"השמש הגדולה מופיעה תמיד בזמן
הגשמים גם הם בסדר, יורדים הם בעיתם
עולם כמנהגו נוהג שוקק בעצלתיים
אבל משהו בלב זועק אל השמיים"
אולי צריך לתת לזה עוד זמן, אריק איינשטיין
זה סיפור על גדוד מילואים שהוקם בן-לילה בשם "כוח אבשלום". צוות שמורכב מצעירים ומבוגרים, תושבים ותיקים ועולים חדשים. הם התגייסו למילואים לא דרך צו מסודר, אלא דרך קריאה בפייסבוק, בוואטסאפ ובטלגרם. המטרה: לתגבר את כיתות הכוננות של יישובי העוטף צמודי-הגדר המפונים ולשחרר את הכוחות הסדירים והמילואימניקים הצעירים יותר למשימות אחרות. בדרך הם התאמנו והוכשרו יחד, התמודדו עם קשיים ואספו זיכרונות משותפים.
"בחיים לא האמנתי שאני אחזור למילואים", מספר דובי נצר בן ה-63, שחזר למילואים אחרי 11 שנים. "בשבילי ללבוש מדים ולשרת כאן בעוטף עם כל הזוועות זה פשוט גאווה. אני לא יכול לתאר את זה במילה אחרת. אני לא יודע מה יקרה בגזרה הצפונית, כי אם יהיה גיוס לגזרה – אז אעבור ליחידה אחרת. אני נשאר במילואים כמה שצריך".
ולצדו, לוחמי עבר ותיקים נוספים: "כולנו פה יוצאי חי"ר לשעבר. גולני, צנחנים, גבעתי.. התפקיד הראשון שלנו זה לשמור על המקום מבחינה ביטחונית והדבר השני הוא זה להחזיר את אמון התושבים. כשהגענו לכאן אנשים היו אומרים לנו מה אתם עושים פה. 'איפה הייתם עשרים שנה?' אין לי מה לענות חוץ מאשר דמעות בעיניים".
בחייו הפרטיים, דובי הוא מדריך מסעות במערכת החינוך שמנחיל ערכים. הוא לוקח את הנערים ל"אתרים של מורשת חיובית", ועדיין – הוא מדגיש שייקח אותם גם ליישובי העוטף. לאתר שמספר גם על גבורתו של צה"ל וגם על כך שנרדם בשמירה. "היו כאן קרבות הרואיים", הוא מדגיש. "נהרגו כאן שני חבר'ה מדובדבן וארבעה מסיירת מטכ"ל ולשם אני אקח אותם".
איך קם כוח אבשלום
בתחילת ינואר היה לאלוף יוסי בכר, סגן מפקד פיקוד הדרום ומגיבורי הקרב על בארי, רעיון – והוא ידע בדיוק למי להתקשר. אבשלום חביב. הוא רצה להקים את כוח אבשלום על שמו, אך הוא ביקש שהוא ייקרא על שמו של אבשלום חביב, לוחם הפלמ"ח. "יוסי חבר מהצבא. יוסי זה בן אדם שאתה הולך אחריו בעיניים עצומות, יחף בשדה מוקשים עם קוצים", סיפר חביב. "חזרתי מהעוטף לביל"ו והוא התקשר. עלה הצורך להקים את הגדוד ואמרתי לו שאני מקים".
הגיוס החל כאמור, באופן חסר תקדים, דרך הרשתות החברתיות דרך פייסבוק, דרך אתרים דרושים, טלגרם ומפה לאוזן. "זה היופי כשאתה מתחיל משהו מאפס. יש בזה משהו קסום מאוד", הסביר. כמו בפלמ"ח, גם הם קבעו לעצמם סמלים – וצה"ל הלך איתם. הם עברו בין הקיבוצים ורכשו מחדש את אמון הרבש"צים.
"מדברים איתם (המפונים) על לחזור ליישב את המקום. הם כל הזמן שואלים על כוח האבטחה שנמצא כאן. הם רוצים לא רק שיגידו להם שעכשיו יותר בטוח, הם רוצים לראות את זה בעיניים", זאביק ביגל, סגן רבש"ץ עלומים.
הון אנושי מכל קצוות העולם
הם לא שייטת 13, אבל גם לא "גבעת חלפון". דרישות הסף הם: רובאי 03, פרופיל 72ומעלה, הכשרה ואימונים בהתאם לסטנדרט קבוע מראש. "יש לנו בש"ג סגני אלופים ורבי סרנים", מסביר אבשלום. אחד מאנשי הכוח בקיבוץ עלומים הוא בראד לגום, הייטקיסט מניו יורק שבסדיר היה צנחן ואומץ בידי משפחה מהקיבוץ. אחרי 13 שנים הוא חזר עם מדים ונשק. "אני בערך הכי רגוע כשאני פה", סיפר הוא לא רק נלחם, הוא עשה התרמה גדולה מהקהילה שלו וסיפק את הצרכים של הגדוד.
גם סמל במיל' מאי רגב חזרה מחו"ל עם תחילת המלחמה – ולא הסכימה לשבת בחיבוק ידיים: "הייתי בטיול הגדול במזרח. חודש בסרי לנקה. ב-7 באוקטובר חזרתי. הייתי מפעילת האמרים. סיימתי את המילואים שם, חזרתי לעבודה והרגשתי מנותקת. לא הצלחתי להיות מחוץ לזה".
כמוה גם מתיאס הלמן, שבא מפרגוואי, הרגיש צורך להמשיך לתרום ומצא את כוח אבשלום. במלחמה הוא היה באל בורייג', זייתון וסג'עייה, חזר למשפחתו בפרגוואי והבין שהמקום שלו כאן. "מצאתי את היחידה ואמרתי להם שאני בא", נזכר. "אולי אי אפשר לראות את זה עכשיו, אבל אני רואה שפה בונים משהו מחדש. מהבסיס".
בהתחלה, הם מספרים, העריכו שיחזיקו יחד חודש לכל היותר – והנה הם פועלים כתף אל כתף יותר מארבעה חודשים. "כנראה שהקסם הזה מביא משהו טוב", אומר סגן מפקד הכוח אוהד ניימרק. "כשאתה עושה משהו זה כמו גלגל שמתגלגל. אנשים רוצים להיות מחוברים לזה. זה נותן משמעות".