חיילת לדוגמה: בסוף שנות השישים, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, שורה של סלבריטאים חדשים הצטרפה לתרבות הישראלית: אלופי צה"ל. חברי המטה הכללי הופיעו במדורי הרכילות, באירועים הכי נוצצים, ועל פוסטרים שנתלו בבתי הספר ובחצרות הבתים. כך יאה למי שהביא את הניצחון הגדול. היום, מעט מאד אנשים מכירים באמת את חברי המטכ"ל, וסקר רחוב שישאל מיהו אלוף פיקוד צפון או ראש אמ"ן ייתקל במעט תשובות נכונות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ואולם, החל מהשבוע הזוהר וההערצה חזרו למדי החאקי: נועה קירל התגייסה, ואחרי דקה אחת בבקו"ם הפכה כנראה לחיילת הכי מפורסמת בצה"ל, לא כולל את הרמטכ"ל כוכבי. טוראית קירל זכתה לסיקור ולתשומת לב שמחזור גיוס שלם של יחידות קרביות לא זוכה לו, אבל אפשר להבין זאת. כפי שמצלמים אותה בקניון ובשדה התעופה, ודוחפים מולה מיקרופונים בהפקות אופנה והופעות, כך עושים גם בצבא – הרי זהו צה"ל שלנו, שבו כולם מכירים את כולם, ותמורת חיוך ותמונה בחאקי אפשר לסדר גם לחיילת מסלול VIP.
לא אופתע אם בסוף היום הראשון שלה בטירונות תקרא לה המפקדת לשיחה אישית ותבקש סלפי, שיהיה מה להראות לחבר'ה. בואו נודה כבר עכשיו - כנראה שהחיילת הטרייה לא תתרום המון לביטחון ישראל, לא בחזית ולא בעורף. כמו כוכבים לא מעטים לפניה, היא "תעשה צבא" בתנאים שחיילים רגילים לא מסוגלים לדמיין שהם קיימים: חופשות ארוכות, יחסים מיוחדים עם המפקדים ואפשרות להרוויח המון כסף.
חייה לא יעצרו לשנתיים-שלוש, היא לא תבכה בטלפון להורים שאין לה שעת ת"ש, ואף אחד לא ייסע לבקר אותה בקצה המדבר עם קצת אוכל מהבית. יש כאלו שמתעקשים שזה לא בסדר. "מה עם צבא העם? איפה צה"ל שבו כולם שווים?", ישאלו. לא נעים לומר, אבל המושגים האלו קיימים בעיקר בראשם של אנשים שלא יודעים מה קורה היום בצבא.
במציאות שבה רוב בני ה-18 בישראל לא מתגייסים מסיבות שונות (לרוב על פי חוק), ליד המושג "צבא העם" צריך להוסיף כוכבית ענקית. ולגבי השוויון בשירות - צה"ל מאתר, משקיע ומטפח צעירים עם נתונים גבוהים והתאמה לתפקידים חשובים, ואת אלו עם הנתונים הנמוכים הרבה יותר קל לו לשחרר.
ובכל זאת, עם כל הביקורת המוצדקת על הפסטיבל המוגזם (מישהו זוכר אחת, נעמה יששכר?) סביב הגיוס של נועה קירל, אני דווקא מרוצה שהכוכבת הצעירה מתגייסת, אפילו שהיא זוכה למגה הנחת סלב: לא מזמן התפרסמו נתוני הגיוס, ושוב גילינו שהמוטיבציה והנכונות להתגייס ממשיכות לרדת. תארו לכם שנועה קירל, שאם נאהב את העובדה הזו או לא היא בת ה-18 הכי מפורסמת בישראל, לא היתה מתגייסת – איזה מסר היה עובר במקרה כזה? הרי לא חסרות דוגמאות בעבר הרחוק והקרוב של ספורטאים, זמרים וכוכבים שהחליטו שצבא זה לא בשבילם והמשיכו את הקריירה שלהם כאילו כלום.
אז נכון, לא צריך לשבח את נועה קירל ולהודות לה על כך שהיא עשתה את חובתה והתגייסה לצה"ל, ממש כפי שלא צריך למחוא לה כפיים על כך שהיא משלמת מיסים כחוק - אבל, כאמור, אנחנו חיים בחברה שאפילו הדברים האלו לא מובנים מאליהם, ונחמד לראות דוגמה חיובית. אחרי הפיאסקו של המטוסים שטבעו בהצפות, אחרי הסערה סביב השירות של בנות בשריון ואחרי הביקורת הקשה על המוכנות למלחמה – בצה"ל רצו השבוע קצת יחסי ציבור חיוביים. זה בדיוק מה שהם קיבלו, וככה אנחנו צריכים להביט בגיוס של נועה קירל: יחסי ציבור טובים. לא פחות, אבל גם לא יותר.