביותר שהיה להם אי פעם, שבנה את כל הצבא של חיזבאללה".
ויבנה נזכר: "המעקב אחריו בשעתו נולד בגלל שהוא היה הדמות הבכירה של חיזבאללה. לכאורה, לחייו הפרטיים לא הייתה חשיבות של ממש - ברגע מסוים נוצרה ההבנה שבדמשק קיימת ההזדמנות. ואם אכן הפרסומים נכונים, הנה משהו שהוא לגמרי פיקנטי נהפך למשהו מבצעי. הרבה פעמים אתה גם לומד כתוצאה מהליווי הצמוד הזה גם על תפיסת העולם שם, על איך הם מנהלים את המשפחה שלהם, איך מתנהלים החיים במקום הזה. כשאתה נוגע בחיים ברמה המאוד אישית, זה מוסיף הרבה ידע חיוני".
עד כמה הגמישות בבחירת הטכניקה היא גדולה וכמה המודיעין הוא זה שבסופו של דבר זה שנותן את הטון?
"המודיעין בהחלט קובע פה המון. הוא מאפיין את המיקום ואת המאפיינים הסביבתיים ומאפיין גם השאלה החשובה - כמה זמן יש לך כדי לבצע (את החיסול, י"כ.). המודיעין גם מגדיר את מידת הוודאות - כלומר, כמה באמת אנחנו בטוחים שהיעד נמצא שם - וזה מקרין על צורת הביצוע". והוא מספק דוגמה טרייה, בהישענות על פרסומים זרים: "מכשירי הקשר לא יתפוצצו אם לא הכנת את זה מראש".
וכך הוא מתאר את התהליך: "אתה נמצא באיזשהו משולש שמורכב ממודיעין, מגורם התקיפה ומחקר ביצועים. ואז אתה מנסה לראות, לאור מתווי התקיפה האפשריים, מה הם הביטויים האפשריים של כל אופן תקיפה. אתה בוחן את חקר הביצועים בשני מסלולים: גם הפגיעה ביעד וגם הנזק האגבי. אלו חישובים שנערכים בפרקי זמן של שעות בודדות לפעמים. יש טרפת לפעמים, ובטח כשידיעת זהב מגיעה. אבל אלו נוהלי עבודה מוכרים".
הגענו לימים יפים עם היכולות המודיעיניות שמאפשרות לנו היום לדעת בדיוק אם איסאמעיל הנייה או מישהו אחר ישן בחדר X או בחדר Y. ספר כמה שאתה יכול קצת על מאחורי הקלעים של יכולות איסוף המודיעין האלה, המדוקדקות נורא
"כשאתה אוסף מודיעין למבצע מדובר בדרישות מאוד פרטניות. אם במודיעין באופן כללי אתה עוסק בתמונה גדולה יותר ובשאלות גדולות יותר, במודיעין לפני מבצע אתה עוסק בשאלות שהן טקטיות לחלוטין, כמו עובי הקיר או באיזו פינה בחדר תשב הדמות שאתה רוצה לפגוע בה, אם היא תלך ברגל או ברכב וכמה זמן זה ייקח. אתה מפעיל באופן טבעי את כל אמצעי האיסוף האפשריים. אותו גורם שמתחיל לבנות את היעד עושה זאת לאורך זמן, וכשמתקרבים לביצוע הוא יתדרך בצורה פרטנית, בצורה של שיחות ועידה עם גורמי האיסוף - אם למשל יש כטב"ם בשמיים, הוא בודק את הנסיעה של היעד ואתה תהיה עם הכטב"ם עד ביצוע".
כשיש לך מטרה על הכוונת, כמה זמן יכול להימשך המרדף המודיעיני אחריה?
"זה נמשך לפעמים שנים. אתה בודק את הנתונים ואתה משלים ומשלים ומשלים. יש נקודה שבה אתה עובר למודל מבצעי - אומרים לך 'תקשיב, בשבוע הקרוב זה יכול לקרות'. אתה בודק אם יש לך מודיעין מספיק ושולח קצין מודיעין לעשות לך השלמות. כשזה כבר עובר לרזולוציה של כמה שעות, אתה יורד לדיאלוג יותר ישיר עם גורמי האיסוף. ברגע שאתה עובר למוד של חפ"ק, לקראת ביצוע, כבר יש יומן מודיעין שמתנהל במקביל ליומן המבצעים".
כמה אתה ניזון מטעויות? כמה אתה חי על פוקסים?
"הפוקסים הם בעיקר כשיצא לך יותר מדי טוב. רצית לתקוף גורם אחד וקיבלת עוד גורם אחר, אז יצא לך טוב. מצד שני, אם הגורם שלך עשה טעות, משהו לא צפוי, תמיד אפשר לשנות. אבל זה לא באמת נפוץ".
להתכונן לחיסול זה קצת לחפש מחט בערמת שחת. במקרים כאלו, כמה אתה תלוי בנבירה בתוך השחת הזו - ביכולת להסתכל מלמעלה על המון מידע שכזה ולזהות ישר את החוד של המחט שינצנץ לך בעין?
"איסוף המודיעין תמיד מורכב מאנשים שמסתכלים על התמונה הכללית ועוזרים להצביע על מי אותם גורמים שכדאי להפוך אותם למטרות בסדר. במקביל להם נמצאים גופים שיודעים לקחת מחט ומפתחים אותה עד לרמה של תקיפה. זה התפקיד שלהם והם לא בהכרח יהיו מומחים לכל תורת הלחימה של חיזבאללה, נגיד, אבל הם יהיו מאוד מאוד חזקים בהבנת ההתנהלות והמאפיינים של המטרה כדי להביא אותה לרמת תקיפה. זה בעיקר ברמה הצבאית - איך לעבוד עם גורמי האיסוף והגורמים הצבאיים ולסייע להם. כשמגיעים כבר לשלב התקיפה, אז מי שיוביל זה הצוות המודיעיני הנרחב יותר".
