רס"ן בר פלח ז"ל, סמג"ד בגדס"ר נח"ל, הוא הקצין שנהרג הלילה (בין שלישי לרביעי) בחילופי אש עם מחבלים מצפון לג'נין בגיל 30. שני המחבלים שירו לעברו חוסלו על ידי כוח צה"ל במהלך התקרית. בר התגייס לעוקץ, שרת שם עד תפקיד קצין מבצעים ראשי, סיים תואר ראשון, יצא במסגרת משרד הביטחון לארה"ב ושב לארץ לתפקידו האחרון בנח"ל.

משפחתו סיפרה ל-N12 שבחודשים האחרונים בר ז"ל שהה בארה"ב במסגרת שליחות מטעם המדינה, קיבל הצעה מהצבא לחזור לגדוד, "לא חשב פעמיים" וחזר לישראל. "היה מלח הארץ, אהב את הצבא בכל מאודו", סיפר דודו אלי חסון. "להגיד עליו 'מורעל' זה בעדינות. כבר היה בארה"ב בשליחות המדינה אבל עם כל התנאים חזר לשטח עבור התפקיד הזה. אמר לי 'אני בגופי אשמור על החיילים', וכך היה". אביו של בר, הרצל, נפטר לפני 7 שנים.

בר פלח
בר ז"ל ואחותו הצעירה ריקי עם תעודות הצטיינות שקיבל

"מעבר לזה שהיה גיבור גדול על מדים, כמו שכולם עכשיו יודעים, הוא היה גיבור גדול גם על אזרחי"' סיפר טל, אחיו של בר, בשיחה עם N12. "לא היה חג שעובר בלי שהוא ייזום ויעשה משהו בשביל כל סוגי האוכלוסיות שהוא היה פוגש. הוא היה חזק פיזית כמו שהיה חזק מנטלית, והיה רגיש כמו שהיה חזק והכוח שלו היה עוצמתי. כל מי שנגע בו, שראה אותו והרגיש אותו, בהתחלה ראה את העוצמה הפיזית ואז את העוצמה הרגשית שלו. לא הייתה שום חובה או מחויבות שהגיעה מהתפקיד שלו שהוא לא דהר לעברה, והסתבר שגם בחובה האחרונה שהייתה לו. לפעמים סיוטים מתגשמים".

"הוא היה מודע לסכנה", הוסיף טל אחיו של בר. "הוא היה ביחידה מיוחדת בכל השירות שלו. הוא נשם סכנה, הוא השתתף במלחמות. הוא תמיד חזר וכשהוא חזר היה חבול ברגשות אשמה ושואל 'איך אני לא, למה לא אני'. בכל מלחמה שהשתתף חזר עם רסן הרבה יותר עוצמתי. הוא לא התאפק, לא היסס, תמיד היה ראשון בכל דבר, גם בתל אביב כשהיה בבית וחדרו מחבלים, אפשר לראות אותו בכל כך הרבה סרטונים מסתובב על חצי אזרחי עם צוות של היחידה שהוא היה בה. תמיד מיהר לרדוף אחרי אויביו".  

"הוא לא שיתף בדברים שהיו מעבר למה שהיה אומר תמיד שיש סיכון ושהוא שם להתמודד איתו, לא משנה באיזה תפקיד היה ובאיזו מסגרת או באיזו יחידה. הוא תמיד היה נכון להשלים את הפעילות שלו. הוא מאוד אהב את השירות והיחידה המיוחדת שלו. חברים מאוד טובים גם של המשפחה וכל המעטפת, כל האנשים שפגשנו במסגרת היו מאוד מכילים ופשוט משפחתיים".

