אושרית שלי גרה במושב גילת שבדרום, שהפך בחודשים האחרונים לסוג של מושב תומך לחימה. כבר שלושה חודשים שאושרית מבשלת כל סיר פעמיים - גם למשפחה שלה וגם ללוחמים וללוחמות שהיא בכלל לא מכירה. "כל זה לחיילים האלופים שלנו", היא אומרת בגאווה. כשהיא לא מחלקת ממתקים או מבשלת ללוחמים, היא מכבסת מדים.
המושב שהתגייס כולו, עושה זאת כמו רבים, לא רק כדי לחזק אלא גם להתחזק, לאחר שגם בגילת נפלו חמישה מתושבי היישוב שהצילו חיים. "תושבי גילת זקוקים למשהו שיעשה להם קצת טוב אחרי שנפלו כאן לוחמים", היא משתפת. אחד מהם, נאור סיבוני ז"ל, היה קרוב לאושרית במיוחד. "היה לנו קשר ממש-ממש טוב", היא מעידה. "תמיד היינו מדברים וצוחקים ופתאום הוא לא. אני חושבת שאם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי פה היום".
בבית לידה, למשל, נפתחה מאפייה של ממש ללוחמים - שם עמלים על עוגיות משלל סוגים. כמה בתים מהמאפייה יש ספא מאולתר, ולוחמים מגיעים למקום למקלחת - דבר שקורה בעוד כמה בתים מושב. בנוסף, במושב יש גם יחידות הדיור שבהן מתארחים הלוחמים על חשבון הבית. "כמו שלנו יש יחידת דיור, יש גם בעוד בתים פה במושב, וכולם מארחים".
הלוחמים, מצידם, מכנים את יחידות הדיור - "וילה". התושבות והתושבים דואגים לארוחות מסביב לשעון. לדברי הלוחמים, גם המקררים ביחידות הדיור המוקצות להם מפוצצים עד אפס מקום - החל מסושי דרך חמין ועד דגים לשבת.
אם זה לא מספיק, בכניסה למושב גם דואגים לאלו שלא יכולים לצאת מהרצועה. "יש עמדת משלוחים שעושה כל יום בין 1,500 ל-2,500 מנות לתוך עזה", מציין ספי גוזלן ממקימי "צוות לעניין" בצומת גילת, "ממש וולט של המבורגרים".