אריק ברבינג (האריס) היה בעברו ראש מרחב ירושלים ואיו"ש בשב"כ. כשאני שואל אותו על רמת המודיעין שדרושה כדי להוציא לפועל חיסול, הוא משיב: "אתה לומד שגרה של התנועה שלו עם בני המשפחה ונסיעות קרובות. אתה לומד הרבה מאוד מהשגרה המשפחתית בעיקר. אני בסוף רוצה להכיר את הבן אדם לפחות כמו שהוא מכיר את עצמו. היום התנאים לכך הם טובים יותר, בין היתר בגלל הטכנולוגיה - אבל אני לא אומר שהכול רלוונטי. כל המידע נאסף ועובר עיבוד, זה המקצוע של האנליסטים, של מנתחי המידע".
"אנחנו בעולם של עודף מידע, לכן החוכמה היא באמת לזקק מתוך ים המידע. יש היום יותר סנסורים, יותר יכולת לאסוף, אז החוכמה היא באמת למקד מה שרלוונטי. זה לא רק האנליסטים, אלא גם מערכות מחשב מתוחכמות שיודעות לבצע עיבודים שמקצרות לי את הזמן ומאפשרות לתת לי תוצאות מדויקות יותר".
"כאשר אנחנו נמצאים במלחמה יעדים מתנהגים אחרת, מתנהגים במוד של חירום, והם יותר קשים לאיתור ולסימון", הוא מדגיש. "מצד שני, בן אדם זה לא דבר מושלם, הוא גם צריך לנהל את הארגון ויש לו אילוצים לעיתים. לפעמים אפשר לנצל מצב מלחמה כדי לייצר לו אילוצים, איזשהו גירוי כזה או אחר. גם במצב של זהירות גבוהה ניתן לייצר 'מלכודת דבש', נקרא לזה, ואם אני ערוך כיאות עם היכולת המבצעית אני יכול בסופו של דבר להגיע לתוצאות טובות. במצב כזה גם לומדים טוב יותר את השגרה, את הסביבה, ומייצרים יותר ידע שמאפשר בסופו של דבר להגיע למי שצריך להגיע אליו, ולקבל אישור מהיר יותר לביצוע".
יש כטב"מים ויש מטוסים, והרבה כלים אחרים. כמה הגמישות בבחירת הטכניקה היא גדולה - וכמה המודיעין הוא זה שבסופו של דבר זה שנותן את הטון?
"המודיעין יכול לומר שבן אדם נמצא במקום כלשהו, שאני יודע לומר שאם לא נוריד שם פצצות משמעותיות או מיוחדות, הפגיעה בו תהיה חלקית. קרה לנו העניין הזה ברצועת עזה בזמנו, כשניסינו לפגוע בהנהגת חמאס: הורדנו פצצות חלשות יותר, זה גרם לקריסת הבניין אבל לא פגע במסה הקריטית של ההנהגה וחלקם יצאו מזה בחיים. כאשר היעדים הם מורכבים, אתה נערך עם מגוון כלים ושיטות כי אתה לא יודע מה תציע לך ההזדמנות והבחירה באמצעים נעשית על פי זירה. אבל לאורך זמן אתה יכול גם להחליף כל מיני תצורות מבצעיות שבסוף אתה תגיד 'הוא נוסע עכשיו במכונית - אז עכשיו נפעל עם טיל ולא עם חצי טון'".
כמה אתה ניזון מטעויות? כמה אתה חי על פוקסים?
"אני אוהב שעושים טעויות, רק שאני אוהב אותן כאשר יש לי גם את היכולת לשנות את התוכנית המקורית שלי. צריך פה גמישות רבה מאוד. טעויות נובעות לפעמים מביטחון עצמי או מבן אדם שחושב שהוא יעשה עכשיו שבירת שגרה וזה יגרום להיעלמות שלו מפני אלה שמחפשים אותו. אם אתה מכיר את היעד שלך, אז אתה כבר מבין איזה דברים הוא עושה".
יתרון נוסף, הוא מסביר, טמון בעולם הדיגיטלי הנוכחי: "אנחנו מוקפים באמצעים חכמים והכול תחת העולם של ה-IOT, האינטרנט של הדברים - הכול מחובר עם הכול. כך שגם אם אני ראש ארגון טרור, כדי להעביר הנחיות ופקודות אני איאלץ מטבע הדברים להשתמש במגוון רחב מאוד של אמצעים. אני יכול לעשות את זה גם באמצעות שליחים, בני אדם, שגם הם נוגעים באמצעים האלו - וכאן אני אוסיף שיש לנו את בית הספר הגדול ביותר בעולם שנקרא 8200".
"אם אתה עושה ניתוח של כל המעגל הזה שמסביב ליעד, אתה יכול לבנות תמונת מודיעין גם אם אותו יעד מנותק לגמרי, ואפשר לעשות את זה דרך כל מה שאתה רוצה", הוא מסביר. "אם קיימת חריגה מהשגרה ניתן להבין להבין מה החריגה הזאת ומדוע היא קיימת. יכול להיות שמבחינתי תהיה פה הזדמנות מבצעית או מודיעינית - ודווקא שינוי כזה או אחר מלמד לפעמים על תקלה חמורה יותר", הוא מסכם.
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv