צבא ההגנה לפנסיה? בבסיסי צה"ל חותרים למגע עם האויב, אבל בקרב הזה, הכלכלי והתקשורתי - כמעט כלל אלופי צה"ל בעבר ובהווה סירבו לקחת חלק. לבסוף, מצאנו כמה קצינים אמיצים שהסכימו לדבר על הנושאים שהצבא מתאמץ להשאיר בצד: המשכורות, תנאי אנשי הקבע והפנסיות כמובן.
תנאי משרתי הקבע הפכו מזמן למוקד של לא מעט עיניים ביקורתיות במשרד האוצר, ובעיקר של הציבור הרחב. כרטיס המועדון הוא סממן קטן לתנאים משופרים שכוללים שכר גבוה מהממוצע במשק, גם מהמגזר הציבורי, פרישה מוקדמת בגיל 46, פנסיית גישור - ויש עוד.
בשבועות האחרונים הפנסיות הצבאיות עלו שוב לכותרות - לאחר שבג"ץ רמז כי התוספת שנהג הרמטכ"ל להעניק כמעט לכל הפורשים אינה חוקית. הביקורת הנוכחית רק החריפה כשהתברר שהצבא נלחם על שכר הפנסיונרים, אבל ויתר בינתיים על הגדלת שכר לקצינים צעירים או לחיילי חובה. כדי להתחיל להבין את הביקורת, כדאי להציץ בטבלאות השכר.
הפער בין המשכורת של קצין קבע צעיר לבין סא"ל
קצין קבע צעיר יתחיל עם שכר של 9,780 שקלים, סא"ל בן 40 - 32,269 שקלים ואלוף בן 52 יקבל 67,481. זהו שכר גבוה מקציני המשטרה או מאלו בשירות בתי הסוהר.
שכר הנגדים - יתקרב ל-25 אלף רק קרוב לפרישה
שכר הנגדים בצה"ל צנוע יותר: יתחיל עם 8,825 שקלים ולקראת פרישה יתקרב ל-25 אלף. השכר הוא רק חלק. אחרי 2004 הצבא נאלץ לנטוש את הפנסיה התקציבית, ששולמה כולה מתקציב המשרד - ועבר לצוברת. שם איש הקבע מפריש מדי חודש משכרו, אבל במקביל לחיסכון ולהקלה על התקציב, הצבא מצא דרך עוקפת לתגמל את אנשיו והחל לחלק תוספות לפורשים - לדוגמה, פנסיית גישור לפורש הצעיר עד שיגיע לגיל 67.
כך נראה הפער בין המגזר הפרטי לצה"ל
כדי להבין את הפער רצוי לעבור למספרים. לקחנו שני צעירים בני 34 עם שכר ברוטו של 22,00 שקלים - אחד קצין בקבע, השני במגזר הפרטי. איש המגזר הפרטי יעבוד 43 שנים בערך, יפרוש ב-67 עם קצבת פנסיה שצבר בסך 29 אלף שקלים ברוטו. קצין הקבע יעבוד רק 25 שנים, השכר שלו יטפס עד כמעט 48 אלף שקלים ברוטו ובגיל 46 כשיפרוש, הקצבה שלו לפנסיה - זו שצבר בעצמו כולל גישור ותוספת הרמטכ"ל תהיה כמעט 23 אלף שקלים.
בחישוב עבור כל חודש שירות, פנסיית פורש מצה"ל שווה פי 15 מפורש של שירות המדינה. למרות מעבר הפנסיה, שווי הפנסיה של איש קבע בצוברת למדינה עומד על 3,836,971.
אתה יודע שאף קצין בכיר לא רצה לשבת פה במקומך?
"לא", משיב תא"ל יוסי מצליח.
למדנו באותו בית ספר, אותה שכבה, אותה כיתה. אתה יכול לצאת לפנסיה מחר עם כמעט 70% מהסכום, אני אצא לפנסיה בעוד 20 שנה.
