שרון אלוני-קוניו, ששוחררה משבי חמאס יחד עם בנותיה אמה ויולי בנות ה-3, סיפרה אתמול (שישי) בערב בריאיון ל"אולפן שישי" על החרדות ועל המאבק להשבת בעלה דוד, שעוד מוחזק ברצועת עזה. "הבנות במצב לא טוב, וסובלות בעיית אמון מאוד גדולה. הן שואלות הרבה על אבא, ויודעות שלא הגיע התור שלו לחזור", אמרה.
"אני לא מרגישה שאני כאן, עדיין לא. יש לי חרדות, תסביך רדיפה, לחשוב שהכול זו פעולת הטעיה, שמחכים מחבלים בחוץ. אמה ויולי שואלות אותי הרבה למה אבא לא חוזר מעזה. איך עונים על זה?", הוסיפה שרון. "בהתחלה הן היו צמודות אליי. בהתייעצות עם פסיכולוגית הוחלט שנכון לנסות להכניס אותן לסביבה של ילדים. הן לאט לאט מתאקלמות והולכות לגן. הצוות נהדר והכי מכיל בעולם אבל זו משימה קשה".
"אני צריכה להיות חזקה בשבילן אבל לא תמיד מצליחה"
עוד סיפרה שרון כי היא ובנותיה לא מצליחות לישון. "הבנות מתמודדות עם הדחקה והתרצויות זעם. עברנו ללינה משותפת, אין כבר לישון לבד. זה קימה בלילה ופתאום חלומות בלהות. ככה זה אצלן. אני צריכה להיות חזקה בשבילן אבל לא תמיד מצליחה".
כמה שבועות לאחר ששוחררה מהשבי, נסעה שרון לראות את מה שנותר מביתה שבניר עוז. "אי אפשר לקרוא לזה בית, הכול נשרף למעט הממ"ד. זו חוויה קשה", היא תיארה. "הראו לי סרטונים ממה שנשאר מהבית אבל לעמוד שם זה פשוט לשחזר כל דבר מהיום הנורא הזה, מהאימה, מהפחד. איך זה הגיוני שזה מה שנשאר?"
"אותי המחבלים הוליכו דרך הגדר אז לא ראיתי מה נהיה מהקיבוץ. לעבור בית בית ולחשוב שאחד מארבעה בניר עוז הוא חטוף או נרצח זה בלתי נתפס", אמרה שרון. "בשבי שמענו את ההפגזות של צה"ל והבנו שנלחמים עלינו, שקורה משהו. היינו שואלים את המחבלים שאלות אבל לא ידענו על סדר הגודל של מה שמתרחש כאן ומה שהעם הזה עשה בשבילנו".
"הדבר היחיד שידוע הוא שדוד הועבר למנהרות, כל יום בשבי - נצח"
שרון סיפרה כי הדבר היחיד שידוע לה על בעלה דוד הוא שלקחו אותו למנהרות. הבקשה האחרונה של דוד ממני הייתה להילחם על החטופים כמה שיותר. אני נלחמת בשביל בעלי שאני רוצה שהוא יחזור. נבחרי הציבור שלנו צריכים להשאיר את כל המחלוקות בצד ליום שאחרי, כמו העם שהתאחד. אף אחד לא צריך להיות במנהרות מאה ימים. כל יום שאנחנו ממתינים זה עוד יום שהוא קריטי עבורם".
"לא דיברו איתי מהממשלה, אני מבהירה להם ש-136 ארונות הם לא תמונת ניצחון", ציינה שרון. "השבת החטופים צריכה להיות המטרה העליונה. הם צריכים להציע מתווה ישראלי ולא להמתין להצעה מסינוואר. צריך להפעיל את הלחץ כי כל יום אנחנו מקבלים עוד בשורות נוראיות. בין אם זה מחיילים וזה לא נתפס שהם משלמים את המחיר, ובין אם אלה בחטופים. אני שוחררתי אחרי 52 יום והמצב שלי מאוד קשה. מה יגידו מי שנמצא שם מאה ימים?"\\
בהמשך, קיוותה שרון שבעלה דוד צופה בה בטלוויזיה ומתחזק מכך. "המצב הנפשי שם הוא לא טוב וכל יום שעובר נשברים עוד יותר. אנחנו מפחדים מבשורה נוראית. יש לנו מלווה מדהימה מצה"ל שאיתנו בקשר, אבל כל עוד אין מידע לתת אין כל כך קשר. היא נהייתה חברה ואיתנו בתקווה עד השחרור של דוד ומקווים לבשורה".
לסיום, הפצירה שרון בחברי הקבינט: "הופקרנו פעם אחת - אל תפקירו אותם שוב. תעשו מה שצריך כדי לחלץ אותם. עוד גופות זו לא תמונת ניצחון. אני רוצה את בעלי ואת כל המשפחות שיחזרו. הציעו מתווה משלנו שיקדם את זה. כל יום הוא נצח".