"נקרעת בין שני עולמות": בשבוע הבא יגיע יום הזיכרון ומשפחות רבות, רבות מדי, הצטרפו למעגל השחור אחרי השבת הארורה של 7 באוקטובר. את האבל על אביה ואחותה עברה אגם גולדשטיין בת ה-17 בשבי חמאס, שבו הוחזקה 51 ימים. בריאיון שקיימה אמש (שישי) ב"אולפן שישי" היא מספרת על כאב השכול שמתערבב עם הדאגה ליתר החטופים שנותרו מאחור: "הכול מתאחד, אני פוחדת על גורל החטופים. מה שמחזיק אותי ומרחיק אותי מהאבל זו המשימתיות הזאת".
"אנשים לא באמת מבינים", היא פותחת את דבריה. ,אנשים רואים בכל ישראל וברחבי העולם את תמונות החטופים. הם רואים אותם מחייכים, יפים וצוחקים, אבל לי יש בראש את התמונות שלהם ברגע שעזבנו אותם. יושבים וצופים בשחרור שלנו". עוד היא מבהירה: "אני שם ואיתם. הרקע של עזה מתלבש לי על ישראל. השקט שפה זה לא השקט ששם".
בהמשך סיפרה גם על החזרה לחיים שהשתנו לבלי הכר: "אני מפחדת כי אני לא יודעת איפה נגור. אנחנו תלושים מהמציאות בכל צורה שהיא. באיזשהו מקום מה שמחזיק אותי ומרחיק אותי מהאבל זו המשימתיות הזאת. אני נקרעת בין שני עולמות. משפחות חטופים הופכות למשפחות שכולות והכול הולך ומתאחד. אני לא יודעת איך אני אגיע ליום הזיכרון. אני לא יודעת איך לגשת לזה ואני לא מאמינה שאני קשורה ליום הזה בקרבה כזו. מבחינתי עזה הם הרוצחים של אבא שלי ושל אחותי. אני לא יודעת מי רצח וכנראה לעולם לא אדע".
צילמו אותך כמה פעמים לסרטוני חמאס, שבסוף לא הופצו. איך זה עובד?
"מביאים מצלמה. הם באו לבושים ככה שרואים להם רק את העיניים. מבקשים מאיתנו להגיד שחמאס מתייחסים אלינו טוב, שמטפלים בנו ומביאים לנו אוכל ותרופות. מבקשים מאיתנו למסור מסר למשפחה ולממשלה".
על השאלה אם כל הטקסט כתוב מראש השיבה: "לנו לא הכתיבו מילה במילה אבל נתנו לנו קטגוריות ועשו כמה טייקים. למשל באחת הפעמים אימא שלי בכתה, אז אמרו לה: 'למה בכית? בלי לבכות'. ביום אחר פניתי לממשלה וביקשתי לחזור כדי להתאבל על אבא שלי ועל אחותי. כי לא קברתי אותם ולא הייתי בשבעה. אז הם אמרו שעדיף לא להכניס את זה".
"היו כאלה שדיברו עברית", היא מספרת. "נראה היה שהם התכוננו ל-7 באוקטובר גם מבחינת השפה". עוד העידה על הבקשות המיוחדות של המחבלים מהחטופים שצולמו: "הייתה התעקשות שנגיד 'כתאיב אלקסאם' ולא חמאס. היו בנות עם משקפיים והן היו צריכות להוריד אותם כדי שלא יראו מבעד להשתקפות את המחבלים. אסור לבכות. מה שהם אומרים, זה מה שעושים".
"אחרי ששחררו אותנו אמרו להם עוד יומיים – אתם. מה אומרים עכשיו? שמעדיפים מלחמה?"
אגם גולדשטיין
"אני חוששת מאוד לגורל כל החטופים, במיוחד למצב הנפשי שלהם", הדגישה שוב. "מה איתם? מה עם המחשבות והרגשות שלהם? במה עוד הם נאחזים? אחרי ששחררו אותנו אמרו להם עוד יומיים – אתם, אז מה אומרים להם עכשיו? ששכחו אתכם? שמעדיפים מלחמה?".