"את מרבית חיי ביליתי מבלי לראות את המשפחה. שבתות, חגים", משיב תא"ל מצליח, ראש חטיבת סגל באגף כוח אדם. "אנחנו צריכים צבא חזק, אנחנו צריכים צבא איכותי, והוא יוכל להיות אך ורק עם משרתים איכותיים. ובאתגר בלהשאיר את הטובים יש כמה דברים, ואחד מהם זה הסיפור הזה של הפנסיות".
כשהלכת לצבא היה לך בראש 'אני הולכת להישאר בצבא קבע, זה יהיה הרבה שנים עכשיו?
"מה פתאום", עונה סא"ל קרן וייס, ראש ענף פרט, גם היא מאגף כוח אדם.
מה חשבת, שנתיים וזהו?
"הייתי בטוחה ששנתיים - אולי קורס קצינים, קצת לנשמה, להתפתח, לגדול, וזהו".
במה התאהבת?
"ביכולת הזאת שלך להשפיע על הרבה מאוד אנשים, ולהיות חלק ממשהו שהוא הרבה יותר גדול ממך".
סגן אלוף וייס, בת 37, היא נשואה ואם לשלושה ילדים קטנים. בעוד כמה שנים תהיה ככל הנראה פנסיונרית בעל כורחה. לפי השיח הציבורי, היא תיחשב לאחת המסודרות - אבל היא לא ידעה שהיא כזאת.
כמה פעמים הסתכלת לאורך הדרך על התנאים, על השכר, על הפנסיה, ואמרת: "כדאי לי להישאר, מעבר לציונות?"
"אין לי מושג ואני אומרת את זה באמת. אין לי שמץ של מושג מה הפנסיה שלי, יותר מזה אני אגיד לך, את תלוש השכר שלי כנראה רק אלעד בעלי מכיר ממש טוב. פחות מעניין אותי".
אצל קרן בבית מצאנו עוד סגן אלוף וייס - אלעד וייס, ראש ענף אחזקה בפיקוד הדרום. כך שאצלם אולי הפנסיה והתוספות יהיו כפולות, אבל גם הקושי.
אתם מתבלבלים במכוניות לפעמים?
"לא", עונים שניהם, וקרן מסבירה: "אנחנו אף פעם לא יוצאים ביחד או מגיעים ביחד, אז אין בלבול". בעלה אלעד מפרט: "הסיטואציה שראית היום, ששנינו נמצאים באמצע שבוע מיום ראשון עד יום חמישי באותו רגע נתון בבית, זו סיטואציה שלא קיימת".
קרן מדגישה: "אני צריכה לצאת מהבית כל יום בסביבות שש בבוקר. יכולים להיות ימים בלופ שלמים שאני אפילו לא פוגשת את הילדים". "יש לנו 'כיפים', אתה מכיר את זה?", מרחיב אלעד. "כשאתה מגיע, אחד נכנס, אחד יוצא? כי אם נגיד היא מגיעה בשעה נורמלית, אז אני חוזר לעבוד. והסבתות... ראויות לציון".
איך קובעים איפה לגור כשאתה לא יודע איפה תהיה עוד מעט?
קרן: "אנחנו לא יודעים. אנחנו נעים ונדים":
היום היא משרתת בבסיס הקריה בתל אביב, זה שנתפס כסמל לחיים הטובים הצה"ליים. אבל כמו רוב הקצינים פה, גם קרן עברה קודם בין שלל בסיסים - רחוקים ורחוקים יותר. היא שילמה מחיר כבד לאורך הרבה שנים, מחיר שמחדד את ההבדל בין עובד למשרת. "תראה, בשומר החומות, כשאתה לא יוצא הביתה 20 ימים, או בצוק איתן, כשאתה לא מגיע הביתה, זה להיות בהיריון ביחידה סגורה עם שבת רביעית שסוגרים", היא נזכרת.
