"לא הייתה שום אמפתיה": הפגנות הנכים שהתקיימו השבוע בתל אביב על רקע ניסיון ההתאבדות של איציק סעידיאן, לא נתנו לשופטת המחוזית בדימוס, דליה גנות, מנוח. אמש (רביעי) סיפרה במהדורה המרכזית כיצד ישבה כשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב כשנכי צה"ל, בהם גם הלומי קרב, ערערו בפניה על החלטות ועדות השיקום של משרד הביטחון; שיתפה כיצד למרות הסיפורים המזעזעים, הכול נותר על כנו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"ביום כזה הייתי שומעת משהו כמו 40 ערעורים, ואלה היו ימים קשים בצורה בלתי רגילה – לא ברמה המשפטית, אלא ברמה הנפשית", אמרה השופטת גנות. "אני נחשפתי לסבל מזעזע – לחוסר אונים ולתחושת השפלה של העותרים. אתה רואה אנשים מבוגרים בוכים, בוכים ומספרים איך התנהגו אליהם בוועדה"
השופטת גנות סיפרה עד כמה מבישות היו השאלות שנשאלו הלוחמים לשעבר ואף תיארה כיצד התעקשה הוועדה לנבור בעבר הרחוק שלהם. "לא הייתה שום אמפתיה מצד חברי הוועדה למצב שלהם", הבהירה.
השופטת גנות התייחסה בדבריה למורכבות הכרוכה בהתמודדות של פגועי הנפש. "יש דברים שאתה פשוט זוכר. אחד מהם אמר לי: 'הרגשתי שאונסים אותי שם'. השאלות היו חודרניות ולא לעניין – לרבות יחסי מין שלו עם אשתו והאם יש לו מאהבת".
גנות, שהייתה שופטת מחוזית מוערכת, ותיקה ומנוסה, העידה כי התנהגותם של נציגי המדינה, אז כמו היום, מקוממת. "כשהתחלתי לשמוע את הנכים עצמם התבררה איזושהי תמונה שבוועדה בכלל לא רצו לראות. לא נתנו להם לדבר ואני אפשרתי להם לדבר. מהר מאוד התחלתי לקבל את הערעורים והייתי מתקנת אחוזי נכות".
גנות הדגיש שבוועדה כלל לא אהבו את גישתה. "ראשי הוועדות פנו אליי וביקשו להיפגש איתי", שחזרה. "הם כתבו לי במכתב שאני לא מבינה שיש גם שיקולים כספיים, ושמרבית הפונים רוצים לחיות על חשבון המדינה ולכן הם מגזימים ולכן הם לא אומרים אמת. הם כתבו לי כי 'מעולם לא היה מצב שהתקבלו כל כך הרבה ערעורים'. אני אפילו לא עניתי על המכתב הזה".
בסיום דבריה אמרה השופטת בדימוס: "אני הופתעתי שחלפו למעלה מעשר שנים מאז שאני דנתי בתיקים האלה ושום דבר לא השתנה. ועל מי אתם חוסכים פה? על חיילים ששילמו מחיר כבד מאוד על מנת להגן עלינו, ועליהם. מה שקורה זה שכל פעם היו ממנים איזו ועדה, שהיא שם קוד העלמת דברים.