התיעודים החדשים ששידרנו הערב (שבת) מרגע החילוץ של נועה ארגמני הם בלתי נתפסים. היחידים שיכולים לספר עליהם הם רק הגיבורים שהיו שם ברגע האמת. בלב מחנה הפליטים הצפוף, מול עשרות מחבלים חמושים. מגנים בגופם על ארבעה חטופים שכינו "יהלומים" ועל מפקד אמיץ אחד שנפצע אנושות, בעת שהיה הראשון להסתער, ומת מפצעיו. בריאיון מיוחד ל"חדשות סוף השבוע" התיישבו המפקדים והלוחמים מול עדשת המצלמה ושחזרו את הכול. מהפקודה הראשונה ועד השיחה על המסוק עם נועה ארגמני - דקה אחר דקה.
ההתלבטות הקשה: לפעול ביום או בלילה
האחת ההחלטות הדרמטיות בתכנון של מבצע ארנון: לעשות אותו באור יום ולא בלילה. רוב המבצעים, אנחנו יודעים, מתבצעים בלילה כשאפשר להיכנס יותר בשקט ובעיקר ביציאה אחרי הפעילות. במחנה נוסיראת יש מאות חמושים גם ברחובות עצמם. ובכל זאת החליטו לעשות את המבצע באור יום, לפי פרסומים זרים, משאיות ורכבים אזרחיים רבים נכנסים למבצע הזה בלילה עלול להחשיד מדי. גם ההליכה הרגלית והטיפוס בקומות עצמן מחשיד מדי כשפועלים במחנה פליטים צפוף כשכל תנועה ברורה וידועה. ולכן – ההחלטה הייתה לפעול בשתי דירות בו-זמנית לאור יום. להיטמע בתוך התושבים עצמם ואת הסיכון הגדול לקחת ביציאה. אכן ראינו שהייתה הסתבכות. הסיבה השנייה שולית יותר – אלמנט ההפתעה. בשני מבצעי החילוץ הקודמים, של אורי מגדיש ופרננדו הרמן ולואיס הר, היו בלילה.
במקביל, היה מאמץ אדיר של הצוותים הרפואיים להילחם על החיים של ארנון זמורה. גם של הימ"מ וגם של כוח החילוץ של 669. הם עשו ניתוח בשטח ובתוך המסוק, הם נלחמו עד השנייה האחרונה, עד שהביאו אותו לבית החולים ושם קבעו את מותו.
לקראת "מבצע חסר תקדים"
מידע מודיעיני שהגיע משב"כ ומכטב"מים אמריקנים ובריטיים כמה שבועות לפני כן נתן אינדיקציה למיקום החטופים ולדירות המסתור שבהן הם מוחזקים - בלב מחנה הפליטים הצפוף נוסיראת. "אנחנו יודעים על כך כמה שבועות לפני כן", מסביר פקד ע', מפקד צוות בימ"מ וממחלצי נועה ארגמני. "קיבלנו את המשימה, קיבלנו את היעד והתחלנו להתכונן".
ב-5 ביוני אוגדה 98 כבר נכנסה לכפר. יומיים לאחר מכן, בערך בשעה 06:30 בבוקר, התקיים דיון מסווג מאוד, שבו אישר הדרג המדיני את המבצע. "יש תכנון מקדים שמנוהל בצורה השוטפת שלנו, יחד עם שב"כ", המשיך ע'. "לוקחים את כל המרכיבים שיכולים להשפיע על זה ומגיעים להחלטה על איך לבצע ומתי".
בשבת בבוקר התיאוריה הופכת למעשה. שני כוחות שמורכבים מלוחמי ימ"מ ושב"כ עושים את דרכם לשתי דירות במרכז נוסיראת. צוות אחד שהגיע בשתי משאיות אזרחיות התקדם לעבר הבית של פעיל חמאס ועיתונאי אל-ג'זירה, עבדאללה ג'מל, שבו הוחזקו החטופים אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדרי קוזלוב. הצוות השני היה בדרך לדירה שמרוחקת כמה מאות מטרים משם, שבה שלושה חמושים החזיקו את החטופה נועה ארגמני בקומה הראשונה.
"ברגע שאנחנו מקבלים את הפקודה לצאת, אנחנו מתחילים את התנועה בדרך אל היעד, שכבר למדנו היטב", נזכר פקד ע' בהגעה למחנה הפליטים הכי צפוף שיש, שם הם רואים חמושים לכל אורך הדרך. "ניתחנו את האיומים והכנו את עצמנו בהתאם", ממשיך רפ"ק א', סמפל"ג בימ"מ וממחלצי שלושת החטופים. "בדרך - הכול על פי תכנון. אנחנו מגיעים לנקודת הפריקה ומבינים שזה (קורה) כמעט במקביל לכוח השני. מאותו רגע - המשחק כבר שלנו", הוסיף.