וזה לא נעצר שם: "הבן שלי בן שנה, מתחיל ללכת, ואני לא רואה את זה - אני מקבלת סרטון בערב מההורים שלי שמצלמים אותו הולך. אף אחד לא בא ושואל אותי אם קשה לי או מתאים לי, או היום דווקא זה נוח לי. אני לא באה לספר כמה החיים שלי מורכבים, זו הבחירה שלי".
סא"ל וייס: "לפעמים קצת ממהרים לשפוט"
את זה הם לא מבינים, אלה שמסתכלים ומעבירים ביקורת?
"אני חושבת ששוכחים קצת. אני חושבת שלפעמים אנחנו קצת ממהרים לשפוט, ממהרים לכתוב".
פנסיית גישור - למה צריך את זה?
תא"ל מצליח משיב: "אנחנו לא היחידים שיש להם פנסיית גישור. כשאתה רוצה אדם שישקיע את כל חייו בצבא, ויהיה במקום התובעני הזה וכשאתה משחרר אותו בגיל מסוים, אז אתה רוצה לפחות להבטיח לו רווחה מסוימת בפרישה".
ויש את תוספת הרמטכ"ל, תוספת שנולדה בשנת 1961 ואפשרה לרמטכ"ל להגדיל את הפנסיה של הפורשים "אם היה סבור שקיימות נסיבות כלכליות או אחרות שמצדיקות זאת". הרמטכ"לים, לא תופתעו, סברו שקיימות הרבה נסיבות, וחילקו את הכסף שלנו כמעט לכל הפורשים מצה"ל.
"זה היה אמור להיות משהו מיוחד, ונוצר מצב ש-98% קיבלו את ההטבה הזאת", מסביר ד"ר יצחק ספורטא, מרצה באוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי. "אני מרחם על שני האחוזים האלה שאומרים: 'וואלה, איך דפקו אותנו, איך רק אנחנו לא קיבלנו'. הצבא נורא משחק עם הציבור. לפעמים יש אנשים ששואלים האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה".
ברגע שבג"ץ פקפק בחוקיות תוספת הרמטכ"ל נחשף כוח ההרתעה של צה"ל: הרמטכ"ל כוכבי התערב מיד, הממשלה התחייבה לחוקק חוק כדי שהצבא יוכל להמשיך ולשלם את התוספת לפנסיונרים - סכום שמוערך בכמעט 4.1 מיליארד שקלים לשנה. אבל הפעם זה לא עבר בשקט: הרשתות געשו, המטכ"ל זכה לכינוי ועד עובדים כוחני - והיו שיצאו להפגין במחאה על הניצחון בקרב הפנסיה.
מצליח משיב על הטענות: "הגענו למצב שבו מרבית האנשים שעושים עבודה קשה מאוד, ואי אפשר להבחין ביניהם, בין הקרביים, לוחמים ותומכי הלחימה, כי זה מארג גדול מאוד של אנשים שבסוף משרת את המשימה". ד"ר ספורטא עוקץ: "אני שונא את התחכום הזה, שבו מערכות גדולות וחשובות ומתוקצבות משתמשות בתחמון שלא הייתי מצפה מבסטיונר לעשות. זה מעליב אותי כי אני אומר: רגע, האנשים האלה, הם מחזיקים מעצמם, הם מחזיקים בעמדות מאוד בכירות, ובסופו של דבר הם דואגים גם לכיס של עצמם".
ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, סותר את טענות הצבא: "יש כלכלנים, יש משפטנים, יש פקידים שפורשים בגיל 46, ואין שום הבדל משמעותי אם הם שירתו בצבא או במשרד האוצר, או במשרד המשפטים, ובוודאי הם יכולים להשתלב בקלות בשוק האזרחי, ולהמשיך לעבוד. הציבור רואה שהצבא מחליט למעשה בשביל עצמו מה יהיו הפנסיות. השאלה היא כמה הפנסיות צריכות להיות גבוהות יותר מאשר במקומות אחרים - פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה? אני חושב שאף אחד לא יכול להצדיק פער של פי 15".
תא"ל מצליח: "שודדי הקופה הציבורית ונהנתנים - תיאורים שכאבו לי"
איך מרגישים לובשי המדים שהפכו למטרה?
