בדרך דרומה לפסטיבל נובה ברעים, עצר עידן שתיוי ברמת גן בכדי לבקר את חברו הטוב לידור פאר. על כוס בירה, שני חובבי הסקי שוחחו על חופשת גלישה בחורף הקרוב עם בנות הזוג. עידן דיבר גם על השנה השנייה בלימודי הקיימות והממשל שהיה עתיד להתחיל ממש שבוע לאחר מכן באוניברסיטת רייכמן, וכמובן התרגש לקראת המסיבה.
ובשיחה שכזו, על חלומות ושאיפות לעתיד, צץ רעיון אחד בולט במיוחד, ואולי גם קצת חריג. "דיברנו על לעבור לאירופה, יותר נכון לפורטוגל", משחזר פאר. "זה היה הדיבור. והמטרה הייתה לפתוח שם קהילה. זה היה התכנון הגדול, הרחוק. לקנות שטח עצום ולהקים חווה של החברים, חווה חקלאית ולגדל בה את האוכל, כשהכול צמחוני וטבעוני".
"היה לנו מין הסכם שעוד שנתיים פותחים קהילה. כל אחד מסיים את הלימודים שלו ומביא משהו אחר לקהילה", מבהיר נבו שאוליאן, גם הוא מחבריו הטובים של עידן. "המטרה לפתוח אפשרות להתקיים בצורה הרבה יותר נעימה בעולם ובצורה שגורמים חיצוניים לא משפיעים על התנועה של חיי היום-יום שלנו. משם זה הגיע. זה לא משהו נגד המדינה או רצון להתנתק מהחברה, אלא פשוט מקום שאנחנו רוצים ליצור בו לעצמנו דרך חדשה".
עידן שתיוי אהב את הטבע וגם אהב מאוד צילום, בעיקר של טבע. וכך באופן טבעי מצא את עצמו באישון לילה של 7 באוקטובר מגיע אל האתר של פסטיבל הנובה כצלם שבא לתעד את המסיבה. לשם הוא הגיע זמן לא רב לפני שהחלה מתקפת הפתע. בזמן ששני חברים שאיתם הגיע למסיבה היו מהראשונים לחמוק מהמקום ברכבם וניצלו עידן בחר לסייע לשניים - בחור ובחורה - שאותם לא הכיר ופגש לראשונה ביציאה מהאתר, בחירה שלבסוף הובילה לחטיפתו.
השניים לא היו מסוגלים לנהוג בגלל שתייה מרובה, ועידן התנדב לנהוג ברכב של אחד מהם והשלושה עשו את דרכם צפונה, עד שנתקלו במחסום. לכן נאלצו לחזור דרומה, שם נתקלו בכוח חמאס שירה לעברם. בר ליאור ז"ל ויוליה דידנקו ז"ל שהיו איתו באותו רכב נרצחו ואילו עידן נפצע והחל להימלט רגלית. אחרי זמן קצר הוא נתפס בידי המחבלים ונחטף לעזה.
שאוליאן ושתיוי גדלו יחד בגני תקווה ויחד עם חבר נוסף, עוז ברעם, יצרו שלישיה שאותה הצליח עידן "להדביק" באהבתו לטבע. הם מספרים על אין-ספור טיולי שבת, שעות שהיה מבלה עידן בעבודות גננות או סתם בשיטוטים בפרדס שפעם שגשג מאחורי בית ילדותו. "הוא היא יוצא לטייל המון בשדות, עם הכלבים ועם הטרקטורון והיה נוסע לטיולים. מהרגע הראשון שאני מכיר אותו הוא היה ילד טבע, נראה לי שהוא פשוט גדל לתוך זה", אומר ברעם. "הוא ממש הראה לי איך לנוע בטבע, איך לישון בו כמו שצריך", אומר שאוליאן. "הוא היה פשוט מוציא אותנו לטיולים כמו את הכלבים שלו, 'יאללה, שבת, יוצאים'. הוא זה שהיה מכיר את כל הלוקיישנים שהיינו הולכים וישנים בהם. ראו שהחיבור שלו לאדמה היה מאוד מאוד גדול".
"הדרך של עידן עם קיימות הייתה דרך מעניינת", מציין שאוליאן. "בהתחלה הוא לא ידע אם ללמוד תואר או לא. אנחנו למדנו ביחד ב'בית של תמר', שזה בית ספר לבעיות קשב וריכוז, ולא באמת הכינו אותנו ללמוד באוניברסיטה. חלק מהסיבה שהוא רצה ללמוד זה גם כדי לעבור דרך המכשול הזה, כדי שהוא יגדל בתור בן אדם. כך בהתחלה הוא התחיל ללכת ללמוד משפטים ולמד שנה אחת. הוא הרגיש שהוא רוצה ללמוד משהו, שהוא רוצה לפתח את עצמו. אבל במהלך הזמן הזה הוא פשוט הרגיש שזה לא, שהוא פשוט לא מחובר למה שהוא לומד".