"נועה, לוקחים אותך הביתה"
"אני הייתי בחלק האחורי של הכוח", מספר רס"ב י'. "אנחנו מבינים שהסיטואציה היא שיש שם חמושים ואנחנו נכנסים ללחימה". רפ"ק א' הוסיף כי "היה חשש שאחד מהם (המחבלים) שוהה קרוב אליה. לכן המטרה הייתה להגיע כמה שיותר קרוב אליה וכמה שיותר מהר - וזה מה שעשינו. הבנו שהיא בחיים רק כש-א' ו-ד' צעקו בקול רם: "יהלום בידינו, יהלום בידינו. כשאנחנו מבינים שהיא איתנו, אנחנו עוברים לשלב החשוב ביותר: להוציא אותה משם בחיים, ללא פגע".
"חיבקנו אותה, חלק שמרו עליה בגוף שלהם", נזכר רס"ב י' ברגע החילוץ. "לא הפסקנו עד שהצלחנו להוציא אותה משם כמה שיותר מהר. הם מכסים אותה ומחבקים אותה מכל כיוון. "ד' הרים אותה בשק קמח כי היא הייתה יחפה", המשיך רפ"ק א'. "היא הייתה מאוד מבוהלת ובעיקר לא האמינה. גם כשאמרנו לה 'באנו להביא אותך הביתה ולהציל אותך', היא עדיין לא האמינה. אני לא יודע מה היא חשבה, אבל היא בטח לא ציפתה לפגוש את הימ"מ אצלה בדירה".
הם יוצאים החוצה ונתקלים באש כבדה: "אנחנו מעיפים אותה כמה שיותר מהר אל הכלים, תוך כדי חיפויים של חיל האוויר. היהלום היה הדבר הכי חשוב. מכסים אותה עם הקרמי שלנו ועפים משם כמה שיותר מהר", מספר רס"ב י'.
במקביל: חילוץ שלושת החטופים
החילוץ של נועה עבר חלק, אבל במקביל, בדירה השנייה שנמצאת כמה מאות מטרים משם, האירוע מורכב שבעתיים. "ברגע שנכנסו פנימה נפתחה אש 'יעילה מאוד' לכיוון. כנראה שבשלב הזה ארנון נופל", נזכר פקד ע', מפקד בימ"מ וממחלצי שלושת החטופים. "אנחנו מנהלים קרב קשה מאוד בתוך חלל הדירה, ובמקביל מתקרבים לעבר החטופים עצמם. הכול קורה מהר מאוד. זה עניין של שניות".
על השאלה אם החטופים היו בחדר אחר מהחמושים השיב: "החטופים היו בחלל מסוים במבנה, שבחלקו היו גם חמושים. יש מי שהתעסק עם האיומים והסיר אותם ויש מי שנע לקחת את החטופים והכול קורה מהר מאוד. ברגע שאתה מגיע לדלת אתה עובד על אוטומט. אתה פורץ, נכנס, מזהה את המחבלים ואתה רץ כמה שיותר מהר כדי להביא את החטופים".
עוד הסביר פקד ע' כי "יש חשש שהחטופים יפגעו, אבל כיחידה זה תחום ההתמחות שלנו. הלוחמים עם ותק מאוד גדול, ניסיון קרב ושעות אימון לא מבוטלות, אז היינו מספיק מהירים כדי למנוע מהמחבלים להרוג את החטופים".
ואז זה קורה. הם מוצאים את שלושת ה"יהלומים", החטופים, ומבינים שהם חייבים להרגיע אותם כמה שיותר מהר. "שלומי, אלמוג ואנדרי מאוד הופתעו, הם היו מבוהלים", סיפר. "הם מאוד מהר הבינו שבאנו לחלץ אותם והם מאוד שיתפו פעולה. הייתה להם מוטיבציה לנוע איתנו".
את המרחב הוא מתאר כ"קן צרעות" - עמוס מחבלים מבפנים ומבחוץ. "מיגנו אותם עם הקרמים של הלוחמים ועם הקסדות", סיפר. "לכל חטוף מוצמדים שני לוחמים ומתחילים להוציא אותם תחת אש. ממשיכים לחטוף אש מחללים מסוימים בתוך הדירה וגם מה'פריפריה'. מתחילים תנועה מהירה לכיוון הצבא. הייתה אש יעילה לרכבים ונענו כמה שיותר מהר".
