עשור לחיסול המסתורי שהדהים את העולם: תמונות כאלה העולם לא ראה קודם לכן. תיעוד שנקלט ברשת מצלמות שהסריטה בזמן אמת מבצע התנקשות של ארגון ביון בארץ זרה, וחשפה לעולם רגע אחרי רגע את מה שנראה כמו לקוח מסרט הוליוודי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עשר שנים עברו מאז חיסולו המסתורי של מחמוד אל-מבחוח בדובאי. מבצע התנקשות שבו השתמשו בדרכונים אמיתיים של ישראלים עם אזרחות כפולה, שהסוכנים הרבים שהופעלו נלכדו במצלמות, ולמרות שישראל מעולם לא קיבלה עליה אחריות על המבצע, לעולם ברור מי עמד מאחוריו.
על המבצע הזה, שזכה לכינוי "מסך פלזמה" כולם שמעו, אבל את האיש שסומן כמטרה רבים בציבור הישראלי וגם הפלסטיני לא הכירו. ב-2004, אחרי שעז א-דין שיח' ח'ליל, שהיה אחראי לקשר בין חמאס לאירן חוסל, אל מבחוח יורש את מקומו. אל מבחוח ידע שהוא על הכוונת לאחר ששרד כמה ניסיונות חיסול, והתנהל בחשאיות.
אל מבחוח עלה במעלית יחד עם מי שיהיו המחסלים שלו, שעות לאחר מכן
בינואר 2010 מגיע אל מבחוח לאיחוד האמירויות שהיה עבורו תחנת מפגש נוחה. מקום קרוב לאירן, שאליו מגיעים בכל יום אלפי אנשי עסקים מכל רחבי העולם, ושבו הוא יכול היה לקיים שם פגישות מבלי למשוך תשומת לב. או כך לפחות קיווה.
"מגיעה ידיעה לאותו ארגון ביון שעוקב אחריו באמצעים היומינטיים אבל בעיקר באמצעים אלקטרוניים", מספר ד"ר רונן ברגמן, מחבר הספר 'השכם להורגו', "החמאס טוען בדיעבד שפרצו לו לאימייל, ולכן יכלו לראות את כרטיסי הטיסה שהוא הזמין, מגיע לאותו סיבוב, לפגוש אנשי חמאס, לפגוש בנקאים שקשורים לאירן. כל העניין הוא, בתור התחלה, להתמקם בכמה מלונות, לחכות לו בכל המלונות האפשריים שהוא יהיה בהם".
בשעה 15:00 אל מבחוח נוחת בדובאי עם דרכון פלסטיני מזויף בשם מחמוד עבדול ראוף מוחמד. ב-15:24 הוא מגיע לצ'ק אין של מלון "אל בוסתאן" בדובאי ומזמין חדר. אל מבחוח לא מודע לכך שהוא מלווה באנשי יחידת הביון.
הוא עולה במעלית ויחד איתו נמצאים שני "טניסאים", אחד מהם מרכיב משקפיים ושפם מודבק, והם עוקבים אחריו עד שרואים אותו נכנס לחדר 230. את המידע על מספר החדר הם מעבירים ליתר אנשי היחידה.
ב-16:23, עוזב אל מבחוח את המלון מלווה בצוות מעקב. ארבע דקות אחר כך, סוכן בשם פיטר מזמין את חדר 237, שנמצא מול חדרו של אל מבחוח.
השאלה היא איך בקשה ספציפית של חדר 237 לא מעוררת שאלות. "נדמה לי שהטקסט המדויק היה 'הייתי פעם בחדר הזה ויש בו נוף נחמד' או משהו מהסוג הזה", אומר ברגמן.
את מפתח החדר שקיבל, פיטר מעביר לאדם בשם קווין שנמצא בלובי ויוצא מהמלון. פיטר סיים בזאת את תפקידו במבצע.
