פרופ' איתי פסח, מנהל בית החולים לילדים ספרא בתל השומר, שטיפל בחטופים שחזרו משבי חמאס בסוף השבוע, סיפר על מצבם הרפואי: "הם עברו התעללות פיזית ונפשית לאורך זמן רב. כולם נמצאים במצב של תת-תזונה קשה, למרות שזה לא נראה עליהם".
"נכון שהמצב מאוד שמח. כולנו מאושרים ויש פה המון רגעים שמחים של איחוד משפחות וחברים שלא ראו זה את זה המון חודשים", אמר פרופ' פסח. "אנחנו מלווים את השבים מהגעתם, ולאט-לאט אוספים נתונים, גם רפואיים פיזיים, שמראים כמה קשה היה השבי וכמה התנאים שבהם הוחזקו היו קשים ומורכבים".
על החוויות שהחטופים המשוחררים משתפים הוסיף הפרופסור: "הסיפורים קשים מאוד והמשמעות של מה שהם עברו לא קלה. אנחנו ממשיכים לטפל בהם ונמשיך ללוותם ככל שיידרש בתהליך המאוד מורכב הזה. חוץ מהם, יש עוד הרבה מאוד שעדיין נמצאים שם וחווים וסובלים את הזוועות האלו שאי אפשר להעלות על הדעת".
"כולם סבלו מהתעללות - פיזית ונפשית"
לדבריו של פרופ' פסח, ישנו הבדל במצבם הרפואי של החטופים ששהו במנהרות לבין חטופים שהיו בדירות - כפי שאמר בריאיון ב"מהדורת היום" עם עופר חדד: "אני חושב שיש הבדל משמעותי, אבל לא ניתן להשוות סבל אדם אחד לאדם אחר, הם כולם סבלו מכל סוגי ההתעללויות – התעללות פיזית והתעללות נפשית ולאורך זמן ארוך".
פרופ' פסח הסביר כי כבר מהגל הראשון של השבים בעסקה הקודמת דבקים צוותי הרפואה בפרוטוקול שפיתחו עם עמיתיהם בבתי חולים אחרים, בליווי משרד הבריאות. "מדובר בבירור מעמיק של המצב הפיזי התזונתי של השבים. זה כולל בדיקות מעבדה, בדיקות הדמיה, בדיקות לתפקוד הלב ואיברים אחרים. גם בירור לעומק של פציעות שונות שחלקם חוו גם במהלך תקופת השבי וגם במבצע השחרור".
הפרופסור הוסיף שלשמחתו אף אחד מהם לא חווה פציעה קשה, אבל שגם בפציעות הקשות פחות צריך לטפל. לצד זה, צוותי הרפואה מלווים את ההליך הנפשי וההסתגלות: "השבים עוברים הערכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית וגם ליווי פסיכולוגי. בעצם מהרגע הראשון הם מלווים על ידי צוות פסיכו-סוציאלי שצמוד אליהם מהגעתם".
"לשמחתנו אנחנו מתורגלים לפעול גם בהתראה קצרה והצוות הגיע לפה תוך דקות והתחבר לשבים. הצוותים ילוו אותם וגם את המשפחות שלהם בימים ובחודשים הקרובים, ולצערי אני חושב שגם בשנים הקרובות נעזור להם להתמודד עם החוויה המאוד קשה שהם עברו".
אורית, אימו של אלמוג מאיר ג'אן, ששוחרר בסוף השבוע משבי חמאס, סיפרה על חזרתו לחיק חבריו ומשפחתו - אחרי 246 יום בשבי. לדבריה, לצד השמחה הגדולה והמרגשת כולם חווים קושי גדול – בעקבות הבשורה על מות אביו, שנמצא מת בביתו, שעות ספורות לפני חזרתו של אלמוג לישראל: "זה מאוד מאוד קשה איך שזה קרה ומצער אותי שהוא לא יכול להיפרד מאבא שלו. היום אנחנו נלך לקבור אותו וניתן לו את הכבוד האחרון שהוא ראוי לו".
על הפערים והשאלות הרבות לאלמוג על מה שעבר בחודשים הללו אמרה האם: "אני ממש לא שם; כשהוא ירגיש צורך לדבר, לשתף ולספר זה יבוא ממנו. אנחנו נותנים לו את הזמן והולכים לפי הקצב שלו. יש לנו הרבה עבודה. הוא נראה יפה וחזק, אבל יש הרבה עבודה לעשות, ואנחנו מתחילים עכשיו סבב אחר של חיים. מסלול חדש".
אורית סיפרה בהתרגשות על המפגש הראשון עם אלמוג. "הוא אמר לי: 'אמא אני אוהב אותך' ואז חיבק אותי והוסיף 'כמה התגעגעתי'. אין יותר מזה. זה היה אושר עילאי ובראש ובראשונה אני אסירת תודה לכוחות הביטחון, לחיילים המדהימים ולכל מי שהיה שותף למבצע הגבורה הזה. אני משתתפת בצערה של משפחת ארנון זמורה על נפילתו הכואבת מאוד. יש עוד 120 משפחות שמחכות למתנה שלהן".
דבר נוסף שביקשה אורית להדגיש בדבריה הוא שהם לא שוכחים לרגע את החטופים שעדיין בשבי: "יש לנו עדיין 120 חטופים שחייבים לחזור הביתה. אנחנו רואים כמה הדחיפות הזו משמעותית ויש עכשיו עסקה על השולחן וצריך לקחת את ההזדמנות הזו ולחתום עליה ולהחזיר את כולם".