תקועים בלב נוסיראת
למשאית החילוץ הוכנסו החטופים והמפקד ארנון זמורה, שהיה אז פצוע אנושות. ופתאום, תחת אש כבדה, המשאית שובקת חיים. ככל שעוברות הדקות - מאות מחבלים מתקרבים וממטירים אש. החטופים מחולצים למבנה הסמוך ומפקד פיקוד הדרום מפעיל את תוכנית החילוץ.
"היה ניסיון ירי של RPG על הכוחות וזה לא RPG אחד", נזכר רפ"ק א'. "חיל האוויר היה מסונכרן איתנו בצורה מאוד טובה ופשוט נטרלו לנו את האיום. הצבא מגיע אלינו ומסייע לנו ביציאה החוצה. בחלק העירוני והמיושב".
צה"ל נכנס לתמונה
"אנחנו מבינים שיש להם גם היתקלות בתוך המבנה וגם שכלי רכב שלהם נתקע", נזכר רס"ן רועי חגי, ממחלצי לוחמי הימ"מ והחטופים. "דוהרים לשם כמה שיותר מהר. באותו הזמן גם לנו נתקע כלי עם כוחות, אבל ההחלטה הייתה לעזוב אותו כי יש כוחות אחרים שיעזרו לו – ושאנחנו ננוע לימ"מ ולחטופים".
רס"ן חגי וכוח החילוץ מבחינים במשאית התקועה ובלוחמים שעוברים בין כלים תחת אש. "אנחנו בעצם השכפ"ץ שלהם", הוא מסביר. הכוח מחולץ על נגמ"שים אל מסוקי היסעור, שמקבלים אישור מיוחד לנחות בעומק הרצועה. עליהם מועלים בדרך לשיבא החטופים, לוחמי הימ"מ ואיתם גם רפ"ק ארנון זמורה זכרו לברכה.
ברגע הזה מבצע ארנון מגיע לשיאו. "אנחנו חברה מהימ"מ והשב"כ, אנחנו מאוד מתרגשים שאת כאן ואנחנו גאים בך", הם אומרים לנועה ארגמני. "אני מאוד מתרגשת", היא משיבה. "אני פשוט מאוד לחוצה מהדרך". המבצע מוכתר כהצלחה. הלב מתפוצץ מסיפוק וגאווה, אבל הוא לא שלם. שעות ספורות אחרי סיום המבצע, דובר צה"ל מתיר לפרסום כי בבית החולים שיבא נקבע מותו של פקד ארנון זמורה.
בדמעות מתחת למסכה: נפרדים מארנון
"ארנון הוא מישהו שאתה רוצה לצדך", מספר עליו רפ"ק א'. "אתה רוצה שיהיו מלא מלא 'ארנונים' לידך. תמיד חתר להיות ראשון בכל מקום שבו הוא נמצא". ב-7 באוקטובר ארנון קפץ ליד מרדכי, חיסל 37 מחבלים לצד לוחמים נוספים ובכך בלם את התקדמותם צפונה. משם הוא המשיך לקרבות בנחל עוז ובבארי.
"מצד אחד הוא הכי נחמד, מחבק ואוהב. הכי לב שיש. מצד שני הקשיחות שאליה הוא יודע להתכנס כשהוא נמצא במצב עבודה. זה שני דברים שיש אותם למפקד ולוחם ביחידה, וזו חבילה שהיא כמעט מושלמת", המשיך רפ"ק א'.
גם רס"ב י' סיפר עליו: "הוא היה בחור קר רוח עם ביטחון עצמי. אמיץ ועניו בצורה מטורפת. לפני הפעילות הזאת הסתכלנו אחד על השני בעיניים והבנו מה המחיר שאנחנו יכולים לשלם. הוא הקרין לי ביטחון עם העיניים והערכיות שלו. הוא הבין לאן הוא הולך והיה מוכן לשלם את המחיר".
רס"ב י' הכיר את ארנון היטב במשך שנים רבות. הם התגייסו יחד לימ"מ, לחמו יחד ויצאו יחד גם למבצע בשם "זרעי קיץ", שבהמשך שונה ל"מבצע ארנון", על שם הלוחם והמפקד שנפל במהלכו. למרות משקפי השמש היה ניתן לזהות את הדמעות ולמרות המסכה היה אפשר לשמוע את קולו החנוק מדמעות. ולמרות הכאב היה לו חשוב לומר שהדרך לא נגמרת כאן. "ממשיכים", אמר בהחלטיות. "יש עוד משימות שצריך לעשות ויש עוד אנשים שצריך להחזיר. זו המשימה של חיינו".