חודש בלבד לפני השבת השחורה הן עברו לשרת בבסיס אוגדת עזה. סגן ענבר שטיין, קצינת עורף חדשה באוגדה סגרה אז שבת שנייה, וסגן מעיין פורת, קצינת חמ"ל סגרה שבת ראשונה כשהחלה המתקפה ב-7 באוקטובר. אמש (שני) הן שוחחו עם חדשות 12 על מאורעות השבת השחורה, האחריות - והתחושות הקשות.
מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף אבי רוזנפלד, שהתפטר שלשום מתפקידו, כתב במכתב ההתפטרות שהוא נכשל במשימת חייו - ושהמלחמה פרצה בהפתעה ללא כל התרעה. ביקורת רבה הופנתה כלפי המאו"ג לגבי התפקוד שלו באותה השבת.
"זה לא משהו שדמיינו שיקרה"
סגן מעיין פורת שחזרה: "בשש וחצי החלו שיגורי תמ"ס ראשונים. דיווחתי למפקד האוגדה שהגיע ממש תוך דקה. פתחנו בחמ"ל את כל התצפיות עד לפני שהן נפלו, פשוט להבין תמונת מצב של מה קורה לנו. ברגע שהמאו"ג הגיע ואמר לנו שצריך להתחיל להחביר כוחות ליישובים - הכרזנו גם אצלנו את הפקודה של חדירה לכל יישובי הגזרה".
על הטענה שלא היו מספיק כוחות, אמרה סגן ענבר שטיין: "זה לא משהו שדמיינו שיקרה, ובסוף היה כאן סד"כ של בט"ש עם כוננות רגילה ומה שאנחנו מכירים - לא היה משהו חריג וככה היינו צריכים להתחיל לנהל מלחמה". לחמ"ל הגיע גם סגן-אלוף י', קצין ההנדסה האוגדתי, כשאף אחד עדיין לא מבין את גודל האירוע. אחת השאלות הגדולות שיישאלו בתחקיר על תפקוד מפקד האוגדה היא האם בחצי השעה הראשונה החמ"ל בפיקודו מיד הזעיק את כל הכוחות. "היו דקות קריטיות שהיישובים לא קיבלו את המידע", הודה סא"ל י'.
סגן ענבר שטיין הוסיפה וסיפרה: "התחלתי להתקשר לכל הקב"טים - קודם כול להנחות להסתגר. הבנו שהם כבר נמצאים - אני לא לוקחת את הסיכון שזה יגיע לעוד יישוב ואני לא אמרתי לאנשים להיות בפנים". במקביל לתפעול החמ"ל במתקפה הקשה, כמה דקות לפני 7:00, מחבלים מנסים לחדור לבסיס. מפקד האוגדה ספג ביקורת על כך שלא יצא להילחם כשחדרו המחבלים, אבל סגן-אלוף י' אמר שהם החליטו ביניהם שהוא יצא עם 8 לוחמים ושהמאו"ג יישאר בחמ"ל לנהל את המלחמה. בסופו של דבר, הם הצליחו לעצור את האירוע הזה.
"ניהלנו לחימה כשאנחנו בעצמנו תחת סכנה ומתקפה"
במקביל בחמ"ל, מעיין וענבר ניסו להתמודד עם הכאוס המטורף והטלפונים הנוראים מהאזרחים ביישובי העוטף. "אני לא אשקר, אנחנו קיבלנו באמת טלפונים כאלה", סיפרה סגן פורת. "בסופו של דבר, כל כוח שדיברנו איתו היה תחת אש - זה לא שהיו לנו עוד כוחות 'ספייר' בגזרה. כל כוח שקיבלנו העפנו ישר למוקד מסוים לפי הנחיית מאו"ג". סגן שטיין הוסיפה: "קיבלתי בשלב מאוד מוקדם בבוקר שיחות טלפון מקיבוץ רעים עם תיאורים בלתי נסבלים לשמיעה ממה שקורה שם. באוזן אחת שמעתי את זה - אבל באוזן השנייה גם שמעתי את היריות מחוץ לחמ"ל שלנו. צריך להגיד שניהלנו לחימה כשאנחנו בעצמנו תחת סכנה ומתקפה".
טענה נוספת שהושמעה כלפי מפקד האוגדה היא שהוא לא היה בחמ"ל ולא פיקח מקרוב על תפעול הקרב. הקצינות אומרות שהוא היה בתא התקיפה הסמוך ואישר כל פעולה שלהן. סא"ל י' רץ מהש"ג לצד השני של בסיס מחנה רעים כדי לנסות ולעצור את חדירת המחבלים מהגדר, ובדרך עבר ליד החמ"ל. "אני נקרע בין שני מקומות כל הזמן", סיפר י'. "אני חושב אבל שאל מול החיילים שהיו בבסיס והמאו"ג שהיה בחמ"ל - כן היה נכון שיצאתי".