טל תיאר את רגעי קבלת הבשורה הקשה על מות אחיו בר ז"ל: "קיבלנו את הבשורה כשדפקו בדלת החיילים, אנשי המדים. הסתכלתי בטלפון וראיתי התראה ופחדתי שמדובר בזה ואז כשראיתי, זה כבר היה ברור. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת, מנחמים אחד את השני. כמובן שעכשיו זה רגע שאין איך לתאר את התחושות ולדבר על מה יהיה, אבל מה שבטוח שהוא יחסר בטירוף".

רס
רס"ן בר פלח|צילום: באדיבות המשפחה

טל סיפר כי רק אתמול בלילה שוחח עם אחיו: "אתמול בלילה, יש עשרות אנשים שדיברו איתו אתמול בלילה. עשינו שיחת ועידה, רצינו לדבר על עסק שרצינו לעשות משהו איתו. חשוב שאנשים יזכרו: בר, איך אמר חבר טוב שלי, כששואלים אם הוא מכיר גבר, זה בר. אין בן אדם אחד שאתה יכול להגיד עליו שהוא גבר מוחלט, 100% בן אדם שלם, טהור, חזק, זה בר. הוא גם היה גולש, הוא הכניס אותי לגלישה, זו הפכה להיות דרך החיים שלנו. אהבנו לטייל יחד, לגלוש יחד, וטיולים, הוא אהב לגלוש כל הזמן, גם סנובורד וגם כל דבר שהיה בו כיף ואתגר".

"הוא היה חייל למופת, קצין ששומר רק על החיילים שלו", הוסיף הדוד אלי חסון. "אמרתי לו 'תיזהר בר, זו גזרה קשה'. הוא אמר לי 'אל תדאג, אני מכיר את הגזרה'. הוא כל הזמן אמר 'ברגע שאני חוזר עם החיילים שלי, ניצחתי'. אחותו, ריקי, שרתה לצדו בעוקץ".

 "בר היה המנהיג שלנו", תיאר לידור ישי, חבר ילדות של בר ז"ל. "אנחנו גדלנו פה ביחד, הוא היה הכול. הוא הראשון להכול, הוא חשף אותנו להכול. כל דבר זה הוא הראשון. כל שמחה, כל בעיה, כל צרה זה קודם כל בר. קודם כל פלח. אין מישהו אחר, הוא מי שהוביל את כולנו".

"אי אפשר לעכל", המשיך ישי. "אני בטוח שהוא הראשון שהסתער שם גם. אי אפשר, אי אפשר לעכל את זה. הצבא היה כל חייו. מילדות, זה מה שהוא התאמן אליו. בר הפך את כולנו למשפחה אחת גדולה. הוא סחף אחריו, כל מי שרק עבר לידו הלך אחריו. בשבת האחרונה היינו אמורים לבלות יחד בסופ"ש בצפון. ברגע האחרון הוא לא הצליח להגיע. מעולם לא דיבר איתנו על המצב הביטחוני. לא אמר כלום. כהרגלו לא אמר".

רפי ימין, גם הוא חבר ילדות של פלח ז"ל, סיפר שהכיר אותו "מגיל אפס": "הייתי אחראי על הנוער בשכונות פה והוא תמיד היה הנער הבולט מכל בני הנוער. הוא היה מנהיג – אם זה קורס מדריכים צעירים שהוא עשה פה, ואחרי זה הוא היה מדריך בקורס מד"צים. מגיל 15-14 נחשף לעולם הגלישה ועד היום הוא היה גולש. קשה לדבר עליו בלשון עבר. מלח הארץ. גם בצבא התגייס ליחידה קרבית, שירת הכי טוב שהוא יכל".

"הוא לא סיפר הרבה על התפקיד כי הוא היה, הבנתי, עושה דברים שהם די סודיים", הוסיף ימין. "לאחרונה למד גם. נפגשנו לא מזמן. בר היה שותף גם באיזה בר פה בנתניה. אהב את החיים, ואהב לגלוש כשהוא בא מהצבא. הוא היה דוגמה אישית לכל הנוער בשכונה. תמיד הסתכלו עליו בהערצה כי הוא גם קצין".