חקירות הזוועה: עדויות אלפי המחבלים שנתפסו ב-7 באוקטובר ובמהלך פעילות צה"ל בעומק רצועת עזה נאספות בחקירות של השב"כ, המשטרה ויחידה 504 של אגף המודיעין - ואט אט חושפות את התמונה המלאה של מה שקרה בישראל באחד הימים הקשים בתולדותיה.
"ישבתי במנהרה 24 ימים", סיפר בחקירתו מחבל נוח'בה שהתגייס בשנת 2015 על הלחימה בצה"ל. "המטרה שלי הייתה לחכות לחיילים - ולהרוג אותם". אחר סיפר על השתתפותו בטבח ביישובי העוטף: "ירינו על הדלת. עד מתי? עד שלא שמענו קול". מחבל נוסף שחזר בעדות מצמררת כיצד הם ערפו ראשים.
רב פקד יונתן גנץ שחוקר את אירועי הטבח במסיבת הנובה סמוך לרעים, שופך אור על העומד מאחורי החקירות הללו: "המטרה שלי היא להוכיח מה המחבל עשה. את מי הוא רצח, כמה הוא רצח, מה הנתיב שלו, האם הוא פגע מינית".
"טיפלתי בתיקים מאוד קשים, תיקי רצח מאוד מורכבים. בכל 25 השנים שלי במשטרה לא היה כזה דבר", אמר רב פקד שרלי הרדן, ראש מחלקה בלהב 433. "זה לא משנה מי עמד מול המחבלים - אם זה זקנה, אם זה ילד, אם זה אישה, גבר, חייל. מה עשו ילדים? מה עשו תינוקות?".
רפ"ק הרדן סיפר על תהליך החקירה של המחבלים: "החקירה המשטרתית מתחילה כעיקרון, בדיוק כמו חקירה פלילית. מסבירים להם על הזכויות שלהם. אחר כך אתה רוצה להבין את כל התהליך - מהיום שהוא גויס, איך הוא גויס? לאן הוא גויס? איזה אימונים הוא עשה? איזה עוד פעולות צבאיות הוא עשה כנגד ישראל, לאו דווקא ב-7 באוקטובר. ולאחר מכן 7 באקטובר עצמו. מה בדיוק היה בזירה? בדיוק מה הוא עשה, בדיוק מאיפה הוא נכנס. אם צריך יראה על מפות, אם צריך יזהה בתמונות, אם צריך גם נלך איתו לשטח".
"לא", הדגיש הרדן כשנשאל אם היה מקרה שבו לא הצליח "לשבור" בחקירה מחבל. ע', לשעבר בכיר בשב"כ, הוסיף: "מרביתם די נפתחו ודי סיפרו. היו גם גאים אולי אפילו בחלק מהמעשים שלהם. גם כאשר היה מדובר באונס וגם כאשר היה מדובר ברצח וגם כאשר היה מדובר בהתעללות". לדבריו של רפ"ק הרדן, הקושי בהתחלה היה לסנכרן את המידע ולחבר את הקצוות.
"איזה מחבל קשור לאיזה מחבל, זו חקירה מורכבת ומסועפת, החקירה הכי גדולה שהייתה כאן מקום המדינה - היא כוללת כחצי מיליון קבצים של סרטונים, מצלמות אבטחה ומצלמות גו פרו, טלפונים ניידים ומכשירי דיסק און קי, שחלקם נאספו מהמחבלים", אמר רפ"ק גנץ, "כל עדות של לוחם נוח'בה שמפרט בקור רוח את הזוועות שביצע צריך לקשור לקבצים הללו ולממצאים בזירות ביישובי העוטף".
"אין חרטה"
רפ"ק הרדן סיפר על התחושות העולות סביב החקירות: "מרגע שנכנסת לחדר החקירה אתה חייב להיות קר רוח, חייב להיות מקצועי. סוף אתה יושב מול רוצח וההסתכלות שלך צריכה להיות מנותקת לחלוטין ממה שאתה מרגיש ברמה הלאומית והבין-אישית. אתה לא יכול להראות חולשה, אתה לא יכול להראות רגש".
"הייתה סיטואציה שבאמת כשאתה יושב עם מחבל והוא מספר לך את כל מה שהוא עשה, את כל התהליך, ובאמצע של החקירה הוא פתאום פורץ בבכי", סיפר על חקירה ספציפית שקיים עם מחבל. "אתה חושב רגע לתומך, אולי הוא באמת מביע חרטה? והבכי זה מבחינתו על עצמו, על עזה, על זה שהוא אולי לא יודע מה עם הילדים שלו. הוא לא מצטער על מה שהוא עשה".
העמדתם לדין של מחבלי החמאס
ההודאות של המחבלים לא מספיקות לבדן. במשטרה חילקו צוותי חקירה לפי יישובים כדי להרכיב תמונת מצב פלילית לכל יישוב שהותקף בעוטף.
רב-פקד גנץ, שגובה עדויות מניצולי הטבח במסיבת הנובה והפסיידק, מספר על בניית התיקים הפליליים: "אני לא רוצה לוותר לו על מקרה אחד. אני לא רוצה לוותר לו על סטירה אחת שהוא נתן. אנחנו הולכים ומנסים לחבר את כל הנקודות סביבו כדי באמת להעמיד תיק פלילי. גבינו עד עכשיו למעלה מ-540 עדויות של ניצולים - הם נמלטו, הם חוו טראומה, אבל אנחנו מנסים. גבינו עדויות מאנשי זק"א. גבינו עדויות ממחלצים".
אחד המחדלים של 7 באוקטובר זה שלא התבצעו דוחות פתולוגיים לרוב הגופות. "היה קשה עד בלתי אפשרי לעשות אלף דוחות פתולוגיים. אף אחד במדינה לא ציפה שיהיו לנו אלף הרוגים ביום. לא ציפינו לזה", סיפר רפ"ק גנץ - והסביר כיצד זה פוגע בחקירה: "אני לא יודע להגיד היום למשפחה ממה הילד שלה נרצח. אני רוצה לתת למשפחה כמה שיותר תשובות".
השאלה הגדולה שדנים בה היום בחדרי חדרים במסדרונות הפרקליטות היא איך להעמיד לדין את אלפי המחבלים שנתפסו. אופציה אחת היא להעמיד אותם למשפט פלילי. אופציה שנייה היא להקים טריבונל ייעודי או צבאי לאירועי 7 באוקטובר אפשרות נוספת היא שישראל תסתמך על חוק כליאת לוחמים בלתי חוקיים שמאפשר להחזיק אותם במעצר מנהלי לתקופות ארוכות.
כולנו זוכרים היטב את משפט אייכמן. משפט שנצרב בתודעה לא רק של הציבור הישראלי, אלא של הציבור בעולם", אמרה עו"ד נורית ליטמן, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה. "אבל התנאים שהיו במשפט אייכמן, צורר בודד, שנשפט אחרי 16 שנה מסוף מלחמת העולם השנייה, רחוקים מלהיות התנאים כרגע. לאייכמן ניתן גזר דין מוות לפי חוק השמדת עם, חוק שמשתמשים בו במקרים שבהם רוצח מנסה לטהר מיעוט אתני. כאן הסיטואציה מורכבת יותר, ועם אלפי נאשמים. המדינה תיתקל בלא מעט קשיים שנובעים בעיקר בעיקר מכך שהראיות מאוד מפוזרות".