חמ"ל התצפיתניות בנחל עוז הפך לסמל לגבורה בצל המחדל הלא נתפס. בבוקר 7 באוקטובר מאות מחבלים פשטו על המוצב. מולם ניצבו התצפיתניות, שלא קיבלו נשק, וקומץ לוחמי גולני שנשארו שבת. 15 נהרגו בקרב על החמ"ל, ה-7 שניצלו לא הגיעו לשם מאז אותו הבוקר. הערב (שישי) ליווינו אותם בפעם הראשונה שבה חזרו לחמ"ל השרוף. מביטים בעמדות המפויחות ונזכרים בחברים שהיו ואינם.
"זאת העמדה שלי", מצביעה התצפיתנית רב"ט מאיה על מחשב מפוחם. זו פעם ראשונה שהיא בחמ"ל מאז אותו בוקר שחור, והתחושות קשות. "מוזר לי שהן (חברותיה) לא כאן, מוזר לי מאוד שבחמ"ל בלעדיהן. זה לא מתעכל לי כל כך". מוצב נחל עוז הפך לאחד הסמלים הבולטים למחדל 7 באוקטובר. זה המקום שבו הופקרו התצפיתניות ויתר החיילים שהיו בבסיס, וזה גם המקום שממנו יצאו ההתרעות מבעוד מועד למה שמתכנן החמאס. התרעות שלהן איש לא רצה להקשיב.
אך לצד המחדל הגדול, הייתה גם גבורה של מעטים מול רבים. "חייתי פה בחודשים האחרונים יום ללילה", נזכרת סגן אילן, קמב"צית גדול 13. "לא הייתה שעה שהחמ"ל הזה לא היה פעיל ולא היה בו רעש של אנשים. צעקות וצחוק. כשהכול התחיל, התחילו האזעקות ולאחר מכן התחילו כל הפשיטות והכרזנו בלי הפסקה, לא הפסקנו להכריז לרגע".
"רק אחרי חצי שעה בערך הבנו שנכנסו מחבלים לגזרה וליישובים", נזכרת סגן מיה, מפל"ג טנ"א של גדוד 13. הבנו שהם נכנסו גם לפה, לבסיס. ירו בכל המצלמות. אין מסכים, לא רואים שום דבר, אין חשמל, הכול פה חשוך".
הקרב על המוצב: "ירו על הדלת בלי הפסקה"
מי שהיו אמונים על הגנת המוצב מול ההסתערות הזו של חמאס הם מספר מצומצם של לוחמים מגדוד 13 של גולני וכמה שריונרים. "המחבל נכנס עם הסכין, נמרוד קפץ עליו ראשון ואז איתי קפץ עליו אחרי נמרוד.
-וחנק אותו בידיים", שחזרו החיילים. "נמרוד היה עם הסכין ואיתי בא עם הידיים פשוט. באיזה שלב הם התחילו לזרוק את הרימונים".
אחרי יותר משלוש שעות של לחימה המחבלים זרקו רימון: "כולם רצו אחורה ונשכבו על הרצפה. הרימון התפוצץ ואז הבנו כבר שהם מצליחים. שאם הם עושים את זה עוד פעם ואנחנו נשארים פה, מישהו הולך למות. נזרק רימון ויוחאי הזיז את נמרוד ורכן מעל הרימון. הרימון לא התפוצץ, זה היה נפל. מטורף שהוא קפץ על הרימון כדי להציל את חברים שלו, הרי הוא לא ידע שהוא לא יתפוצץ".
"ח'רובה עשה פה משהו מטורף. ניהל פה את כל המצב הזה", המשיכו. "אמר לכולם: 'אנחנו צריכים להרוג את המחבלים ואם נמות, אז אנחנו נמות. זה למען מדינת ישראל'. הוא בן-אדם שאהב את הצבא, אהב את המדינה: "בגלל שהוא דובר ערבית, דיבר איתם בערבית, אמר להם, 'אנחנו לא ניכנע ולא נרים דגל לבן. אנחנו נילחם על דמנו, עד הדקה ה-90'. וזה מה שהיה". באותה שבת נספו בחמ"ל הזה 15 קצינים וחיילים. בזכות גבורתם
של יוחאי, איתי וח'רובה שבעה הצליחו להינצל ולצאת דרך החלון.
זעקת התצפיתניות
לפי מדיניות הצבא, לתצפיתניות אין נשק. "באים ואומרים לנו, 'אני הרגתי ככה, אני הרגתי ככה', שנדע בערך כמה מחבלים יש במוצב", נזכרת סגן מיה. "היה הרבה ירי לדלת", מספר סגן י' מפק"ץ סופה של גדוד 13. "ירי גם שלנו וגם שלהם לדלת בלי הפסקה. תיזזנו בין טלפונים וניסינו לבנות תמונת מצב כמה שיותר ברורה, כדי שגם בסוף נוכל להעביר את המידע הלאה".
"בשעה 12:30 בערך היינו כבר כולנו בתוך המשרד. איזה 20 אנשים, התחיל להיכנס המון המון עשן, אמרתי, 'חייבים לעוף מפה'. אני פותחת את הדלת ואומרת להם: 'הכול עשן, לא רואים שום דבר'. אנשים התחילו להשתעל, להיחנק. הבנו שאין לנו עוד הרבה זמן שם בחדר".
"ניסיתי להיות גם עם יוחאי וגם עם איתי במשך כמעט כל הזמן", הסביר ע' הקמ"ן. "עד שהמשפט האחרון ששמעתי את יוחאי אומר, שזה בעצם, 'המחבלים שורפים את החמ"ל'. ואז כבר לא יצא לי לראות אותו מאז". באותה שבת נספו בחמ"ל הזה 15 קצינים וחיילים. בזכות גבורתם של הלוחמים יוחאי, איתי וח'רובה, שבעה הצליחו לצאת דרך החלון ולהינצל.
הימים שאחרי 7 באוקטובר: "לקח לי זמן לחזור לשגרה, אני עדיין בתהליך"
"לקח לי כמעט שלושה חודשים לחזור לשגרה", הודתה מאיה. "לא יכולתי לחזור לשגרה, כי השגרה שלי כללה את הבנות שלצערי נהרגו כאן. אני עוד בתהליך. בסוף התגייסתי לצבא בשביל להגן על המדינה ואם צריך, אני אמות בשביל המדינה, אבל זו בעיה לשלוח פשוט תצפיתניות בלי שום הכשרת נשק למקום כזה".
"אני לא מאמין שלא יצאו איתי עוד אנשים", אומר סגן י'. "זו מחשבה שהיא קשה. אני מאמין שזה מלווה כל אחד מאיתנו ביום-יום. אנחנו לא הופקרנו. זה משימה שלנו. אנחנו היינו צריכים להגן פה על היישובים, על האזרחים, על כל מי שנהרג פה ונרצח פה".
גם דורית רון, אימא של סמ"ר איתי ז"ל התלוותה לתצפיתניות. "אני לא מופתעת", היא מספרת בדמעות. "אני באמת לא מופתעת, אבל קשה לי. קשה לי לחשוב עליו פה. לחשוב מה הוא עבר בדקות האחרונות. זה הכי שורף אותי, שאני חושבת שהוא ידע שזה הסוף. כשביקשו מהם להיכנע הם אמרו: 'לעולם לא', הם לא הסכימו להיכנע. אני חושבת שבאותו רגע הם פשוט ידעו שזה נגמר".