בכל פעם שמעבר פאטמה במטולה היה נפתח, ואליד היה חוצה מצד לצד, מדלג בין עולמות שונים - ומשאיר מאחור זהות אחת ולובש אחת אחרת. חלק מהחיים הכפולים שאימץ לעצמו וקיווה שיוכל לשמור על שניהם עד שהשער נסגר מאחוריו. "הסיע אותי מרצדס משוריין עם שמיכה שלא יראו אותי כי יש הרבה לבנונים פה", הוא שיתף.
30 שנים אחרי שהחל לרגל עבור ישראל הוא מתיישב מול המצלמה, מדבר על המידע שהשיג והמחיר הבלתי נתפס ששילם ועל המערכת שנטשה אותו. הוא נולד לפני 66 שנים בעיר צידון בלבנון, בן למשפחה מוסלמית ממוצע עם מסלול חיים צפוי מראש.
אבל רוח התקופה שינתה את התוכניות: לבנון הייתה קרועה ומפולגת בין עדות, דתות וגם צבאות שונים - צבא לבנון, סוריה, חיזבאללה וגם כוחות פלסטיניים. "רציתי צבא לבנוני", ואליד שיתף. "רציתי להעיף את הפלסטינים משם, ששלטו עלינו עם אקדח בראש 30 שנה. המדינה היחידה שיכולה לעזור לנו להשתחרר מהשלטון הפלסטיני רק ישראל".
בשנות ה-80 ואליד כבר היה קצין במודיעין הצבאי הלבנוני ובמקביל הקים כמה חברות פרטיות, אחת מהן תפעלה מרכזיות תקשורת גם בכפרים השיעים בלבנון. בתחילת שנות ה-90 יצא לסיור ביחד עם חבר שהכיר בצבא לבנון, הפגישה השנייה שלהם נקבעה בעיירה ג'זין בדרום לבנון - אבל שם חיכתה לו הפתעה.
"עליתי לג'זין, הבחור הזה שהזמין אותי לא היה שם, היהבחור אחר. אמרתי לו 'איפה מסעוד?' הוא אמר לי 'מסעוד עסוק היום' פתאום נכנסנו לאיזה גראז', הוא עצר את האוטו, סגר את הווילון, ואמר יאללה בוא תרד. פתאום באים שלושה קצינים שמדברים ערבית לבנונית יותר טוב ממני: 'אהלן אבו דני מה שלומך, מה העניינים, אנחנו אוהבים אותך, 'שמענו עליך'".
הוא המשיך: "התנפחתי, שאלתי את הבחור 'מי אלה?' הוא ענה לי 'אלה קצינים בצה"ל'. עלינו באוטו מרצדס, עוד מרצדס מאחורה, פתאום ראיתי שכתוב מטולה בעברית וערבית. אם ידעו למטה שאני נכנסתי לארץ, ישחטו אותי. הקצינים הראו לי מפה ושאלו אותי 'איפה הבית שלך?' 'זה משרד של חיזבאללה'. הם רצו לדעת איפה המקומות וגם לבדוק אותי".
בשלב הזה ואליד מתחיל להבין שמשהו פה מחשיד אבל בצד השני, הקצינים של יחידת המודיעין של צה"ל 504, זו שמפעילה הם אמרו לי 'קח אלף דולר, זה מתנה לילדים שלך". אחרי שהוא התנגד, הקצינים דחקו בו. "תפסתי את האלף דולר - וצילמו אותי. הבנתי שאכלתי אותה", הוא שיתף.
"הייתי מוסר נשק לחיזבאללה באישור ישראל"
שבועיים לאחר מכן הטלפון של ואליד בביתו בצידון מצלצל, המפעיל שלו, זיק, מזמין אותו שוב לפגישה ודואג להזכיר לו את התמונות המפלילות. מאותו הרגע ואליד הופך רשמית להיות סוכן של היחידה. "גייסתי שני אנשים, אחד מהם היה של ערפאת. הייתי חי בתוך חיזבאללה בפנים. שייח' עם זקן ורצו ממני את התמונות של המחסנים" (מחסני נשק), הוא סיפר.
בזמן של מתיחות ביטחונית בצפון ואליד היה נשלח לכפרים השיעים בדרום לבנון, התירוץ היה תפעול מרכזיות התקשורת שלו, והאמינות נבעה מכך שהיה מוכר כאיש מודיעין של צבא לבנון. את הקשר הישראלי הוא הסתיר גם מאשתו ומארבעת ילדיו.
