פרסום ראשון: יותר מ-10 חודשים אחרי אסון 7 באוקטובר והחטיפה ההמונית של אזרחי ישראל, ממשיכים להתפרסם תיעודים מרגעי האימה באותו יום, שבהם נלקחו באכזריות אזרחים מבתיהם. היום (שבת) מתפרסמים לראשונה סרטון ותמונה שבהם נראה החטוף אריה זלמנוביץ' (זלמן) ז"ל בעת חטיפתו לעזה מביתו בקיבוץ ניר עוז.
בסרטון נראה זלמנוביץ' בן ה-85 מובל על אופנוע כשלפניו ומאחוריו יושבים מלוויו החוטפים, ומסביבו עשרות עזתים צוהלים שמנסים להתקרב לאופנוע ולהכות אותו. זלמנוביץ' ז"ל נראה חבוש בראשו עם סימנים שדימם על בגדיו, כשלפניו מובל טרקטור חקלאי שנושא לוחית זיהוי ישראלית צהובה. משפחתו נחשפה לסרטון השבוע ואישרה לפרסמו.
בקיבוץ ניר עוז, שזלמן ז"ל נמנה עם מקימיו, התייחסו לתיעוד: "אריה, דמות אהובה ויקרה בקיבוצנו, לא זכה לשוב הביתה. הוא נרצח במהלך שהותו בשבי כשהוחזק בתנאים מחפירים, ולא קיבל את התרופות והטיפול החיוני להישרדותו. זוהי תזכורת כואבת לכך שהזמן לא פועל לטובת החטופים".
אריה זלמנוביץ', חקלאי עם מומחיות בגידול חיטה בתנאי מדבר ואיש בעל ידע נרחב בהיסטוריה ובידיעת הארץ, נחטף מביתו, שם הסתתר לבד בממ"ד. כשהמחבלים מצאו את זלמן בן ה-85, אלמן אב לשניים וסב לחמישה, הם הכו וחטפו אותו לעזה ללא המשקפיים ומכשיר השמיעה שלו. חטופות שהיו עימו בשבי ושוחררו סיפרו שסבל מאוד בעת שהותו שם.
אף על פי שהיה אדם עצמאי ובריא יחסית לגילו, שנהג ללבוש את בגדי עבודתו בכל בוקר ולצאת על קלנועית לשתות קפה ולבלות עם החקלאים הצעירים, נחלש משמעותית בשבי ללא התרופות שנהג ליטול. לדבריהן, זלמן התקשה לאכול והסתפק בשתיית תה ואכילת שתי עוגיות.
משפחתו מספרת שממה שידוע להן, הוא מת בייסורים לאחר שהוא שגווע למוות. כ-40 יום לאחר חטיפתו חמאס פרסם סרטון של 28 שניות שבו נראה זלמן שוכב על מיטה, מחובר למוניטור ומתלונן שאינו חש בטוב, בהמשך נראה זלמן כשהוא לא זז ועטוף בסדין לבן.
"זה סרטון שלא עושה כבוד לאדם בחוליו, מבודד בבית חולים", אמר בנו בעז על הסרטון בריאיון לתוכנית "עובדה", "תראה, בן אדם בן 86 יכול לא לקום יום אחד בבוקר או לחיות עוד כמה שנים טובות. הדבר האחרון שאתה רוצה זה שההורים שלך יהיו חולים ואתה לא תהיה איתם". זמן קצר לאחר מכן בקיבוץ הודיעו רשמית על הירצחו של זלמנוביץ' בשבי.
"העובדה שהסרטון נחשף דווקא היום, כשאנו ניצבים בפני סבב משא ומתן קריטי, היא צלצול אזהרה מהדהד לכלל הגורמים המעורבים", נכתב בהתייחסות מקיבוץ ניר עוז, "מדובר בהזדמנות מכרעת ואולי האחרונה להציל את חיי החטופים שנותרו בשבי. כל רגע שחולף מסכן את חייהם ומקרב את קו הסיום הטרגי. אין ניצחון בלי החטופים. החיים לשיקום והנרצחים לקבורה".