המחסלים נכנסים לחדר של מבחוח - וממתינים לו בדממה
בשעה 16:45 קווין ואישה נוספת עולים לחדר 237, ושם הם מקימים את חפ"ק המבצע. ב-18:30 ארבעת המתנקשים מגיעים למלון ועולים גם הם לחדר. שעה וחצי אחר כך הם משתמשים במכשיר מיוחד כדי לשכפל את כרטיס הכניסה האלקטרוני לחדר של אל-מבחוח, מתמקמים בפנים, ומחכים לו בדממה.
ב-20:24 אל-מבחוח חוזר למלון, עולה במעלית ונכנס אל חדר 230. המתנקשים מתנפלים עליו, ולפי פרסומים זרים מחדירים רעל לגופו בדרך שלא משאירה סימנים ונראית כמו מוות טבעי.
בדקות הבאות מחכים המתנקשים בחדר כדי לוודא סופית שאל מבחוח איננו עוד בחיים. ואז הם מלבישים אותו בפיג'מה ומשכיבים אותו במיטה, כך שייראה כאילו הלך לישון.
ב-20:44 המתנקשים עוזבים את החדר אבל דואגים לסגור מבחוץ את שרשרת הדלת הפנימית כדי שלא לעורר את חשדם של עובדי הניקיון. בשעה 22:00 הם כבר נמצאים על המטוס, בדרכם הרחק מדובאי.
"מעטים מאוד האנשים שנושאים בתפקיד של מתנקש", אומר מישקה בן דוד, לשעבר בכיר במוסד. "אלה אנשים מאוד מאוד מיוחדים ביכולות שלהם, במידור הפנימי שהם עושים אצלם וביכולות ההדחקה".
17 שעות אחרי החיסול, בשעה 13:30 בצהריים, אל מבחוח לבוש בפיג'מה מתגלה במיטה בחדר 230. במבט ראשון מדובר מבצע נועז מתוחכם ומושלם. אבל אז מפקד משטרת דובאי מקבל טלפון מחמאס שמבשר לו שאל-מבחוח נעלם והוא פותח בחקירה.
לא רק החיסול עורר סערה: השימוש בדרכונים זרים יצר משבר דיפלומטי
מלבד ההתנקשות עצמה שעוררה סערה תקשורתית ברחבי העולם, ככל שעברו הימים וראש משטרת דובאי חשף את השימוש שעשה ארגון הביון בדרכונים זרים מבריטניה, אירלנד, צרפת וגרמניה, נוצר גם משבר דיפלומטי - שבשיאו נציגים ישראלים באוסטרליה ואנגליה גורשו.
הכניסות המרובות לדובאי באמצעות הדרכונים הזרים הם שאפשרו לדחי חלפאן, מפקד משטרת דובאי, להצליב את רשימות הנכנסים לארצו וכך לגלות את 27 החשודים שתמונותיהם פורסמו. אבל הפרקטיקה הזאת של שימוש בדרכונים זרים לא אמורה להפתיע אף אחד.
"זה שלא השתמשו בדרכונים מזויפים - זו הנקודה היחידה שאני חושב שהיא לקויה", אומר בן דוד, "להיכנס לרוב מדינות ערב עם דרכון ישראלי זה בלתי אפשרי ולכן חייבים להשתמש בדרכון זר. זיוף של דרכונים זרים, בעיקר מערביים או אירופיים, זה היום משימה כמעט בלתי אפשרית. אני מניח שזה מה שהוביל את מי שהחליטו להשתמש בדרכונים של אנשים קיימים".
מעבר לשערוריית הדרכונים, עולה השאלה: איך ייתכן שארגון כל כך מתוחכם ומקצועי לא לקח בחשבון שכל המבצע יתועד במצלמות האבטחה?
ההתנקשות האחרונה בקאסם סולימאני הציתה שוב את הדיון על מדיניות החיסולים. עד כמה הרג של אדם אחד יכול להשפיע על המלחמה בטרור? האם התנקשות היא כלי נשק לגיטימי של מדינות? וכיצד אפשר להבטיח שחיסול לא יגרום לנזק שיעלה על התועלת?