תא"ל מצליח מסביר: "התיאורים שכאבו לי גם ברמה האישית, נהנתנים, שודדי הקופה הציבורית - נו באמת. תסתכלו רגע על מסלול השירות של הרמטכ"ל ותגידו אם זה נהנתנות". גם סא"ל וייס מודה: "זה לא נעים. זה גורם לך לחשוב, אולי עדיף שאני אעבור בבית ורגע אפשוט את המדים, ואחליף לבגדים נוחים יותר כדי שאני אקפוץ לסופר רגע. ואתה צריך להבין, המדים שלי הם מושא גאוותי".
להוריד את המדים כי אנשים אחרים יצביעו ויגידו: הנה קצינה שלא עבדה מספיק מאוחר היום?
"כי לא בא לי להיכנס למקום הזה של השיפוטיות הזאת, של קלות הדעת, וכן, גם למשפטים כאלה".
רב סרן גל איילון הוא ההגדרה ההפוכה לקל"ב: קצין לוגיסטיקה של החטיבה הצפונית בעזה, שמתגורר סמוך לגבול הצפון, במעלות: 3.5 שעות נסיעה הביתה - "אין דבר כזה לקפוץ הביתה לרגע. כשאני מגיע לבית אז אני מנסה להיות כמה שיותר גם אבא אקטיבי וגם בעל אקטיבי". הוא הגיע לחופשת חג אחרי תשעה ימים רצופים, או שמונה וחצי לפי הספירה של מאיה אשתו: "זה לא תלונות, זה המציאות", היא אומרת - וגל מופתע כמה הילדים גדלו: "ממתי יש לו שיניים? כבר שבועות עברו?". רגע אחרי שהגיע לחופשה, הוא עדיין שם בחטיבה.
ראיתי אותך עונה לטלפונים מיד כשנכנסת.
"זו המציאות. או שמגלים פתאום שלילד יש שיניים, או שאתה מגיע לבית ואתה פתאום רואה שהילד מוחא כפיים".
"זה 99% לבד", מסבירה אשתו מאיה. "אני המון המון המון לבד. יש גם בדידות. לא רק לגדל לבד ילדים. הילדים הולכים לישון, ואז יש ערב שקט ואת לבד".
ואנשים שיש להם ביקורת על שכבת האליטה שלא נפגעת ושכרם תמיד רק עולה והתקציב...
"אנחנו האליטה? וואי. אף אחד לא יחזיר לבעלי ולי קודם כול את השנים האלה שאנחנו יחסית צעירים, ויכולים... אפילו חופשה - בן אדם בן 30. עדיין צריך לקבל אישור מהמפקד שלו, ולא תמיד מאשרים".
גל הוא אב לשניים, החל את דרכו כלוחם ועבר לתפקידי קצונה כתומך לחימה. משם, מהשטח, קשה לו להבין את הלך הרוח הציבורי שמעדיף לפצות כלכלית את הלוחמים בלבד. "אני יכול להבין את הביקורת מצד האזרחים. אבל בואו נעשה יום בחיי קצין חימוש בעזה. ואז אנחנו רגע נבין שיש המון פעמים שהוא הרבה יותר בקו המגע ממ"פ לוחם. אני לא מאלה שפותח את תלוש השכר, מסתכל שנייה כמה הרווחתי החודש, ואל מול זה נותן את התמורה שלי, לא. זה לא שם. אם ישאלו אותי היום למה אתה ממשיך להישאר בצבא, אז אני אגיד לך: אידיאולוגיה, אידיאולוגיה, אידיאולוגיה".
אחרי שלב החקיקה, הקרב הנוכחי צפוי להסתיים בניצחון צה"ל. גם הביקורת הציבורית תיעלם לה בתחילת המבצע או המלחמה הבאה, ונותר רק להרהר האם המשפט של יגאל אלון "הרי רכוש אין לי, והון אין לי" מייצג גם את אנשי הקבע של היום.