סמוך לבסיס האוגדה ברעים התקיימה מסיבת הנובה שמפקד האוגדה אישר. בתגובה לטענות שהמסיבה נשכחה ושלא נשלחו אליה כוחות, אמרו פורת ושטיין כי התחילו להתעסק במסיבה בשלב מאוד מוקדם בבוקר. "להגיד שזה לא כואב לנו? זה כואב לנו מאוד", אמרה סגן שטיין. "אם היינו יכולים לעשות יותר ולשלוח יותר כוחות - הלוואי".
"זאת שיחה שלא תצא לי מהראש"
לצד ענבר ומעיין בחמ"ל ישבה סמל ראשון ר', רכזת שליטה קרקעית (קשל"טית) שאמורה לתפעל את חיל האוויר ולהזניק ולכוון את מסוקי הקרב. "'לא היה חיל אוויר' זה משפט שגם לי קשה לשמוע וזה מאוד כואב", היא שיתפה. "אני יודעת שראיתי גם חיל אוויר ואני יודעת שעשיתי כל מה שאפשר".
"בסוף, כשיש כ"כ הרבה דרישות ולא הרבה אמצעים - אז מן הסתם שיהיו מקומות שלא יקבלו", הוסיפה ר'. "מה אתה עושה בסיטואציה שבה אתה שומע שיש חיילים מבוצרים בתוך מוצב בסופה, אימא עם ילדים שהיא כרגע בדרך לעזה וחדר אוכל בבארי שיש בו 50 בני ערובה? מה מתועדף? בדילמה הזאת - אזרחים על חיילים, ללא ספק".
שלוש הקצינות שתפקדו תחת לחץ כבד בחמ"ל ניצבו מול עוד דילמה בלתי-אפשרית - להימנע מלפגוע באזרחים. "אני יודעת שאיפה שהיה ספק - לא נעשו תקיפות". סגן ענבר שטיין הוסיפה: "רצינו לתקוף אווירית בכפר עזה ואני זוכרת את הקצין מאותה תקיפה ניגש אליי ואומר לי 'אני רוצה לוודא שכל מי שאני יורה עליו זה מחבל'. באותו הרגע הרמתי טלפון לקב"ט של שער הנגב, וידאנו כמה שיכולנו שאין אזרחים בחוץ - ושמי שייפגע עכשיו מהירי יהיה רק מחבלים. זאת שיחה שלא תצא לי מהראש".
"תמיד יהיו רגשות אשם - תחושות של אשמה"
הקרב בבסיס נמשך וסגן-אלוף י' והצוות שלו היו בעיצומה בלחימה עזה. בהיתקלות הזו נהרג סגן-אלוף סהר מחלוף ז"ל, כשבקרב הארוך מול המחבלים נהרגו 5 חיילים. סגן-אלוף י' נפצע בקרב - אבל הבסיס לא נכבש. "כשאני עובר פה, אין מצב שאני לא זוכר את האירוע הזה - את הפרצופים, את הקולות, את הרעש", אמר סא"ל י' בכאב.
הקצינות ענבר ומעיין עשו כל שביכולתן בניהול הלחימה בחמ"ל. בסיום הקרב, הן התקשו לצאת מהבסיס הביתה. "אני זוכרת שבפעם הראשונה שרציתי לצאת הביתה, אז ממש שקלתי אם לצאת על מדים או להחליף לאזרחי", סיפרה מעיין. "תמיד יהיו רגשות אשם - תחושות של אשמה".
כשתקום ועדת החקירה, מפקד האוגדה יצטרך לענות על שאלות קשות. בינתיים, קציני האוגדה בחמ"ל נאלצים להתמודד עם הביקורת. "אני חושבת שמה שקרה ב-7.10 יותר גדול מאוגדת עזה", הוסיפה מעיין. "היה כישלון, אבל כולם באוגדה נכנסו למוד משימתי - ואף אחד לא זרק אחריות והלך הביתה".
"כולנו טעינו - אנחנו לא בורחים מאחריות"
לגבי המשפט "איפה היה הצבא ב-7 באוקטובר", אמר סא"ל י': "במבחן התוצאה, הצבא לא היה בכל המקומות. עם הסד"כ שהיה פה - אני חושב שיצאנו להילחם עם כל מה שיש לנו. כששואלים איפה היה הצבא, אז התשובה היא שהצבא שהיה כאן - היה כאן". סגן ענבר שטיין הוסיפה: "אני הצבא. אני לא מפרידה ביני לבין המפקדים שלי. מבחינתי זו לא טעות שלהם - זו טעות שלנו. אלה אנחנו, כולנו טעינו - אנחנו לא בורחים מאחריות".