"הייתי מוסר נשק לחיזבאללה שלא יחשדו בי - באישור של ישראל. הייתי ממלא בגאז' של האוטו, נשקים וקלצ'ינקוב ו-M16 ואקדחים והכול, שמקבלים אותם מהפלסטינים אצלי במשרד בצידון. הייתי מחלק, חלק שולח לצבא הלבנוני וחלק השני נותן אותו לחיזבאללה - שלא יחשדו בי, שיתאהבו בי שיגידו 'וואלה זה בן אדם טוב'".
הנשק הזה יכול להרוג חיילים.
"אבל זה באישור של ישראל".
אתה מכיר את המפעילים שלך? אתה יודע איך קוראים להם בכלל?
"אף אחד לא יודע. אצלי למשל קוראים לו טוני, אצל השני קוראים לו עמר, אצל השלישי קוראים לו ג'וזף, וזה אותו בן אדם".
"התקשרתי לחבר שאלתי 'רבאק, איפה המודיעין של ישראל?"
מבצע ענבי זעם באפריל 1996, מטוסי צה"ל החלו לתקוף מטרות בעומק שטח לבנון. "התקשרתי לחבר בדרום לבנון ואמרתי לו 'רבאק, איפה ישראל, איפה המודיעין של ישראל?' היא תוקפת, תוקפת, לא חבל על הטילים? אף מחבל לא מת'. הוא אמר לי 'מה נעשה דני, זה המודיעין שלנו'".
ואליד המשיך לשתף: "הייתי בצידון. אחרי עשר דקות תפסתי טלפון והתקשרתי למרכזייה שלי בג'בע, בג'בל צאפי. פתאום עונים לי בפרסית, לא הבנתי שום מילה. סגרתי את הטלפון והתקשרתי לדרום לבנון. אומר לו "זיק (המפעיל), יש הרבה רעש במרכזיה שלי, מלא מחבלים". פתאום עלה מטוס F-16 ותקף אותם - 18 מחבלים, מכה אחת".
הסוכן ואליד היה קשור לטענתו גם לתיק של הנווט הנעדר רון ארד. תיק שנשאר פתוח עד היום. הוא סיפר כי שניים מהמקורבים שלו בלבנון רצו להגיע לישראל עם מידע. "אנשים שאני מכיר רצו לשבת, לתת תמונות או לתת ציורים איפה נמצא רון ארד איפה בדיוק, באיזה כפר, באיזה בית ובאיזה חדר. הם לא באו בשביל כסף - אלא בשביל להחזיר לי כבוד. הצלתי אותם ממוות", אמר ואליד.
אולם לאנשים הללו היה תנאי אחד, שהדרכונים הלבנוניים לא יוחתמו בישראל כדי שיוכלו גם לחזור. "הגיעו לשדה התעופה, קיבלו אותם, לקחו את הדרכונים וחתמו להם על הדרכון הלבנוני. אחד האנשים אמר לי 'אם יתלו אותי פה בארץ, לא יקחו שום מילה על רון ארד'".
"הוא אמר לי 'דני, חלאס, אתה נשאר פה עד המוות'"
בצה"ל הביעו ספק באמינות תיאור הפרשה מצד ואליד ובכל מקרה, במשך ארבע שנים ואליד פעל כסוכן בלבנון. צילם, העביר מידע וסיכן את חייו. בשנת 96', כשסיים קורס בישראל, הוא טס חזרה ללבנון דרך קפריסין. נכנס לשדה התעופה, ונאמר לו ש"אין מטוסים ללבנון".
"התקשרתי למשרד, ואמרו לי 'אל תעז לעלות על מטוס'", הוא המשיך. עוד באותו היום ואליד חוזר לנמל התעופה בן גוריון, עדיין מקווה שמדובר בטעות או אי הבנה לפחות, עד שפגש את המפעיל שלו. "הוא אמר לי 'דני, תשכח מלבנון. עלו עליך בלבנון'".
האמנת לו?
"לא".
מה מרגיש סוכן של 504 שאומרים לו אתה לא חוזר הביתה יותר, אתה כאן?
"וואי, וואי, וואי, קשה לאללה. וכל המשפחה שלי שם. יש לי ילדים קטנים, איך אני משאיר אותם שם לבד? הוא אמר לי 'דני, חלאס, אתה נשאר פה עד המוות'".