"עידן אמר שזה לא מרגיש שזה נוגע בערכים שלו ובמה שהוא יעשה בטווח הארוך. הוא מחפש משהו שהוא קצת יותר עמוק, כך שהוא יוכל לתת את עצמו. ואת זה הוא לא מצא במשפטים. ואז, נגד כל עצה שהוא קיבל מהמשפחה והחברים, הוא החליט ללכת בדרך שמתאימה לו. הוא השלים עוד בגרויות ועוד מבחנים כדי להתקבל לבית הספר לקיימות ברייכמן, עשה מסע רק כדי להגיע למקום הזה. ואז הוא שילב עם הקיימות גם ממשל - ממשל לא כל כך עניין אותו, אבל לצערנו כרגע זה הגורם שבאמת משפיע הכי הרבה על קיימות. לכן היה לו חשוב לשלב גם אלמנט פוליטי. הוא לא רצה להיות פוליטיקאי אלא שיהיו לו את הכלים לעשות שינוי אמיתי".
"ההתעקשות שלו על המסלול הזה הייתה פנומנלית וראויה להערצה", מעירה ספיר כהן-ברעם, אשתו של עוז, שהסתפחה עם הזמן גם היא לחבר'ה. "היה לו קשה מאוד והוא היה מגיע אליי כדי ללמוד, היינו נפגשים בערך פעם בשבוע כדי ללמוד כל מיני נושאים כאלה שהוא הרגיש קצת יותר חלש בהם, כמו סטטיסטיקה. הוא התעקש ברמה שה. הוא האמין כל כך בדרך שלו, והצדיק את המסלול שלו, שזה היה פשוט מטורף". באוניברסיטת רייכמן, שבה כאמור לומד שתיוי, אומרים שהתשוקה שלו לתחום גורמת לו להיות "נלהב אפילו כלפי העבודות האקדמיות", כפי שאמר אחד מהמרצים.
"אני הכרתי אותו בטיול בהודו ואני לא אשכח את היום הזה", נזכר לידור פאר. "ירד מבול, גשם זלעפות, נהגתי ארבע שעות על האופנוע בגשם עד שנכנסתי למסעדה בהודו של ישראלים. עם האופנוע לתוך המסעדה, כי לא יכולתי לעמוד בחוץ ולפרוק את האופנוע. כולם בטירוף, ופתאום אני רואה בחור יושב עם גורה בת שלושה חודשים. אני ניגש ושואל, 'מה אתה עושה אחי? מי אתה? מה זה הדבר הזה?' ואז הוא מספר שהוא טייל בהודו, ראה אותה ברחוב ולא יכול היה להתעלם", הוא ממשיך. "זה מראה קודם כל על הלב המטורף שיש לבן אדם הזה. היום הכלבה הזאת חיה בישראל, מטופלת, עם חיסונים, בית, מיטה, חום ואהבה. זו כלבת רחוב שהתעללו בה בהודו והוא פשוט בא, לקח אותה והעביר אותה את כל התהליך של להביא אותה לארץ. וככה אני הכרתי את עידן".
"כשחזרנו לארץ נפגשנו. הגעתי אליו לבית שהוא גר בו אז, במושב רינתיה, ואני רואה אותו עם כלבה גדולה ולא מאמין שזו בוצ'ה. באותו רגע הבנתי מי זה הבן אדם הזה והתאהבתי, אדם שישים את עצמו אחרון - ואת מי שלא יכול לעזור לעצמו ישים ראשון. קצת מצחיק להגיד שזה בדיוק המצב שבו הוא נמצא כרגע ואנחנו בדיוק בסיטואציה השנייה, לא יכולים לעזור".
את בוצ'ה, כלבת הרועים ההודית הזנוחה, אימץ עידן יחד עם בת זוגו לשעבר. אחרי שנפרדו השניים עברה בת הזוג עם הכלבה לארה"ב. וכך מסע שהתחיל באיזורים הנידחים של ההימלאיה והמשיך דרך מושב בישראל הגיע עד קליפורניה. יחד עם בת זוגו הנוכחית, סתיו לוי, אימץ עידן כלבה ששמה לוקה. זה היה בספטמבר האחרון, שבועות בודדים לפני שנחטף. גורה בת חודש שלא הספיקה לחוות את אביה האנושי.
"יש שני דרכים לחזור מסיטואציה כזאת שקטונתי מלהבין אותה", אומרת לוי. "או שאתה עמוק-עמוק למטה בדאון או שאתה בא חזק. ואני חושבת שעידן הולך לחזור חזק עם תשוקה פנימית מטורפת. את כל הטוב שהוא עשה לפני כן הוא יעצים ואני בטוחה שיהיה פה משהו גדול. הוא ירים פה משהו גדול, שכל מה שייצא מהדבר הזה יהיה פשוט טוב לסביבה בכל הרבדים. אני רואה איך הטוב הולך להזין אותו ולתמוך בו בתקופה הזאת הקשה שהולכת ומאתגרת שתהיה". סתיו ולוקה עדיין מחכות בבית, כבר חצי שנה, ומקוות לרגע שישמעו את שמו ברשימה.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv