ארנון זמורה ז"ל, שנפל במבצע לחילוץ ארבעה חטופים מרצועת עזה, היה מפקד כוח הפריצה לבית של פסי בבארי - אחד האירועים הקשים והמורכבים בשבעה באוקטובר. ב"אולפן שישי" דיווחנו אתמול (שישי) שמשיחות עם בני משפחתו עולה שהאירוע ליווה אותו במשך חודשים, ושהוא חש תסכול מהעובדה שהוא והחיילים שלו לא הצליחו להציל את הישראלים.
צוות התחקור הצה"לי התבסס כמובן רבות על עדותו של לוחם הימ"מ, כמו גם על עדויות של מאות אזרחים, שוטרים וחיילים שהיו מעורבים באירוע או עדים לו. אך גם אחרי פרסום תחקיר הקרבות בבארי, עדיין נותרו סימני שאלה ללא מענה.
- התחקיר קבע שהלוחמים בשטח חשבו שיש 8 בני ערובה בבית, והם לא קיבלו את המידע לפיו יש 6 בני ערובה בחוץ, חשופים לירי. יסמין פורת, שיצאה מהבית כשאחד המחבלים נכנע, וגם המחבל עצמו, אמרו זאת ללוחמים בזמן אמת. לא ברור למה המידע הזה לא הגיע לכל הכוחות בשטח. ייתכן כי היו מתקבלות החלטות שונות בזמן אמת אם הלוחמים כולם היו מודעים לבני הערובה שחשופים לירי.
- התחקיר קובע שרוב בני הערובה נהרגו מירי של המחבלים, ומסתמך על מיקום הגופות, עדויות המחבלים ועדותו של המפקד ארנון זמורה ז"ל. בתחקיר לא צוין שיש עדיין סימני שאלה ממה נהרגו ארבעה בני ערובה.
- שאלה נוספת היא מדוע החליטו לסיים את האירוע ולא למשוך זמן, כמו באירועי בני ערובה אחרים. התחקיר הציג חזית אחידה בין העמדות של אנשי הימ"מ לברק חירם על ההחלטה לפרוץ לבית, אך במציאות היו ויכוחים ואי-הסכמות.
- ההחלטה לפרוץ לבית התקבלה סביב השעה 18:00, כשהיו כוחות גדולים בבארי, אך תא"ל ברק חירם לא היה מודע לכך. גם המידע הזה יכול היה לשנות את ההחלטות בשטח.
ארנון זמורה חזר כמה חודשים אחרי האירוע אל הבית של פסי בקיבוץ בארי. הוא ערך סיור במקום וניסה לשחזר מה קרה באותו הערב שבו נרצחו 13 מ-15 בני הערובה שהוחזקו במקום. העדות שארנון סיפק לצוות התחקור שפכה אור על אופן ניהול הקרבות וגם על הגבורה שלו באירוע. זה מה שסיפר לצוות התחקור הצה"לי.
כשלוחמי הימ"מ פרצו לבית כדי לחלץ את בני הערובה הם נכנסו עם אקדחים מדויקים ורימוני הלם, כדי שהירי יהיה כמה שיותר מדויק, מבלי שיפצעו ישראלים. דרך החלון ארנון ניסה לתקשר עם בנות הערובה, וביקש מהן לזחול לכיוונו.
אחת מבנות הערובה אמרה לו: "רצחו לי את הילדים וגם יתר בני הערובה לא בחיים. הם לא נותנים לי להגיע אליך". מיד לאחר מכן הוא שמע שהמחבלים רצחו גם אותה. המחבלים ירו לעבר הכוח צרור, והלוחמים השיבו אש עד לסיום האירוע.
ארנון רצה לדבר עם המשפחות השכולות ולהסביר להם מה התרחש בבית, אבל הגבילו אותו וביקשו שיעשה זאת אחרי התחקיר, מה שלא יצא לפועל.